כיכר אלנבי
כיכר אלנבי היא כיכר קטנה בלב שכונת רוממה במערב ירושלים. היא נקראת על שם אדמונד אלנבי ששימש כגנרל בצבא הבריטי וכבש את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | אדמונד אלנבי, מצביא בריטי, כובש ירושלים במלחמת העולם הראשונה |
| מיקום | |
| מדינה | ישראל |
| עיר | ירושלים |
| שכונה | רוממה |
| אירועים | טקס כניעת ראש העיר העות'מאני לכוחות הבריטים, 1914 |
| קואורדינטות | 31°47′23″N 35°12′15″E / 31.789682°N 35.204093°E |
  | |
מיקום ומראה עריכה
כיכר אלנבי בנויה כאליפסה המשתרעת על פני שטח של כחצי דונם, ושוכנת במעלה גבעה מאחורי התחנה המרכזית החדשה בירושלים. הגישה ברכב אל הכיכר היא דרך הרחובות רוממה, הצבי, האור ותורה מציון. בלב הכיכר ניצבת אנדרטת זיכרון לזכר הפורצים לירושלים במלחמת העולם הראשונה, ושאר שטחה מוקדש לגן שעשועים לילדי השכונה.
היסטוריה עריכה
ערך מורחב – כניעת ירושלים העות'מאנית
טקס הכניעה הראשון עריכה
במלחמת העולם הראשונה שמשה דרך יפו-ירושלים הסמוכה לכיכר אלנבי כציר ההתקדמות הראשי של הצבא הבריטי לירושלים. הפריצה הצבאית נחסכה עקב נסיגת הטורקים מהעיר בלילה שבין 8 ל-9 בדצמבר 1917. בבוקר יום המחרת יצא ראש העיר המוסלמי, חוסיין אל-חוסייני בליווי פמליה למסור את כתב הכניעה ואת מפתחות העיר לצבא הבריטי. הוא פגש בזוג סמלי מטבח מחיל החלוץ הבריטי סמוך לבית החולים שערי צדק (באזור בו הוקמה לימים שכונת רוממה) וקיים איתם את טקס הכניעה. האירוע ההיסטורי אף הונצח במצלמתם של צלמי המושבה האמריקנית.
הטקסים הנוספים עריכה
האגדה מספרת כי מפקדם של השניים, שכעס מאוד על הטקס החפוז ונטול ההדר, דרש לקיימו מחדש בנוכחותו. באותו יום התקיים טקס שני על הגבעה סחופת הרוחות, אלא שמפקד בכיר יותר (אולי מפקד הדיוויזיה הגנרל ג'וֹן שֵיי) ביטלו במחי יד ודרש טקס חדש. למחרת היום, ב-10 בדצמבר 1917 התקיים באותה נקודה הטקס השלישי, אך גם הוא בוטל עם התערבותו של אלנבי, שדרש טקס "אמיתי" (בנוכחותו כמובן). חוּסֵיינִי, שחלה בדלקת ריאות עקב העמידה בקור וברוח, נאלץ להיעדר מהטקס הרביעי, אך אלנבי כיבדו בטקס קצר בבית החולים שערי צדק בו אושפז. משם המשיך אלנבי בבוקר 11 בדצמבר לשער יפו, שם קיים את טקס הכניעה החמישי והאחרון.
האנדרטה עריכה
הקמתה עריכה
בתוכנית מקלין, תוכנית המתאר הראשונה של ירושלים שנכתבה בשנת 1918, הוצעו שתי כיכרות בירושלים כמקום מתאים להקמת אנדרטאות. לאור הביקורת על התוכנית הוזמן פטריק גדס לחבר תוכנית מתאר חדשה ב-1919. גדס תקף את המיקומים המוצעים הן משום שהם "ידקרו" את קו הרקיע של העיר והן משום שלא קרה בהן דבר הראוי להנצחה. במקום כיכרות אלו הציע גדס את הגבעה על אם הדרך לירושלים, בה התקיים טקס הכניעה ההיסטורי (ואולי גם השניים שאחריו). הגבעה הייתה שוממה וגבוהה מהדרך הראשית, וגדס ציפה שהאנדרטה שתיבנה בה תיראה על ידי הבאים לעיר ומנקודות מפתח בה.[1]
האנדרטה המרכזית שהציע גדס לא נבנתה לבסוף על הגבעה (וגם לא בשום מקום אחר בירושלים) אך חיילים מהדיוויזיה ה-60 הלונדונית יזמו הקמת אנדרטה לחבריהם לנשק ובחרו בגבעה זו לצורך הקמתה. בשנת 1920 פורסם שרטוט של האנדרטה חתום בידי האדריכל א. וולקוזינס (Wallcousins).[2] אחת הדרישות של מזמיני האנדרטה הייתה לחקות את הסנוטאף של לונדון, אך בסופו של דבר העיצוב רק מזכיר את הסנוטאף ואינו מהווה חיקוי מדויק שלו.
תיאורה עריכה
כאמור, עיצוב האנדרטה שאוב מדגם הסנוטאף (קבר ריק) של לונדון שהשאיר רושם רב וזכה לחיקויים רבים ברחבי האימפריה הבריטית. האנדרטה תוכננה במבנה בגובה כ-26 רגל (כמעט 8 מטר)[1] אך בפועל נבנתה בגובה של כשלושה מטרים בלבד. היא בנויה כתֵבה מלבנית מוגבהת שבראשה ניצב "קבר" ועליו צלב שכוב.
בדומה להופעות סנוטאף ברחבי העולם, האנדרטה בנויה אבן מסותתת, אך בשונה מהרגיל סגנון הסיתות הוא טוּבּזֶה וגם נוספו אליה צלליות (מופשטות מעט) של אבירים צלבניים. במקור תוכננו בראשה גם ראשי אריות, אך תוכנית זו לא יצאה אל הפועל.[1] הבחירה במוטיב זה, של אבירים ואריות, אינו מקרי ויש בו הד להקבלה שערכו הבריטים בינם ובין הצלבנים, שהלא אף הם "גאלו" את ארץ הקודש במסע צלב מודרני מידי המוסלמים.
על האנדרטה מופיע הכיתוב:
Near this spot the Holy City was surrendered to the 60th London Division, 9th December 1917 Erected by their comrades to those officers, NCOs and men who fell in fighting for Jerusalem
(תרגום: סמוך למקום זה נכנעה העיר הקדושה לדיוויזיה הלונדונית ה-60, 9 בדצמבר 1917. הוקמה בידי חבריהם לנשק לכל הקצינים, הנגדים והחיילים שנפלו בקרב על ירושלים)
כדאי לשים לב שעל האנדרטה צוין התאריך 9 בדצמבר 1917 כתאריך כיבושה של ירושלים, ולא ה-11 בדצמבר בו התקיים הטקס רב הרושם של אלנבי בשער יפו.
שם הכיכר עריכה
השם Allenby Square שימש בתקופת המנדט כיכר מרכזית ששכנה מול שער יפו בצומת הרחובות יפו ושבטי ישראל. לאחר איחוד העיר במלחמת ששת הימים הוחלט להסב את שם הכיכר ההיא, שנמצאה על קו הגבול בין שני חלקי העיר עד למלחמה, לכיכר צה"ל - לציון הישגי צה"ל. בראשית שנות ה-70 ביקשו שועי העיר למצוא לאלנבי כיכר ירושלמית אחרת שתישא את שמו. הבחירה בכיכר שברוממה (שעד אז לא נשאה כל שם, בפי תושבי השכונה היא נקראה פשוט "העיגול") הייתה כמעט מתבקשת, אילולא עוררה התנגדות רבה מעל דפי העיתונות: המתנגדים טענו כי אין לאלנבי דבר וחצי דבר עם הכיכר, בה לא ביקר כנראה מימיו, ואת הטקסים שהתקיימו בה ביטל במחי יד. מגיני אלנבי יצאו למערכה על זכותו, ובסופו של דבר נפלה ההכרעה והשם ניתן.
בעקבות שם הכיכר, נפוץ בטעות גם השם "אנדרטת אלנבי". אך כאמור, לאנדרטה זו אין כל קשר לאלנבי, והיא מנציחה את חיילי הדיוויזיה ה-60 הלונדונית.
פיתוח הכיכר עריכה
בראשית תקופת המנדט עמדה האנדרטה בין בתי שכונת רוממה במרכז שדה כורכר כבוש. היא הוקפה בעמודוני אבן קטנים, אך דבר לא ציין כי מדובר בכיכר. עם קום המדינה טיפחה עיריית ירושלים את הכיכר, והגדירה את שטחה כאליפסה על ידי גדר אבן נמוכה. השטח הפנימי כוסה בשיחי נוי, אך ברבות השנים השטח הוזנח והשיחים העלו פרא. ילדי שכונת רוממה פנו מאז מספר פעמים לעיריית ירושלים בבקשה להסב את הכיכר לגן שעשועים, אך רק בשנת 1994 היא נעתרה לבקשה ושיפצה באופן מקיף את המקום.
בעקבות הקמת התחנה המרכזית החדשה, הנושקת לכיכר, עבר המקום שיפוץ נוסף, שכלל ריצוף חדש, תאורת רחוב הולמת, תיקון אבני שפה וחידוש העצים.
ב-12 בדצמבר 2017 נערך טקס במלאת 100 שנים לכיבוש העיר, במעמד זה נחשף שלט הסבר שהציבה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
לקריאה נוספת עריכה
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, מדריך טיולים בשכונות ובתים, הוצאת כתר, 1996
- יהושע בן אריה ותמר הירדני, שכונת רוממה, קובץ לזכר שושנה הלוי, הוצאת אריאל, בדפוס
קישורים חיצוניים עריכה
- רון פוקס, תולדות התכנון של בתי-הקברות הבריטיים בארץ-ישראל, קתדרה 79, ניסן תשע"ו
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 פוקס, תולדות התכנון, ראו ב"קישורים החיצוניים"
- ^ "The Building News and Engineering Journal", vol. CXVIII, 27 February 1920, p. 154 and illustration. Quote: "Cenotaph to be erected at Jerusalem. Mr. E. Wallcousins, Architect."