מקצץ
מקצץ הוא כלי אבן מסותת אופייני לתעשיית כלי האבן של התקופה הפלאוליתית (תקופת האבן הקדומה) החל מהשלבים הראשונים התקופה הפלאוליתית התחתונה). המקצצים זוהו על ידי החוקרת מרי ליקי (Leakey) בערוץ אולדובאי כבר מהשלב הקדום של תעשיית כלי האבן האולדובאית, המיוחסת להומו האביליס שמלפני כ-2.4 מיליון שנה.
המקצצים הקדומים סותתו מחלוקי אבן, רובם מקוורציט ובזלת, בעזרת חלוק אחר ששימש כמקבת. מהשלבים הקדומים נמצאו כלים שדיוקם נמוך וחלקם מוגדרים כ"כלי קיצוץ" ולא כמקצצים. בתרבות האולדובאית המפותחת, שגילה 1.9 מיליון שנה, נמצאו מקצצים רבים יותר; ייצורם מדויק יותר וחלק ניכר מהם מסותתים על שני הפנים. בשלב זה הבחינו הסתתים הקדומים כי אם יהפכו את החלוק ויכו על צלקת ההתזה הקודמת, יקלו על המלאכה וישפרו את הכלי. סתתים אלו היו מפותחים יותר, כנראה מטיפוס הומו רודולפנזיס. לכלים שעובדו דו-פנית יש צלע זגזגית אופיינית, אך חלק מהם סותתו על פן אחד בלבד.
אין צורך במקצץ לחיתוך נתח בשר או יריעת עור – לשם כך יספיק נתז (אנ') חד. ראשוני האדם התחרו עם אוכלי נבלות כצבועים, תנים ונשרים על שיירי ארוחתם של טורפים גדולים מהם. לעיתים קרובות הגיעו אנשים אל זירת המזון במאוחר, כאשר בשטח נותרו רק עצמות גדולות וגולגולות שלא פוצחו על ידי הצבועים. כאן כנראה היה תפקידו החשוב של המקצץ, להגיע אל מח העצם; לולא כלי זה, היה מתבזבז המאמץ שהושקע בדרך אל המזון. ייתכן שהמקצץ שימש גם לקילוף עץ ולחפירה, פעולות שאף להן חשיבות גדולה במאמץ השרידה.
עם הופעת הומו ארגסטר (הטיפוס האפריקני הקדום של הומו ארקטוס), השתפרה והתגוונה ערכת הכלים של האדם. בין המקצצים נמצאו כלים מחודדים יותר: אלה התפתחו לדקר ולאבן יד, ואחרים דומים לקופיץ. בכך מגיעים לתעשיית כלי האבן האשלית הקדומה, המיוחסת להומו ארקטוס היוצא את אפריקה. אתרים ובהם מקצצים שונים נמצאו למשל באתר ליד תל עובדיה בעמק הירדן ובדמניסי (Dmanisi) שבגאורגיה. מכאן התפתחו בעיקר אבן היד והקופיץ, אף כי ישנם מקצצים מעטים גם בתעשיות כלי אבן מאוחרות.
