מעינה של תורה
"מעינה של תורה" הוא אחד הספרים הקלאסיים שנכתבו על חמישה חומשי תורה, בו לוקטו מאות דברי תורה קצרים על פרשת השבוע מאת גדולי ישראל, הספר נכתב על ידי הרב אלכסנדר זושא פרידמן.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | הרב אלכסנדר זושא פרידמן |
| שפת המקור | יידיש |
| סוגה |
פרשנות  |
| נושא |
תורה |
| הוצאה | |
| הוצאה בשפת המקור | הוצאת חורב |
| תאריך הוצאה | תרצ"ח |
| תאריך הופעה ראשונה | ורשה |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת פאר |
| תאריך | תשט"ז (1956) |
| תרגום | מאיר צבי פרוש |
| מהדורות נוספות | |
| מספר כרכים | 5 |
| מקורות לכתיבת הספר | גדולי ישראל |
| קישורים חיצוניים | |
| היברובוקס | 41775 |
| הספרייה הלאומית | 990026169840205171 |
  | |
תוכן הספר עריכה
הספר נכתב על סדר פרשיות השבוע אך כולל בתוכו דברי תורה גם על ההפטרות, מועדי השנה ותרי"ג מצוות.
רוב דברי התורה בספר הם מרבנים מהמאה ה-18 וה-19 וביניהם השפת אמת, תפארת שלמה, החוזה מלובלין, בית הלוי. אך ישנם גם דברי תורה מרבנים בתקופות מוקדמות יותר כגון אור החיים, ספר הזוהר, האר"י, האלשיך.
בנוסף לדברי תורה המובאים בשמם של רבנים וספרים, ישנם הרבה דברי תורה "מפי השמועה" כלומר שהמחבר שמע אותם מתוך מה שהבריות מספרות, ולא מתוך ידיעה או קריאה בכתב.
על שם הספר נקרא רחוב "מעיינה של תורה" בבני ברק.
רקע לכתיבת הספר עריכה
בהקדמה מסביר המחבר את הצורך בספר מסוג זה בתקופה של ירידה רוחנית. לדבריו, על ידי כתיבת רעיונות קצרים ומושכים הכתובים בלשון קלה ונוחה להבנה ניתן לקרב את דברי התורה אל המוני העם הטרודים והעסוקים ובמיוחד אל צעירי הדור, שכבר אינם מסוגלים לפתוח בעצמם את הספרים הכתובים ב"לשון הקודש" ו"בסגנון התלמודי העתיק".
"תתעודדנה הרוחות הנכאות מקרני הוד של רעיון יהודי אמיתי. יאורו המוחות מברק חסידי שנון. יתעדנו הלבבות מרעיון מוסרי מעמיק. יתחילו נא בניו הצעירים של הדור לראות שוב את החומש בתור המעין האיתן הנצחי, הנובע חכמת חיים, מוסר, מידות, התחזקות והקרבה למען היהדות. יווכחו נא הכל לראות, כי בתוך חומש זה מצויים כל המקורות והגורמים ליסורנו ושמחותינו, לסבל הגלויות ולתקות הגאולה, ויחזרו הכל להיות בנים נאמנים לעם הספר".
— מעינה של תורה, הקדמת המחבר
מהדורות הספר עריכה
הספר במקורו נכתב ביידיש בשם "דער תורה קוואל" ויצא לאור בוורשה בשנת תרצ"ח (1938), הדפסה נוספת נעשתה בשאנגחאי בשנת תש"ו (1946), ובניו יורק בהוצאת מסורה בשנת תשי"א (1950). בשנת תשט"ז (1956) תורגם הספר לעברית על ידי הסופר מאיר צבי פרוש ויצאה לאור בהוצאת פאר וחזר ונדפס פעמים רבות.