מקרוקניה
מַקְרוֹקֵנְיָה (שם מדעי Macrauchenia; פירוש השם הוא "לאמה ארוכה", והוא מבוסס על השם הלטיני הקדום של הלאמה "Auchenia"[1]) הוא סוג יונק פרהיסטורי דמוי-גמל מסדרת הליטופטרנה אשר חי בסוף תקופת המיוקן והפליסטוקן באמריקה הדרומית בערבות העשב הקדומות. המאובנים שלה התגלו בארגנטינה בערבות בהם מצא אותם החוקר צ'ארלס דרווין. מאובנים אלה נשלחו ללונדון שם נקראו בשם בידי ריצ'רד אוון. מאובנים נוספים התגלו בוונצואלה, צ'ילה ובוליביה.
 מקרוקניה
| |
|---|---|
| |
| תקופה | |
| מיוקן- סוף הפליסטוקן, 7–0.01 מיליון שנה לפני זמננו | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | ליטופטרנה |
| משפחה: | מקרוקניים |
| סוג: | מקרוקניה |
| מינים | |
| |
| שם מדעי | |
 Macraucheniaאוון, 1838 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
מאפיינים עריכה
חיה זו הייתה שונה מכל יונק מודרני, ועל אף שמה לא הייתה קרובה לגמליים או לשאר הפרסתנים, אך מילאה ככל הנראה את אותה גומחה אקולוגית, והדמיון נובע מאבולוציה מתכנסת. היא שייכת לקבוצת המרידיונגולטיים, בה היו גם הטוקסודון והאסטרפותריום.
המקרוקניה הייתה יצור גדול: הפרטים הבוגרים הגיעו לגובה של שלושה מטרים ולמשקל של 1,042 ק"ג, והיא הייתה בעלת חדק מיוחד לעזרה באכילת עלים, שהיה דומה לחדק הטפיר או הסאיגה.
בשל גודלה היא הייתה טרף רק לטורפי על כמו התיילקוסמילוס בעל ניבי החרב, ועופות האימה – הפורוסרקוסיים, אשר התמקדו ככל הנראה בצעירים או חולים. לאחר ההחלפה האמריקאית הגדולה הצטרפו טורפים נוספים: הארקטותריום העצום, זאב הבלהות, הפומה והיגואר, וטורף קטלני ביותר – הטיגריס השנחרבי שזינק עליהן בהפתעה ואז נשך אותן בשיניו החדות.
בתרבות עריכה
המקרוקניה מופיעה בסדרה "ללכת עם חיות", בספר "איליום" (אנ') של דן סימונס ובסדרת סרטי ההנפשה "עידן הקרח".
גלריה עריכה
-
שלד המקרוקניה -
-
-
.jpg)
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ קרי אוֹקֵנְיָה, משמע "צוואר גדול".
