נטילת ידיים

מצווה נטילת ידים קודם אכילת לחם ותפילה
Disambig RTL.svg המונח "נטלה" מפנה לכאן. לערך העוסק בסוג של צעיף, ראו נטלה (לבוש).
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כתיבה לא מקצועית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נטילת ידיים היא אחת משבע המצוות דרבנן, על פיה יש לרחוץ את הידיים קודם עשיית דברים שונים.

כיור נטילת ידיים בישיבת בית אל בירושלים

מקור וטעמים למצווהעריכה

נטילת ידיים היא מצווה מדרבנן, ומקורות רבים במשנה ובתלמוד עוסקים בה ומפרטים את דיניה. בסדר טהרות מוקדשת מסכת שלמה לנושא טומאת ידיים וטהרתם. הטעם לחיוב הנטילה מורכב בדרך כלל מהצורך לשמור על כבודם של דברים שבקדושה, מטעמים מערכתיים של הלכות טומאת ידיים ומטעמים נוספים.

נקיון וכבוד בעשיית דברים שבקדושהעריכה

אחד מכלי המקדש והמשכן הוא הכיור - מתקן מים המיועד לרחצת ידיהם ורגליהם של הכהנים לפני העבודה במקדש:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה, וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם. וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם.

ממצוות הכיור למדו חז"ל שלקראת עשיית דברים שבקדושה יש לנקות ולטהר את הידיים. כך דרשו את הפסוק ”כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק מ"ד):

"והתקדשתם" - אלו מים ראשונים, "והייתם קדושים" - אלו מים אחרונים, "כי קדוש" - זה שמן. "אני ה' א-להיכם" - זו ברכה.

גם את נטילת הידיים בבוקר פירשו הראשונים באופן המתאים לגישה פרשנית זו: הרשב"א פירש שנטילת הידיים בבוקר נועדה לקדש את בריאתו מחדש, והרא"ש פירש שהנטילה בבוקר היא חלק מההכנות לתפילת שחרית.

טומאת ידים וסרך תרומהעריכה

  ערך מורחב – טומאת ידיים

מהתורה טומאה חלה על גוף שלם ולא על חלקים ממנו. עם זאת, חכמים תיקנו טומאה לידיים כשלעצמם, שייחשבו כמו שני לטומאה, ”מפני שהידים עסקניות הן” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ד, עמוד א'). המטרה של התקנה היא שהכהנים לא יגעו בתרומה בידיהם המלוכלכות ובכך יבזו אותה.[1]

בשביל לשמור על התרומה מבזיון תיקנו חכמים שהכהנים יצטרכו ליטול ידיים לפני אכילת תרומה. על גבי זה הוסיפו חכמים ותיקנו שגם ישראל שאוכל חולין צריך ליטול ידיים לפני אכילת לחם. תקנה זו מבוססת על החשש שמא חובת הנטילה על כהנים לא תצליח להחזיק מעמד בלי שהנטילה תהפוך לנורמה בכלל הציבור. על כך נאמר בתלמוד שנטילת ידיים לאכילת לחם חולין היא משום סרך תרומה.[2]

גם תקנת הנטילה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה נועדה לשמור על המאכלים טהורים מטומאת ידיים. מנגד, בנטילות אחרות כגון נטילת ידיים שחרית ומים אחרונים - טעם זה לא רלוונטי.

טעמים נוספים לנטילהעריכה

למצוות נטילת ידיים טעמים נוספים ופרטיקולרים. הסכנה של מלח סדומית היא אחד מהטעמים לנטילת מים אחרונים. בנוסף, בנטילת ידיים שחרית ובמים אחרונים יש סוברים שהנטילה נועדה להעביר מהידים רוח רעה השורה עליהם לאחר השינה או האכילה.

המונחעריכה

המונח 'נטילת ידיים' נזכר לראשונה בתוספתא.[3] מקור הביטוי בנוהג הקדום של נתינת מים לידי הזולת: 'נותנים לידיים' מול 'נוטלים לידיים'. כלומר, המשרתים נותנים את המים על ידיהם של אלו הנוטלים את המים.[4]

שמו המקובל של הכלי שבאמצעותו מבצעים את נטילת הידיים הוא נַטְלָה. מקור שם זה הוא בתלמוד הבבלי.[5] במקום אחר נקרא גם אנטל.[6]

אירועים המצריכים נטילהעריכה

 
נטלה מנחושת מן המאה ה-19

גם כיום, אף על פי שלא ממלאים את כל דיני הטומאה והטהרה, לפי ההלכה יש ליטול ידיים בכמה סיטואציות:

חלק מהמקרים הנ"ל תלויים במחלוקת הפוסקים אם אכן חייבים בנטילה ידיים באותן הסיטואציות, וברוב הקהילות נוהגים שלא לברך על נטילות אלו, חוץ מלפני אכילת פת וכשניעור בבוקר (ויש נוהגים לברך על הנטילה לפני תפילת שחרית במקום על הנטילה מיד כשקם בבוקר).

נטילה קודם האכילהעריכה

  ערך מורחב – מים ראשונים

בתלמוד,[12] מובא שחז"ל תיקנו ליטול ידיים קודם אכילת לחם, משום "סרך תרומה" - כיוון שכהנים מחויבים בטהרת ידיים קודם שאוכלים תרומה (מכיוון ש'סתם ידיים' דינן כטמאות בדרגת שני לטומאה מגזירת חכמים על טומאת ידיים), לכך תיקנו נטילה גם לפני אכילת חולין, על מנת להרגיל את הכהנים בנטילה, וכפי שכתב רש"י במקום:

נט"י לחולין מפני סרך תרומה - הוצרכה, שהידים שניות, ופוסלות את התרומה. אבל חולין - לא מהני בהו שני, ומפני סרך תרומה, שירגילו אוכלי תרומה ליטול ידיהם הנוהגת בחולין:

בתלמוד במסכת ברכות[13] נאמר, שחז"ל סמכו נטילה זו לדברי הפסוק "והתקדשתם והייתם קדושים" - והתקדשתם - אלו מים ראשונים", ולפי זה יש ליטול גם משום קדושה ונקיות.[14]

יש הטוענים כי מקור הפרקטיקה של נטילת הידיים לפני הסעודה הוא בכללי הנימוס של הסעודה על פי סגנונה של התרבות ההלניסטית[15]: נטילת ידיים לפני האוכל, כחלק מההגיינה, הפרדת הטעמים והטהרה שלפני ניסוך היין לאלים שהיה נהוג לפני הארוחה[דרושה הבהרה].

מים אחרוניםעריכה

  ערך מורחב – מים אחרונים

בסיום הסעודה, יש לשטוף את הידיים במים אחרונים, כדי להתנקות לפני ברכת המזון וכדי להיזהר ממלח סדומית.

דבר שטיבולו במשקהעריכה

  ערך מורחב – דבר שטיבולו במשקה

בתלמוד מבואר שאדם האוכל דבר שטיבולו במשקה, כלומר מאכל רטוב מאחד משבעה משקים - צריך ליטול ידיים לפני כן. דין זה נפסק להלכה על פי הרבה ראשונים וכן בשולחן ערוך. אמנם, יש ראשונים הסוברים שדין זה רלוונטי רק למציאות בה נוהגים להתעסק בטהרות, אך כיום אין צורך ליטול ידיים עבור אכילת דבר שטיבולו במשקה, וכך נוהגים רבים.

נטילת ידיים שחריתעריכה

  ערך מורחב – נטילת ידים שחרית

בתלמוד במסכת ברכות נאמר:

...כי מתער אומר אלהי נשמה... כי משי ידיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים

בבית יוסף מביא באריכות את דברי ספר הזוהר כי סיבת תקנת הנטילה בבוקר, משום שבשעה שאדם ישן שורה עליו רוח רעה, ובבוקר כשניעור היא מסתלקת מגופו ונשארת רק על ידיו, ועל ידי הנטילה, מסתקלת הרוח רעה מהם.

לדעת רש"י כך גם כוונת התלמוד במסכת ברכות, שמביא כי אין לגעת קודם נטילה בנקבי הגוף:

הוא היה אומר (רש"י: רבי מונא) יד לעין (רש"י: שחרית קודם שיטול ידיו), תיקצץ יד לחוטם תיקצץ (רש"י: נוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו וכן כולן) יד לפה תיקצץ יד לאוזן תיקצץ יד לחסודה תיקצץ יד לאמה תיקצץ ליד לפי טבעת תיקצץ יד לגיגית תקצץ יד מסמא יד מחרשת יד מעלה פוליפוס.

בראשונים כתבו טעמים נוספים לתקנה זו:

  • לדעת הרא"ש הואיל והידיים 'עסקניות הן' קרוב לוודאי שבמשך השינה הן נדעו במקומות המכוסים שבגוף, וכדי לטהרן קודם התפילה, תיקנו חז"ל ליטול אותם ולברך על כך.[16]
  • לדעת הרשב"א סיבת התקנה היא משום שבבוקר נעשים כברייה חדשה, ויש להתקדש ככהן המתקדש לפני עבודתו מהכיור.[17]

נטילה קודם ברכת כהניםעריכה

מקור הנוהג של רחיצת ידי הכהנים לפני עבודת הקודש, שהתגלגלה לנטילת ידיים לפני העלייה לדוכן לברך את הקהל, הוא מהשימוש בכיור במשכן ובמקדש, שבו רחצו הכהנים את ידיהם לפני עבודת הקודש:

וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת-יְדֵיהֶם וְאֶת-רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, יִרְחֲצוּ-מַיִם--וְלֹא יָמֻתוּ; אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת, לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַ-ה'.

נטילה קודם התפילהעריכה

יש חיוב ליטול ידיים לפני תפילה.[18]

המקור לחיוב רחיצת ידיים לפני התפילה (ובמקרה זה, לאו דווקא הכהנים) הוא במטאפורה של "נקיון כפיים"[דרוש מקור]: היות שידיים שעשו מעשה רע הן לכאורה, על פי המטאפורה התנ"כית הקדומה מלאות דם,[19] ומכיוון שתפילה לאלוהים כוללת נשיאת כפיים כלפי השמיים, כמובא בתנ"ך[20] על שלמה שפרש את כפיו בתפילה לאלוהים. הרי שתפילות הנישאות מידיים שאינן טהורות אינן מתקבלות.[21]

אי נטילת ידיים יכולה לגרום לשכחה[דרוש מקור][דרושה הבהרה].

מקרים נוספיםעריכה

מקרים נוספים בהם יש ליטול ידיים משום נקיות או משום רוח רעה:[22][23]

  • לאחר נגיעה במקום מוצנע בגוף או נגיעה בנעליים.[24]
  • לאחר תספורת או גילוח.
  • לאחר גזיזת ציפורנים.
  • לאחר כניסה לבית קברות, או לאחר השתתפות בלוויה.
  • לאחר עשיית צרכים.

הלכות הנטילהעריכה

מידת החיוב לטרוח בהשגת המיםעריכה

לדעת הרי"ף והרמב"ם יש לטרוח ולהשיג מים כאשר המים נמצאים עד מרחק מיל לכיוון שאינו עתיד לצעוד אליו, ועד שיעור פרסה לכיוון שדעתו לצעוד אליו. לדעת הריא"ז יש לחזר אחרי המים גם אם על ידי כך יתאחר ויפסיד את זמן התפילה.[25] במידה והמים רחוקים יותר ינקה ידיו בלא מים בכל דרך אפשרית.[26] לעומתם, התוספות והרא"ש סוברים שאין חובה לחזר אחרי מים דווקא לשם הנטילה שלפני התפילה, ואם המים אינם מצויים ינקה את ידיו בכל דבר שמנקה.[27] השולחן ערוך הכריע שיש לחזר אחרי המים, אך רק אין חשש שיפסיד את זמן התפילה.[28]

הברכהעריכה

ברכה על נטילת ידיים לפני תפילהעריכה

לדעת הרמב"ם יש לברך "אשר קדשנו במצוותיו וציונו על נטילת ידיים" הן כשנוטל את ידיו לפני קריאת שמע והן כשנוטל לפני תפילת העמידה, והדבר נכון גם לגבי תפילת מנחה ותפילת ערבית.[29] לדעת הרא"ש יש לברך ברכה זו לפני שנוטל ידיו לתפילות שחרית מנחה וערבית. כאשר מנקה ידיו בכל מידי דמנקי עליו, לדעת הרא"ש, לברך: "אשר קדשנו במצוותיו וציונו על נקיות ידיים".[30] לעומת זאת, לדעת הרשב"א אין מברכים "על נטילת ידיים" אלא לפני אכילה ולפני תפילת שחרית בלבד, וזאת לא מהטעם של נקיות לפני התפילה, אלא משום ש"בשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב "חדשים לבקרים רבה אמונתך",[31] וכמו שבא להם ז"ל במדרש, וצריכין אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו. ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן ברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר. ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו".[32] השולחן ערוך מכריע שיש ליטול בברכה רק לפני תפילת שחרית, ואילו לפני מנחה וערבית יטול ידיו במים ללא ברכה.[33] כשמנקה ידיו לפני תפילת שחרית בכל מידי דמנקה יברך "על נקיות ידיים", כדעת הרא"ש.[34] לפי האמור בספר מעשה רב[35] מנהג הגר"א היה לברך על הנטילה לפני כל תפילה.

נטילה מכליעריכה

  ערך מורחב – נטלה

על פי ההלכה, נטילת הידיים לסעודה צריכה להיות מכלי. הכלי ממנו נוטלים ידיים אינו חייב להיות מיועד לכך, אך בפועל נהוג להשתמש בנטלה המיועדת לנטילת ידיים.

כח גבראעריכה

  ערך מורחב – כח גברא (נטילת ידים)

בנטילת ידיים לסעודה חובה שהמים יינתנו על הידיים מכח גברא, היינו מכוחו של אדם, ולא די בשטיפת הידיים במים הזורים מאליהם.

נטילה לאחר עשיית צרכיםעריכה

בנוגע לאדם הנוטל ידיו לאחר עשיית צרכים וברצונו ליטול ידיים גם לשם אכילת פת, נחלקו הדעות בקביעת סדר הנטילה. על אדם כזה לברך שתי ברכות במקביל: ברכת אשר יצר וברכת "על נטילת ידיים".

דעה ראשונה אומרת שעליו לשטוף את ידיו (שטיפה כשרה ל"אשר יצר" אך אינה כשרה לנטילת ידיים לסעודה) לברך "אשר יצר", ליטול ידיים שנית, לברך "על נטילת ידיים", לברך "המוציא" ולאכול מן הפת.[36]

דעה שנייה אומרת שעליו ליטול ידיים פעם אחת, לברך לפני הניגוב "על נטילת ידיים", לאחר הניגוב יברך "אשר יצר", יברך "המוציא" ויאכל מהפת (ערוך השולחן, קסה, ב) - בדרך זו הורו פוסקים רבים לנהוג באדם שהתפנה ל"גדולים" באמצע הסעודה ורוצה לחזור ולאכול מעל כביצה לחם.

נטילת ידיים והמגפה השחורהעריכה

היינריך גרץ שיער בעקבות מאמרים היסטוריים שונים, שהסיבה למיעוט היחסי של פגיעת המגפה השחורה באוכלוסייה היהודית, הייתה בעקבות המנהג היהודי של נטילת ידיים לפני ואחרי ארוחה, לאחר היציאה לשירותים ולאחר נגיעה במתים או סביבתם, יציאה מבתי קברות, או נגיעה בבעלי חיים.[37] עם זאת, כיום מקובל במחקר כי אחוז היהודים שמתו במגפה לא היה נמוך מאחוז הגויים (ביחס לגודל הקהילה) והטענות בדבר מיעוט המתים היהודים היו חלק מעלילת שווא אנטישמית שהאשימה את היהודים בהפצת המגפה.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

ספרות הלכתית עדכנית
  • אברהם יהושע העשיל טברסקי, לרעות בגנים על הלכות נטילת ידיים לסעודה, ברוקלין 2016
  • משה מרדכי קארפ, הלכות יום ביום: הלכות ברכות; דיני נטילת ידיים וסעודה, ירושלים 2016
  • מיכאל פרץ, אוצר פסק נטילת ידיים: אוצר פסקים, בירורים וחקירות בהלכות נטילת ידיים, ירושלים תשס"ו

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רש"י שם
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ו, עמוד א'; רש"י שם ד"ה נט"י
  3. ^ ברכות ה, ו וכן ברכות ה, כו-כז. בדומה מוזכר במשנה ברכות ח, ד: 'נוטלים לידיים', וכן במשנה ידיים ב, א: 'נטל לידו אחת'.
  4. ^ ההבדל בין הנותן לנוטל עולה בפירוש בתוספתא ברכות ד, ח: עלו והסבו ונתנו להם לידיים אף על פי שנטל ידו אחת נוטל שתי ידיו.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ז, עמוד א' "אתקין רב יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא". רש"י פירש בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ח, עמוד א' נטלא - כלי ששואבין בו יין מן הכובא (קנקנן).
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ח, עמוד ב'
  7. ^ 1 2 משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ו', הלכה א'
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ו', הלכה ג'
  9. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ד', סעיף א', הרמב"ם סבור שאין צורך ליטול ידיים ביקיצה אלא רק לפני תפילת שחרית
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ו', הלכה ב'
  11. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ט"ו, הלכה ה'
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ו, עמוד א'
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ג, עמוד ב'
  14. ^ ראו משנה ברורה, סימן קנ"ח, סעיף קטן א' בשם הסמ"ג. אמנם בטור וברמב"ם לא הזכירו כלל טעם זה.
  15. ^ Robin Nadeau, Les manières de table dans le monde gréco-romain, Rennes, 2010, Chap. III, Partie 3.
  16. ^ פירוש הרא"ש על מסכת ברכות פרק תשיעי.
  17. ^ שו"ת הרשב"א חלק א סימן קצא.
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט"ו, עמוד א'.
  19. ^ ספר בראשית, פרק כ', פסוק ה': "...ובנקיון כפי עשיתי זאת".
  20. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ו', פסוקים י"בי"ג.
  21. ^ ספר ישעיהו, פרק א', פסוק ט"ו.
  22. ^ שו"ת הרשב"א חלק ז' סימן תקל"ה
  23. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ד', סעיף י"ח
  24. ^ לגבי נטילה אחר נגיעה בגרביים, ראה בשו"ת יביע אומר חלק ה' סימן א' אות ד'.
  25. ^ מובא בשלטי הגיבורים לברכות פרק שני דף ח עמוד ב בדפי הרי"ף אות ב.
  26. ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ד', הלכה ב', ושם בהלכה ג.
  27. ^ תוספות, מסכת ברכות, דף ט"ו, עמוד א', ד"ה אמאן. רא"ש ברכות פרק שני סימן י"א.
  28. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן צ"ב, סעיף ד'.
  29. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ו', הלכה ב'.
  30. ^ רא"ש למסכת ברכות פרק תשיעי סימן כ"ג.
  31. ^ מגילת איכה, פרק ג', פסוק כ"ג.
  32. ^ שו"ת הרשב"א חלק א סימן קצא.
  33. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רל"ג, סעיף ב'.
  34. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ד', סעיף כ"ב, וראו שם במגן אברהם סעיף קטן כה שהקשה על כך, שאם ההלכה כרשב"א אין לברך כשמנקה ידיו.
  35. ^ הלכות ברכות השחר ג.
  36. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קס"ה, סעיף א'
  37. ^ הוא הסתמך על עדותם הרשומה של מעוני ז'נבה 1348 על פי ספרו של היסטוריון התקופה יעקב פון קניגסהופן, אשר הדגישו את עניין המים, אך דבריהם פורשו כהודאה בהרעלת מי השתייה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.