מסע הצלב של הרועים (1251)

מסע הצלב של הרועים של 1251 (בצרפתית: Croisade des pastoureaux de 1251) היה מסע צלב עממי בצפון צרפת שמטרתו להציל את לואי התשיעי, מלך צרפת, במהלך מסע הצלב השביעי.

שלט המנציח את מסע הצלב של הרועים באורליאן

בשנת 1249, יצא לואי התשיעי מצרפת למסע צלב, והותיר את אימו, בלנקה, נסיכת קסטיליה, כעוצרת במהלך היעדרותו. לואי הובס ונלכד במצרים בקרב פארסכור. כשהידיעות על כך הגיעו לצרפת בשנה שלאחר מכן, הן האצילים והן האיכרים היו במצוקה עמוקה; המלך היה אהוב מאוד וזה היה בלתי נתפס בעיניהם שאדם אדוק בדתו כזה יכול להיות מובס על ידי כופרים. לואי שלח את אחיו לצרפת כדי לקבל תגבורות, שם למרות מאמציה של בלנקה מקסטיליה, נראה כי לא האצולה ולא אנשי הדת היו מוכנים לסייע למלך.

אדם, ככל הנראה נזיר הונגרי זקן שהתגורר בצפון צרפת, טען שראה חזון של מרים הבתולה שבו היא אמרה לו להקים צבא איכרים כדי להציל את המלך לואי. בערך מפסחא 1251, קבוצה של אולי עד 60,000 איש הלכה בעקבותיו, גרמה להפרעות, במיוחד לסכסוך עם הכמורה בכמה ערים, ולאחר מכן החלה לתקוף את האוכלוסייה היהודית. הם מעולם לא יצאו מעבר לצפון צרפת כקבוצה גדולה, ובסופו של דבר פוזרו בפקודת בלנקה.

גיבוש

אחת מהתפרצויות התמיכה בלואי לבשה צורה של תנועת איכרים בצפון צרפת, בראשות אדם המכונה "המאסטר של הונגריה" (Le Maître de Hongrie). הוא היה ככל הנראה נזיר הונגרי זקן מאוד שחי בצרפת, בשם ז'אקוב.

המאסטר טען כי זכה לביקורה של מריה הבתולה, אשר הורתה לו להוביל את הרועים (ומכאן השם הנפוץ מסע הצלב של הרועים) של צרפת לארץ הקודש כדי להציל את לואי. חסידיו, שנאמר כי הם מונים 60,000, היו בעיקר איכרים צעירים, גברים, נשים וילדים, מבראבנט, אנו, פלנדריה ופיקרדי. הם הלכו אחריו לפריז במאי, שם נפגש המאסטר עם בלנקה, נסיכת קסטיליה. הכרוניקן מתיו פריז חשב שהוא מתחזה, ושהוא למעשה אחד ממנהיגי מסע הצלב של הילדים מתחילת המאה. תנועתם בעיר הוגבלה; הם לא הורשו לעבור לגדה השמאלית, שם שכנה אוניברסיטת פריז, מכיוון שבלנקה חששה אולי ממהומות בסדר גודל של השביתה של אוניברסיטת פריז ב-1229 .

התפזרות

קהל הרועים התפצל לאחר שעזב את העיר. חלקם הלכו לרואן, שם גירשו את הארכיבישוף והשליכו כמה כמרים לנהר הסן. בטור תקפו מנזרים. האחרים תחת המאסטר הגיעו לאורליאן ב-11 ביוני. כאן הם הוקעו על ידי הבישוף, שגם אותו הם תקפו, יחד עם אנשי דת אחרים, כולל פרנציסקנים ודומיניקנים. הם נלחמו גם עם סטודנטים של אוניברסיטת אורליאן בעיר, כפי שאולי חששה בלנקה שיקרה בפריז. כשהם המשיכו לאמיין ולאחר מכן לבורז', הם התחילו לתקוף גם יהודים. התושבים המקומיים נחלצו לעזרת היהודים פיזרו את הרועים וערכו בהם טבח.

בלנקה הגיבה והורתה לרכז את ההמונים ולנדות אותם. זה נעשה די בקלות מכיוון שהם פשוט שוטטו, חסרי כיוון, ברחבי צפון צרפת, אבל הקבוצה בראשות המאסטר התנגדה מחוץ לבורז', והמאסטר עצמו נהרג בהתכתשות שהתפתחה.

נראה כי מסע הצלב היה יותר מרד נגד הכנסייה והאצולה הצרפתית, שנחשבו כי נטשו את לואי; לרועים לא היה מושג מה קרה ללואי, וגם לא הלוגיסטיקה הכרוכה בביצוע מסע צלב כדי להצילו. לאחר שפוזרו, נסעו חלק מהמשתתפים לאקיטן ואנגליה, שם נאסר עליהם להטיף. אחרים נשבעו נדר מסע צלב אמיתי ואולי באמת יצאו למסע צלב.

לקריאה נוספת

• Margaret Wade Labarge, Saint Louis: The Life of Louis IX of France. London, 1968.
• Ernest Lavisse, Histoire de France, Tome Troisième, II. Paris, 1901.
• Régine Pernoud, La Reine Blanche. Paris, 1972.
• Peter Jackson, The Seventh Crusade, 1244–1254. Sources and Documents. Aldershot, 2007.
• Gary Dickson, Religious enthusiasm in the medieval West. Aldershot, 2000.
• Malcolm Barber, "The crusades of the shepherds in 1251", Proceedings of the Tenth Annual Meeting of the western society for French history, 1982. Lawrence, 1984.

קישורים חיצוניים

• מסע הצלב של הרועים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Pastorels. New International Encyclopedia. 1905.