רשת ג'

תחנת רדיו ישראלית

רשת ג' הייתה תחנת רדיו ישראלית, השייכת לרשות השידור. רשת ג' נוסדה ב-20 ביוני 1976[1] כתחנה ישראלית המשדרת מוזיקה פופולרית, כשהיא מנהלת תחרות עם קול השלום של אייבי נתן ועם גלי צה"ל, בעיקר על לבם ואוזנם של הקהל הצעיר. התחנה שהתחילה כתחנה המשדרת מוזיקה מכל הסוגים (כולל מצעד להיטים עברי לצד מצעד להיטים לועזי) שינתה פורמט החל מ-2 בנובמבר 1997 והחלה לשדר מוזיקה ישראלית בלבד.

רשת ג'
פרטי התחנה
סוג רדיו ממלכתי
שפה עברית
מדינה ישראל ישראלישראל
תקופת פעילות 20 ביוני 1976 - 11 במאי 2017
אזורי קליטה ותדרים
אזור קליטה מרכז הארץ, ירושלים והסביבה, דרום הערבה, צפת, הגליל
נקלט בתדר 97.8FM
אזור קליטה חיפה, אילת, צפת והגליל, צפון בקעת הירדן, באר שבע, צפון הנגב
נקלט בתדר 105.5FM
אזור קליטה אצבע הגליל, תל אביב והסביבה, צפון בקעת הירדן, צפון הערבה, מרכז הנגב
נקלט בתדר 89.7FM
אזור קליטה אפרת, ירושלים, נצרת והסביבה
נקלט בתדר 97.5FM
אולפן על שם אהוד מנור בתל אביב, בו הונצחו גם שדרניות התחנה בעבר שוש עטרי ואורנה יקיר. אולפן זה שימש את רשת ג' במסגרת רשות השידור עד אמצע 2017
חלון עם לוגו של רשת ג', בבניין קול ישראל בירושלים

ב-11 במאי 2017 נסגרה לצמיתות. ב-15 במאי 2017 קמה במקומה התחנה כאן גימל במסגרת תאגיד השידור הישראלי שממשיכה באותו פורמט עברי.

היסטוריה עריכה

בשנות השישים פעלה תחנה של קול ישראל אשר כונתה רשת ג', אשר עסקה בשידורים בשפות ושידורים לגולה[2].

שידורי "הגל הקל" עריכה

ב-1960 החלו שידורי "הגל הקל" (שלאחר מכן נקרא רשת ב'). כל ערב החל מ-21:05 בראשית דרכה, ובשלב מסוים מ-20:05, שידרה התחנה תוכניות מוזיקה קלה, כמו פופ, מוזיקה ישראלית, מצעדי פזמונים, ותוכניות אחרות מסוג זה שעד כה המעיטה בהן רשת א' ה"כבדה" יותר.

שנות השבעים של המאה ה-20 - קול ישראל וקול השלום עריכה

בתחילת שנות השבעים הגיעה לחופי ישראל ספינת השלום של אייבי נתן והחלה בשידוריה בשם "קול השלום". ב"קול ישראל" הבינו שהמצב ששרר עד אז - היעדר רשת מוזיקה פופולרית -לא יכול להימשך, והוחלט על הקמת ערוץ רדיו חדש שישדר מוזיקה קלה ישראלית ובינלאומית. בגלל היעדר משאבי שידור הוקצה בשלב ראשון תדר בודד במרכז הארץ בגלים בינוניים. תדר זה שימש עד אז את רשת ה', ששידרה באמצעות משדר, אשר שימש בעבר (עד מלחמת ששת הימים וקודם לכן את הרדיו המנדטורי קול פלסטין) את רדיו רמאללה. ביתר שעות היממה שימש התדר להעברת תוכניות בשפות זרות לעולים. שידורי רשת ה', החלו בחורף 1972 ונמשכו מדי ערב בין השעות 20:00 ו-22:00. אות התחנה היה הפתיח של השיר "בשמלה אדומה". תחנת קול השלום של אייבי נתן הפכה מדבר חולף, כפי שקיוו אנשי קול ישראל, לעובדה קיימת, והפופולריות של התחנה הלכה וגברה אחרי חידוש השידורים בתום מלחמת יום הכיפורים. בקול ישראל הבינו שיש להציע מוצר מתחרה ורשת ה' הפכה לרשת גימל[3] וקיבלה גם תדר משלה בקצה תחילת הסקאלה של התדרים ב-AM, לעומת קול השלום ששדר בתדר 1540 קילוהרץ. ב-20 ביוני 1976 נחנכה רשת ג' באופן רשמי, ושידרה 19 שעות ביממה, מ-6 בבוקר עד 1 אחר חצות, בתדר 529 קילוהרץ AM[4]. בתחילה, שמה של התחנה היה רדיו ג' והיא שידרה מוזיקה פופולרית מכל הסוגים ומכאן הייתה גם הצלחתה הגדולה. הוספת שידורי Stereo FM בקול השלום של אייבי נתן בסוף שנות השמונים דרבנה שוב את קול ישראל להשיק שידורים דומים גם ברשת ג' (וברשתות אחרות), אחרי ששנים בוצעו השידורים אמנם ב-FM אבל רק במונו.

שנות ה-90 של המאה ה-20 ומעבר למוזיקה בעברית עריכה

התחלת השידורים של גלגלצ ב-31 באוקטובר 1993, העבירו אליה את רוב המאזינים של רשת ג'. עד שבשנת 1997 חשבו על לסגור אותה[דרוש מקור]. החל מה-2 בנובמבר 1997, במטרה להציל את התחנה, שונתה לגמרי מתכונת השידורים, והיא הפכה לתחנה המשדרת מוזיקה ישראלית. תחילה בעברית בלבד ומאוחר יותר שולבו גם יוצרים ישראליים השרים באנגלית. את הלוגו שליווה את המיתוג החדש של הרשת עיצב האמן והמעצב הגרפי דורון עזורי.

הצטרפות לתאגיד השידור "כאן" עריכה

רשת ג' סיימה את שידוריה במסגרת רשות השידור ב-11 במאי 2017 בשעה 01:00 בלילה. תחנת הרדיו "כאן גימל" קמה במקומה במסגרת תאגיד השידור הישראלי "כאן" והחלה לשדר ב-15 במאי 2017.

עורכים ומגישים עריכה

עם עורכיה הידועים נמנו גלעד בן ש"ך, אברהם זיגמן, טוני פיין, מנחם גרנית, בני דודקביץ, דליה הלר, טובה קלינגר, רות כידן, נאוה בודק אחירון, יוסי כסיף ועופרה הלפמן; ובין מגישיה: שוש עטרי, יצחק איתן, דן כנר, בני הנדל, חיים א-דור, איתן גור, שמירה אימבר, אבי אתגר, יקיר אביב, אורנה יקיר, גבי ינון, אורלי מורג, לאה ליאור, יהודית בן-יעקב, יגאל רביד, כרמל בן-אפרים, מלאכי חזקיה, מנחם פרי, אהרון פררה, אבי משולם, עופר נחשון, דידי הררי, יוסי סיאס, רויטל עמית, ריבי גדות וורד יפתחי גרין.

תוכניות בולטות עריכה

"חדש חדיש ומחודש" עם שוש עטרי (בעריכת טוני פיין); "מה כבר תשע?" עם אבי אתגר; "רק בימי חול" עם מנחם פרי; "לי ולך שיר וברכה" עם רויטל עמית; "חולה רדיו" עם דידי הררי; קופסאת הלהיטים[5]; "קצת אחרת" - רוק ופופ מתקדם; "שוקו חם" - מוזיקה וחידונים; "קולבו" - מגזין המוזיקה של ג' (בעריכת מנחם גרנית); מצעדי הפזמונים - מצעד הפזמונים העברי השנתי, מצעד הפזמונים הלועזי ומצעד לפזמוני העבר, "מקום בצמרת"; "על בטוח" (שודרה בימי שבת); "אהבה יומיומית" עם יוסי סיאס; "זמר שכזה"; "מועדון גימל" - פינת המסיבות של היצירה האלקטרונית ועוד. בימי הקיץ, בעיקר בימי החופש הגדול, הרשת הרבתה לצאת במבצעי שידור מיוחדים ולערוך חידונים ושעשועונים נושאי פרסים בתוכניות כמו "שלושה בגיגית" עם טוני פיין, שוש עטרי ודודו דותן; "יום יום ים" עם מנחם פרי ו-"30 בצל" עם יקיר אביב[6].

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא רשת ג' בוויקישיתוף

לציון 40 שנה לרשת ג' עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יוסי פריאל, רדיו ג' - רשת קלה חדשה מהיום ברדיו, דבר, 20 ביוני 1976
  2. ^ שידורים קבועים, דבר, 30 ביולי 1965
  3. ^ יוסי פריאל, תכנון חדש למשדרי הרדיו, דבר, 25 במאי 1976
  4. ^ יוסף פריאל, רדיו ג' - רשת קלה חדשה מהיום ברדיו, דבר, 20 ביוני 1976
  5. ^ קופסת הלהיטים, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
  6. ^ שלושים בצל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית