פתיחת התפריט הראשי
תווית "מס קנייה" על גבו של דוב צעצוע שנרכש בשנות ה-60 של המאה ה-20
תוויות "מס קנייה" על גבי תקליט שנרכש בשנות ה-60 של המאה ה-20

מס קנייה הוא מס עקיף (מס צריכה) המוטל על קבוצות מוצרים לצרכן ומחושב כאחוז מסוים מהמחיר הסיטונאי של המוצר.

בישראל, החלה הממשלה להטיל מיסי קנייה בשנת 1952, עם החלת חוק מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב-1952. החוק מסמיך את שר האוצר להטיל מס על מוצרים מסוימים, בנוסף למיסים אחרים המוטלים עליהם. על המוצרים הבאים מוטלים מיסי קנייה[1]:

המס מוטל בשיעורים שונים בהתאם לסוג הטובין.

מס הקנייה בישראל מוטל בין היתר על מוצרי הדלק (ביניהם בנזין, סולר, נפט, גז, פחם ומזוט). מס הקנייה המוטל על מוצרי דלק נקרא גם מס בלו והוא מס קצוב (נקוב בשקלים ולא כאחוז יחסי מהסכום). החל מראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 קיימת מדיניות של הפחתה הדרגתית של שיעורי מס הקנייה[2]. המועד לחישוב המחיר הסיטונאי של הטובין, הוא בעת מכירתם לצרכן.

קיימות אפשרויות להחזרי מס קנייה, למשל במקרים של נכות, חוב אבוד או הישבון במקרה שמס הקנייה שולם עבור חומרי גלם ששימשו לייצור מוצרים ליצוא.

במדינות רבות באירופה הוחלף מס הקנייה במס ערך מוסף.

החל מ 2017 אין מס קנייה על טלפונים סלולרים וכרטיסי SIM.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה