פתיחת התפריט הראשי
ר' מנחם יצחק קליונר

מנחם יצחק קליונר (כ"ג בתמוז ה'תרמ"ה 1885 - י' בניסן תשכ"ה 1965) היה מראשי ועד ההגירה המרכזי של מגורשי תל אביב ועמד בראש ועד ההגירה המקומי בכפר סבא.

קורות חייועריכה

מנחם קליונר נולד בשנת 1885 בעיירה דאנילוביץ' שברוסיה לחווה-שפרה לבית משפחת פרידמן ולחיים קליונר, חסיד חב"ד. המשפחה התגוררה בחווה חקלאית שליד העיירה דאנילוביץ'. בהיותו בגיל 10 מכר אביו את החווה והתיישב בווילנא שם למד מנחם בתלמוד תורה ובישיבה. בגיל 17 עזב מנחם את בית אביו בוילנא ונסע ללמוד בראדין, בישיבת "החפץ-חיים".

בגיל 18 הודיע מנחם להוריו כי החליט לנסוע לארץ ישראל, אולם כספו לא הספיק לו להגיע לישראל והוא נשאר בעיר הנמל טריאסטה באיטליה (אז באוסטריה-הונגריה) שם נכנס זמנית לעבוד כשוליה בחנות לגלנטריה. בהמשך פתח עסק עצמאי לביגוד. קליונר התגורר בטריאסט במשך למעלה מ-10 שנים. בתקופת שהותו שם יסד את הוועד "אהבה ואחוה" שפעל בסיוע למהגרים היהודים בדרכם משם ארץ ישראל, לאמריקה וליתר ארצות ההגירה וכן כתב בקביעות לעתון היומי הציוני "טאגבלאט" שבלבוב ולשבועון "המצפה" של שמעון מנחם לאזר בקראקוב. כמו כן השתלם בלימודי שפות ובלימודים כללים.

בשנת 1913 הגיע לארץ כתייר והשאיר כסף במשרד הא"י בת"א, שיקנה בשבילו 50 דונם קרקע, אולם לבסוף העסקה לא יצאה לפועל. הכסף הוחזר לו בנימוק "שהזמן אינו מתאים לקניית קרקע", מנחם חזר לטריאסט לחסל את עסקיו ובפורים שנת 1914 עלה ארצה עם הוריו (שהגיעו לטריאסט מספר שנים קודם לכן) ועם ארוסתו שושיה בת מרדכי רוצייסק חסיד חב"ד מהעיירה דאנילוביץ'.


כשהגיע מנחם לארץ ישראל נישא לשושיה והשתקע בת"א-יפו של הימים ההם. הוא עסק בייצוג מסחרי של בתי-חרושת לכיסאות ולנייר עטיפה לתפוחי-זהב. הוא למד את מלאכת הצילום ובכוונתו הייתה לפתוח בית עסק להדפסת גלויות עם תמונות ארץ הקודש למכירה. לבסוף משך ידיו מהעסק ומסרוֹ לאחים אליהו, אשר הדפיסו את הגלויות באיטליה. אז פנה לעיסוקו הישן ופתח בית מסחר לבגדים מוכנים ביפו.

בתקופת גירוש יהודי תל אביב-יפו על ידי הטורקים שהחל באפריל 1917 עמד מנחם קליונר ביחד עם מאיר דיזנגוף, שמעון רוקח, בצלאל יפה ואחרים בראש ועד ההגירה המרכזי של מגורשי תל אביב שלקח על עצמו הטיפול בענייני המגורשים, קליונר היה מזכיר ועד ההגירה המרכזי וכן התמנה לראש ועד ההגירה המקומי בכפר סבא בה התרכזו רבים מהמגורשים. המהגרים סבלו ממחסור בדיור, מזון והלבשה, מפגעי מחלות ומגפות, מרדיפות ונגישות מצד השלטון הטורקי. תפקידם של ראשי הקהילה היה להקל על סבלם של המהגרים ולסייע להם בדיור, מזון, שירותי רפואה וכדומה. קליונר הקים באורווה הציבורית של כפר סבא את "בית התבשיל", בית תמחוי להזנת רעבי המגורשים. בני המושבה תרמו חפצים וכלים, והנשים התנדבו לבשל. מחיר מנת מזון היה נמוך – 1 בישליק.

על תקופה זו פרסם מנחם קליונר ספר בשם "מגילת כפר סבא", שיצא לאור בשנת 1920 ביפו (בהוצאת מתתיהו אליהו), ובו תיאר קורות מגורשי תל אביב יפו שהתיישבו בכפר סבא בשנים 19171918.

זכרונותיו על גירוש יהודי תל אביב לכפר סבא מופיעים גם במאמרו "כפר סבא - מרכז פליטי יפו ותל אביב" בספרו של אברהם יערי – "זכרונות ארץ ישראל".

כאשר חזרו הגולים מכפר סבא חזרה לבתיהם בתל אביב, עיצב קליונר את דגל כחול לבן בצורתו המוכרת כיום, ותושבי תל אביב תלו את הדגל על בתיהם. כשלושים שנה מאוחר יותר, ב-1948, נבחר העיצוב הזה להיות דגלה הרשמי של מדינת ישראל.

לאחר מלחמת העולם הראשונה מונה מנחם קליונר לטפל בענייני עלייה והתאזרחות. הוא עבד כגזבר בוועד הקהילה ובעיריית תל אביב-יפו. כמו כן עסק בהנפקת סרטיפיקטים לעלייה לארץ.

בשנת 1928 עבר לגור ברמת-גן, ונבחר לוועדה למתן שמות לרחובות רמת גן עם זאת המשיך לעבוד בעיריית תל אביב. הוא רכש חלקות אדמה ברמת-גן, ושתיים מֵהן הקדיש להקמת בתי כנסת ברמת גן. אחד מהם הוא בית הכנסת של חסידי חב"ד השוכן ברחוב עוזיאל, והשני הוא בית הכנסת השוכן ברחוב הרכסים פינת רחוב הרא"ה.

בשנת 1964, שנה לפני מותו, הביע בפני משפחתו את רצונו להיקבר ליד קבריהם של שומרי שבת. כעבור שנה נפטר. משפחתו כיבדה בקשתו, והוא הובא לקבורה בבית הקברות זיכרון מאיר, שבגבול רמת גן ובני ברק.

למנחם ושושיה נולדו 5 ילדים: אליהו, תמימה, ידידיה, מלטיה ונאמנה. מלטיה חן-ציון–קליונר הייתה רעייתו של סגן-אלוף (מיל.) אליהו חן-ציון, מי שפיקד בתש"ח על הפלוגה הדתית של חי"ש תל אביב. בת נוספת של מנחם קליונר, נאמנה, הייתה רעייתו של חוקר הפוקלור והסופר יצחק גנוז.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה