פתיחת התפריט הראשי

מפלצות התהילה הוא אלבום האולפן החמישי של להקת הרוק הישראלי "משינה", שיצא לאור ב-1992. האלבום כולל אלמנטים של מטאל וגראנג', והוא נחשב לאחד הכבדים ביותר של הלהקה.

מפלצות התהילה
Mashina Miflazot.jpg
אלבום אולפן מאת משינה
יצא לאור אפריל, 1992
סוגה רוק, הארד רוק
אורך 43:21
חברת תקליטים NMC
הפקה משינה
כרונולוגיית משינה
העמותה לחקר התמותה
(1990)
מפלצות התהילה
(1992)
שיא הרגש
(1993)

תוכן עניינים

רקעעריכה

בשנת 1990, לאחר הוצאת האלבום "העמותה לחקר התמותה", יצאו חברי "משינה" להפסקת פעילות זמנית, שבה עבדו, לראשונה מאז הקמת הלהקה, על פרויקטים מוזיקליים אישיים. גיטריסט הלהקה, שלומי ברכה, הפיק ב-1991 את אלבומה של להקת "נושאי המגבעת" "מי רצח את אגנתה פאלסקוג". העבודה עם "נושאי המגבעת", שסגנון נגינתה נטה לרוק כבד יותר מזה שניגנה "משינה" עד אז, חשפה את ברכה לסגנון מוזיקלי חדש, שהשפיע על האלבום "מפלצות התהילה"[1]. ברכה הלחין את רוב שירי האלבום, בהשפעת להקות כ"פיקסיז", "סוניק יות'" ו"Public Image Ltd."[1].

לאחר שבאלבומיה הראשונים של "משינה" היה ברכה יוצר השירים הראשי, באלבום זה נכתבו רוב השירים על ידי סולן הלהקה, יובל בנאי. השיר הראשון שכתב בנאי עבור האלבום היה "את באה לבקר", שנכתב אודות חייו באותה תקופה[1]. בסגנון כתיבה דומה יצר בנאי גם שירים כ"בנות הים" ו"אין מקום אחר", וברכה, שהתחבר לסגנון, כתב את מילות השיר "איזה איש". בנאי הלחין לבדו חלק מהשירים, וחלק גם נכתבו במשותף על ידי בנאי וברכה.

להערכת חברי "משינה", בהקלטת האלבום הושקעו בין 800 ל-1,000 שעות באולפן, יותר מכל אלבומיה הקודמים של הלהקה[1]. שלומי ברכה הגדיר את העבודה על האלבום: "החברים התנפלו על התקליט, עפו באוויר בתחושה שהם דורסים כל מה שעומד בדרכם, בלי לעשות חשבון לשום דבר"[2]. השם "מפלצות התהילה", שהוא גם שמו של אחד השירים באלבום, היה אחד משני השמות שהוצעו ללהקת פועלי הבמה של משינה, אך חבריה בחרו בשם "המשאיות". את עטיפת האלבום עיצבה מיה זר.

בינואר 1992 יצא סינגל ראשון מהאלבום, "את באה לבקר". באפריל 1992 יצא האלבום המלא, בלייבל החדש שהקימו חברי הלהקה, "זברה תקליטים". אחריו יצאו כסינגלים גם השירים "אין מקום אחר", "איזה איש", "בנות הים" ו"הכל התחיל בנאצר", שלא זכו להצלחה רבה בתחנות הרדיו[1][3]. אף על פי כן נמכר האלבום בחודשים הראשונים לאחר צאתו בכ-15,000 עותקים[2], ולאחר כעשר שנים הגיע למעמד אלבום זהב[1].

חברי הלהקה ציינו את האלבום לא אחת כאלבום שמיצירתו הם נהנו יותר מכל אלבום אחר. יובל בנאי הגדיר את יצירתם המשותפת שלו ושל שלומי ברכה בשירי האלבום כ"שיא יצירתי" של שניהם[4].

שירי האלבוםעריכה

כל העיבודים מאת חברי "משינה".

  1. סוף הזמנים (00:45)
    קטע פתיחה המורכב מנגינה ואחריה דקלום מאת שלומי ברכה.
  2. שלומית בונה סוכה (01:21) (נעמי שמר)
    גרסת רוק כבד אינסטרומנטלית לשיר הילדים של נעמי שמר.
  3. את באה לבקר (03:14) (יובל בנאי/שלומי ברכה)
  4. אין מקום אחר (03:48) (יובל בנאי/שלומי ברכה)
    השיר יצא כסינגל לתחנות הרדיו, אך לא זכה להצלחה גדולה. בשנת 2003 יצאה כסינגל גרסת הופעה לשיר, שהביאה להכרה מחודשת בו.
  5. בנות הים (03:51) (יובל בנאי)
  6. מי שם (00:07)
    קטע מעבר קצר כפתיחה לשיר "איזה איש", שבו נשמעת דפיקה בדלת ואחריה השאלה "מי שם?" והתשובה "היי אדוני זה שמעון חמוטל". קטע זה הושפע מתקליט ויניל שהיה לברכה ובו הקריינות "Who is it? Hey senior, it's Fernando Luis"[1]. הקטע שולב בווידאו קליפ שהופק לשיר "איזה איש".
  7. איזה איש (02:49) (שלומי ברכה)
  8. אהבת אותי (04:08) (יובל בנאי ושלומי ברכה/שלומי ברכה)
    את עיבוד המיתרים בשיר ביצע אורי חודורוב.
  9. אשה (03:23) (יובל בנאי)
  10. לילה בעיר (03:33) (יובל בנאי/שלומי ברכה)
    בשיר מתארח אהוד בנאי, בן דודו של יובל בנאי, בנגינה במפוחית.
  11. תתעורר (02:50) (יובל בנאי)
  12. זה לא יכול להיות ישן (04:24) (שלומי ברכה)
    הדעה הרווחת היא כי ברכה כתב את השיר כפרודיה על שירה של להקת אתניX "שיר ישן", וזאת לאחר שסולן אתניX, זאב נחמה, כינה את "משינה" "מייד אין טאיוואן". ברכה טען כי לא התכוון להתייחס לאתניX באופן ישיר בשיר, אך ייתכן כי יש בו פרודיה שבאה מהתת-מודע[5].
  13. הארי קריש דם (01:39) (שלומי ברכה)
    השיר נולד מרשימה שערכו חברי הלהקה לשמות אפשריים לאלבום. אהוד בנאי, שהתארח באלבום בנגינה, ראה את הרשימה, והציע לחברי הלהקה להלחין ולהקליט אותה כשיר לכל דבר. ברכה הלחין את השיר בו במקום, וחברי הלהקה הקליטו אותו מייד לאחר מכן[1].
  14. מפלצות התהילה (03:14) (שלומי ברכה)
    שיר אינסטרומנטלי.
  15. הכול התחיל בנאצר (04:15) (שלומי ברכה)
    זהו השיר האחרון שנכתב והוקלט עבור האלבום, בעקבות טענות שהאלבום חסר להיטים[1]. מילות השיר מתאפיינות באיגיון, וסגנונו המוזיקלי הוא הפרוע ביותר באלבום.

הרכב הלהקה בעת הוצאת האלבוםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 דרור נחום (עורך), עסקי הרוקנ'רול, פרק 7: 1991-1992 - פרוע עד הסוף, זברה תקליטים, 2010
  2. ^ 2.0 2.1 ביוגרפיה, אתר "משינה"
  3. ^ זהו אלבומה היחיד של "משינה" שאף שיר מתוכו לא הגיע למצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג'
  4. ^ משה זונדר, "70 דברים שלא ידעתם על משינה", 12 במאי 1995, סופשבוע (מעריב) (קישורים)
  5. ^ אירוח שלומי ברכה בפורום "משינה" בתפוז אנשים, 26 בספטמבר 2002