מסלינה

ולריה מסלינה (לטינית: Valeria Messalina; ‏סביבות 17 – סביבות 48) הייתה אשתו השלישית של הקיסר הרומי קלאודיוס והשתייכה לשושלת היוליו-קלאודית. היא הייתה בת דודתו של הקיסר נירון, בת דודתו מדרגה שנייה של הקיסר קליגולה, ונינתה של אחות הקיסר אוגוסטוס. היא הייתה אשה רבת עוצמה והשפעה עם מוניטין של הפקרות מינית. לכאורה קשרה קשר נגד בעלה והוצאה להורג עם גילוי המזימה. ייתכן והמוניטין הידוע לשמצה שלה הוא תוצאה של הטיה פוליטית, אבל יצירות אמנות וספרות הנציחו אותו עד לתקופה המודרנית.

מסלינה
Valeria Messalina

מסלינה מחזיקה את הבן שלה בריטניקוס, מוזיאון הלובר
לידה	25 בינואר 17 רומא, האימפריה הרומית
הוצאה להורג	אחרי 45 גני לוקולוס, איטליה
מדינה	רומא העתיקה
בן או בת זוג	קלאודיוס (38 לספירה–?) גאיוס סיליוס (48 לספירה–?) Decius Calpurnius Sabinus
השושלת היוליו-קלאודית
אב מרקוס ולריוס מסאלה ברבאטוס אם דומיטיה לפידה הצעירה צאצאים קלאודיה אוקטביה בריטניקוס

ראשית חייה

מסלינה הייתה בתה של דומיטיה לפידה הצעירה ובן דודתה מרקוס ולריוס מסאלה ברבאטוס . אמה הייתה הצעירה בין ילדיו של הקונסול לוקיוס דומיטיוס אהנובארבוס ואנטוניה הזקנה. בנו, גנאיוס דומיטיוס אהנובארבוס היה בעלה הראשון של הקיסרית לעתיד אגריפינה הצעירה ואביו הביולוגי של הקיסר לעתיד נירון, שהיה בן דודה של מסלינה, למרות קיומו של הפרש גילים של 17 שנים. סבותיה של מסלינה, קלאודיה מרקלה ואנטוניה הגדולה היו אחיות למחצה. קלאודיה מרקלה, סבתה מצד אביה, הייתה בתה של אחותו של אוגוסטוס קיסר, אוקטביה, מנישואיה לגאיוס קלאודיוס מרקלוס הצעיר . אנטוניה, סבתה מצד אמה, הייתה בתה הבכורה של אוקטביה מנישואיה למרקוס אנטוניוס, והייתה דודתו מצד אמו של קלאודיוס.

מעט ידוע על חייה של מסלינה לפני נישואיה בשנת 38 לקלאודיוס, שהיה אז כבן 48. נולדו להם שני ילדים: בת, קלאודיה אוקטביה (ילידת 39 או 40), קיסרית לעתיד, אחותו החורגת ואשתו הראשונה של נירון קיסר; ובן, בריטניקוס. כאשר נרצח הקיסר קליגולה בשנת 41, המשמר הפרטוריאני הכריז על קלאודיוס כקיסר החדש ומסלינה הפכה לקיסרית.

המוניטין של מסלינה

עם עלייתה לשלטון, מסלינה נכנסה להיסטוריה עם מוניטין של אשה חסרת רחמים, עושקת ותאבת מין. בעלה מוצג כמובל בקלות על ידה ובלתי מודע לניאופיה הרבים. בשנת 48 לספירה הוא יצא למסע וכשחזר הודיעו לו שמסלינה נישאה למאהבה האחרון, הסנאטור גאיוס סיליוס. בזמן שרבים היו מצווים על מותה, הקיסר העניק לה הזדמנות נוספת. אחד מקציניו הבכירים, שראה זאת כחולשה, ציווה על מותה ללא ידיעת הקיסר. בשומעו את החדשות, הקיסר לא הגיב, אלא רק ביקש עוד גביע יין. הסנאט הרומאי ציווה על "הכחדת הזיכרון" (Damnatio memoriae) של מסלינה - ששמה יוסר מכל המקומות הציבוריים והפרטיים ויוסרו גם כל הפסלים בדמותה.

ההיסטוריונים שמוסרים את הסיפורים הללו, בעיקר טקיטוס וסווטוניוס, כתבו אותם כ-70 שנה לאחר האירועים, בסביבה עוינת לשושלת הקיסרית אליה השתייכה מסלינה. ההיסטוריה של סווטוניוס עוסקת רבות בשערוריות. טקיטוס טוען שהוא מוסר "מה ששמעו וכתבו הזקנים ממני", מבלי לציין את מקורותיו, מלבד זיכרונותיה של אגריפינה הצעירה, שהייתה אחראית להזזתם של ילדיה של מסלינה בירושה הקיסרית ומשום כך גם בעלת עניין מיוחד בהשחרת שמה של קודמתה.

האשמות בדבר הפרזה מינית כבר שימשו בטקטיקת השמצה, מתוך עוינות פוליטית. שני תיאורים הוסיפו במיוחד לשמה הרע של מסלינה. אחד מהם הוא הסיפור על תחרות הסקס שערכה עם זונה במשך לילה שלם בספר העשירי של תולדות הטבע מאת פליניוס הזקן, לפיו התחרות נמשכה 24 שעות ומסלינה ניצחה לאחר ששכבה עם 25 גברים. המשורר יובנאליס מתאר בסאטירה הששית  שלו, כיצד הקיסרית נהגה לעבוד בסודיות לילה שלם בבית בושת בשם "זאבה". בסאטירה העשירית הוא גם רומז לסיפור על כך שהיא כפתה על גאיוס להתגרש מאשתו ולהינשא לה.

מסלינה באמנות

מסלינה עובדת בבית בושת: תחריט מאת אגוסטינו קראצ'י, סוף המאה ה-16

מסלינה הייתה נושאן של יצירות אמנות רבות. החל מהמאה ה-16, הייתה נושאם של ציורים ופסלים, המתארים בעיקר את מעלליה המיניים וכן את הוצאתה להורג. החל מהמאה ה-17, עלו גם הפקות בימתיות, מחזות (לרוב טרגדיות) ואופרות, שעסקו באירועים שהובילו למותה. החל מהמאה ה-17, נכתבו מספר רומאנים שמסלינה היא הדמות הראשית או השראה לה. מתחילת המאה ה-20, דמותה של מסלינה גולמה בסרטים וסדרות טלוויזיה רבות, בהן "אני, קלאודיוס" הבריטית.

מקורות עתיקים

• דיו קסיוס, היסטוריה רומאית, ספר 60, פרקים 18-14,‏ 31-27‏ (המשך).
• יוספוס פלביוס, מלחמת היהודים, ספר ב, פרק יב, פסקה ח; קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקאות א-ב, סעיפים 148–153.
• יובנאליס, סאטירות 6, 10, 14.
• פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר 10.
• סנקה, Apocolocyntosis divi Claudii ‏, אוקטביה, 261-257.
• סווטוניוס, חיי שנים-עשר הקיסרים, קלאודיוס, פרקים 17, 26, 27, 29, 36, 37, 39; נירון, פרק 6; ויטליוס, פרק 2.
• טקיטוס, ספרי השנים, ספר 11, פרקים 1, 2, 12, 38-26.
• סקסטוס אורליוס ויקטור, קיצור על הקיסרים, 4.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מסלינה בוויקישיתוף

• מסלינה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מסלינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מסלינה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)