מנת קרינה של בננה

מנת קרינה של בננה (או מק"ב; באנגלית: BED, banana equivalent dose) היא ביטוי של כמות חשיפה לקרינה מייננת. היא מהווה כלי חינוכי להדגמת ההסתברות לחשיפה לקרינה ממקור המכיל רדיונוקלידים הנמצאים בטבע. מק"ב היא כמות הקרינה שאדם יחשף לה עקב אכילת בננה בגודל ממוצע. מק"ב אחת שווה כ-0.1 מיקרוסיוורט. בניגוד למנת קרינה רגילה, מק"ב איננה מנת קרינה מצטברת, עקב תהליכי מטבוליזם הגורמים להפרשת האטומים הרדיואקטיביים מן הגוף. לכן, היחידה מכוונת רק להציג קיום איזוטופים רדיואקטיביים ואינה מקובלת כיחידת מידה בשימוש מדעי רגיל.

בננה מכילה חומרים רדיואקטיביים שאינם מעשה אדם, ביניהם אשלגן
מנות קרינה מייננת, בקירוב, ביחידות סיוורט, מיומיומית עד ממיתה. פורסם ב-Xkcd

מנת קרינה של בננה אחת מהווה כאחוז אחד מן הקרינה המייננת הממוצעת שבן אדם נחשף לה מדי יום. רמת הדליפה המותרת מתחנות כוח גרעיניות היא כ-2,500 מק"ב (250 מיקרוסיוורט), בטומוגרפיה ממוחשבת של החזה הנבדק חשוף לכ-70,000 מק"ב (7 מיליסיוורט) והמנה הממיתה היא בערך 80,000,000 מק"ב (8 סיוורט).

ההיסטוריה של המונחעריכה

המונח הופיע לראשונה, כנראה, בדוא"ל בנושאי בטיחות קרינה של "רד סייף" ב-1995, שם הוצע כי בננה שמסתה 150 גרם פולטת ‎9.82×10-8‎ סיוורט.

מקור הקרינהעריכה

היסוד העיקרי האחראי לקרינה רדיואקטיבית מבננות הוא אשלגן. כ-0.0117% מהאשלגן הטבעי הוא האיזוטופ 40K , שזמן מחצית החיים שלו הוא כ-1.248 מיליארד שנים. לפיכך, לאשלגן-40 רדיואקטיביות בעוצמה של כ-265,000 בקרל/גרם, כלומר, כ-265,000 גרעינים בכל גרם של אשלגן-40 מתפרקים כל שנייה, בממוצע. מכיוון שאשלגן-40 מהווה כ-0.0117% מהאשלגן הטבעי, רמת הרדיואקטיביות של אשלגן היא כ-31 בקרל/גרם. בבננה יש גם איזוטופים רדיואקטיביים אחרים, אבל השפעתם על הרדיואקטיביות הכללית נמוכה יחסית. אף שרמת קרינה של כ-31 בקרל/גרם היא נמוכה למדי, כמות גדולה של בננות יכולה ליצור אזעקת שווא בגלאי חומרים רדיואקטיביים המיועדים לבדיקת הברחות של חומרים כאלו.

גוף האדם מכיל כ-2.5 גרם אשלגן לכל קילוגרם מסת גוף, או כ-175 גרמים ב-70 קילוגרמים. לפיכך, הרדיואקטיביות של האשלגן בגוף אדם שמסתו 70 קילוגרם היא כ-5,425 בקרל.

פליטת קרינה מייננת מירקות ופירות אחריםעריכה

פרט לבננות, ישנם עוד כמה ירקות ופירות העשירים באשלגן. אלו כוללים, בין היתר, תפוחי אדמה, סוג אחד של שעועית מצויה, גרעיני חמניות ואגוזים. האגוז הברזילאי עשיר לא רק באשלגן אלא גם בכמויות גדולות יחסית של רדיום, שהפעילות שלו מגיעה ל-1010×3.7 בקרל/גרם, אולם באופן מוחלט כמות הרדיום באגוז היא קטנה, ועוצמת הקרינה הרדיואקטיבית שתורם הרדיום היא 0.2 בקרל/גרם[1].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Maristela Martins; Ariane Mendonça Pacheco; Ana Cyra Santos Lucas; Avacir Casanova Andrello; Carlos Roberto Appoloni; Jose Junior Mendonça Xavier, Brazil nuts: determination of natural elements and aflatoxin, Acta Amazonica 42(1), 2012, עמ' 157