גמל

סוג של יונק

גמל (שם מדעי: Camelus) הוא סוג של בעל חיים מכפיל פרסה המותאם לחיים במדבריות.

קריאת טבלת מיוןגמל
גמלים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: גמליים
סוג: גמל
מינים
שם מדעי
Camelus
לינאוס, 1758
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נקבת הגמל נקראת נָאקָה (ה-א' אינה נהגית), ובעבר התקיימה גם הצורה "גמלה"[1]. גמל צעיר נקרא בֶּכֶר. הגמל מכונה גם "ספינת המדבר".

מיון

עריכה

כיום ישנם שני מינים בסוג, שניהם בויתו:

שני גמלים אלה יכולים להתרבות ביניהם. הצאצא הנדיר של זיווג כזה מכונה גמל כלאיים.

בעבר היו מינים נוספים בסוג זה, אשר חיו בפליוקן עד הפליסטוקן:

מבנה גוף הגמל

עריכה
 
גמלים נאקות ובכר ביער חדרה, עמק חפר, אביב 2021
 
זוג גמלים ליד ים המלח
 
גמל בתבליט אשורי מנינוה. אוסף מוזיאון הוותיקן
 
גמלים בשיירת סוחרים; פסיפס מהתקופה הרומית באתר בוסרה, סוריה
 
גמלים דו-דבשתיים, אגן טארים, מערב סין
 
גמלים בנגב, מרץ 2024

גופו של הגמל מותאם לתנאי המדבר, ובכלל זה רגליו הגבוהות והפרווה המכסה אותו. הרגליים הגבוהות של הגמל מרחיקות אותו מן הקרקע הלוהטת בימי הקיץ (לעיתים, ההפרש בין טמפרטורת הקרקע לטמפרטורת האוויר בגובה של מטר מעליה מגיע כדי 20°C). בין שערות פרוותו של הגמל כלוא אוויר המשמש חומר מבודד, המונע את מעבר החום בין הסביבה החמה לגוף הגמל. תכונות אלו עוזרות לגמל להימנע מהתחממות-יתר, ועל כן מצמצמות את הצורך בהפרשת זיעה ומסייעות לגמל לחסוך במים. בגוף הגמל ישנה דבשת בה הוא אוגר שומן, המהווה בידוד הן מפני החום והן מפני הקור: מפני החום הודות לעוביו והרכבו, מפני הקור בגלל מיעוט הוורידים והעורקים, המסייע לגמל לא לאבד חום דרך הדבשת.

תכונות

עריכה

גובהו של הגמל כשני מטרים או יותר, ואורכו כשלושה מטרים מהפה עד לזנב. צווארו הארוך מאפשר לו לסקור את המדבר למרחק בחיפוש אחר מים. משקלו עד כ-650 ק"ג.[2]

התאמה לתנאי המדבר

עריכה

הגמל פעיל בדרך כלל בשעות הבוקר ולפנות ערב, כאשר האוויר קריר. בשעות החמות של היום הגמל רובץ בצל או נח בעמידה.

כאשר קיים מחסור במים בגוף הגמל, הוא מפריש שתן מרוכז, המכיל כמויות קטנות של מים, מה שמצמצם את פליטת המים מגופו (בדומה לאדם ובעלי חיים נוספים). הגמל מסוגל להחזיק מעמד במשך שבועיים בלי לשתות ובלי שייגרם נזק לגופו. כאשר הוא מגיע למקור מים הוא שותה מהם בכמויות גדולות.

גם דמו של הגמל מתאים לתנאי המדבר: לתאי הדם האדומים יש צורה סגלגלה (אצל שאר היונקים, צורתם עגולה יותר). תכונה זו של תאי הדם מסייעת להם לזרום בכלי הדם גם במצבי עקה ויובש של הגוף. תאי הדם האדומים של הגמל גם עמידים יותר מתאי הדם של שאר היונקים ומסוגלים לשרוד בתנאי לחצים אוסמוטיים קיצוניים, החל במחסור בנוזלים בכלה ברוויה יתרה אחרי שתיית כמויות גדולות של מים.

לגמל יש ריסים ארוכים להגנה מפני סופות חול ורגליים ארוכות המגינות מהחול החם של המדבר. נוסף למבנה הגוף ולדרכי ההתנהגות גם התהליכים הפנימיים בגופו של הגמל מותאמים לחיים במדבר. בכלל זה יש למנות גם את טמפרטורת הגוף של הגמל. אף שחום גופו הבסיסי הוא בסביבות 39 מעלות צלזיוס, כמו של רוב היונקים, הגמל יכול לשאת עלייה או ירידה של כמה מעלות בחום גופו בלי לסבול כל נזק: ביום חם או בזמן פעילות גופנית מאומצת, טמפרטורת גופו של הגמל עשויה לעלות עד 42 מעלות צלזיוס, ובלילה קר היא עשויה לרדת עד 36 מעלות.

תכונה נוספת המסייעת להתאמתו של הגמל לסביבתו היא שכבת הקרטין (חלבון סיבי חזק, עשיר בגופרית) על ברכיו ועל עצם החזה שלו. שכבה זו מונעת את מעבר החום בהולכה מהחול כאשר הגמל נח על הקרקע[3].

בניגוד לגמל החד-דבשתי, הגמל הדו-דבשתי מותאם גם לחיים במקומות קרים, כמו מדבריות מרכז אסיה בעת החורף. הגמל הדו-דבשתי יכול לשרוד בטמפרטורות נמוכות ויכול לאכול קילוגרמים רבים של שלג.

רבייה

עריכה

הנאקה ממליטה בֶּכֶר אחרי היריון של כשנה ויכולה להיכנס להיריון נוסף כעבור שנה נוספת (כלומר, טווח הזמן המינימלי בין שתי המלטות של אותה נאקה הוא שנתיים). רוב ההריונות הם של בכר אחד בלבד.

אורך חייו

עריכה

הגמל יכול לחיות כ-40 שנים.[2]

 
פינוי פצועים משדה הקרב על גב גמל בעת המערכה על ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, 1918
 
בדואי חורש בנגב
 
גמלים בחוף יפו

ביות

עריכה
 
מרוץ גמלים שנערך בשנת 1969 במסגרת תערוכה של משרד החקלאות בבית לחם שבגדה המערבית

בדומה לסוסים, מקורם של הגמלים באמריקה הצפונית, והם התפשטו דרך ברינגיה אל יבשת אסיה. בני האדם בייתו אותם והפיצו אותם ברחבי העולם. לפני כ-10–12 אלף שנים, הגיעו הילידים ראשונים ליבשות אמריקה ויישבו אותה, בדומה לצמחים ובעלי חיים רבים אחרים בצפון אמריקה, הגמלים הפראיים המקוריים נכחדו כתוצאה מכך אם כי לא נמצאו ראיות ברורות לציד שלהם. רוב הגמלים שחיים כיום הם מבויתים.

קיימת מחלוקת בשאלה מתי בני האדם בייתו לראשונה את הגמלים. נראה כי גמלים בעלי דבשת אחת בויתו בסומליה או בדרום ערב באזור האלף השלישי לפני הספירה, וגמלים דו דבשתיים בויתו במרכז אסיה באזור 2,500 לפני הספירה[4].

הגמל בתנ"ך

עריכה

הגמל מוזכר בתנ"ך כ-50 פעמים[2]. הוא מוזכר לראשונה בעת ירידת אברהם למצרים, אז לקח פרעה את שרה לביתו, ולאברהם (אותו חשב לאחיה) נתן מתנות רבות, ביניהן גמלים[5].

הגמלים בתנ"ך לרוב שימשו כאמצעי תחבורה למסעות ארוכים, בהם נשאו סחורות או אנשים:

בנוסף, משוער כי בתקופת האבות נצרך גם חלב הנאקות, בהסתמך על הפסוק לפיו שלח יעקב ”גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים” (בראשית, ל"ב, ט"ז) כחלק ממנחה לעשו[6]. עם זאת, התורה קבעה כי הגמל טמא ואסור באכילה[7], ולפי הפרשנות המקובלת גם חלבו אסור בשתייה.

בשל היותם שימושיים למסעות ארוכים, הגמלים מזוהים בתנ"ך עם עמים נוודים - מדין, עמלק, בני קדם וישמעאלים (כמו גם עם האבות, שאף הם נדדו רוב חייהם עם מקניהם). כך תואר מחנה מדין בימי המלכים זבח וצלמונע:

וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק, כָּאַרְבֶּה לָרֹב. וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר, כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב.

בצווארי גמליהם של זבח וצלמונע היו אף תכשיטים - שַּׂהֲרֹנִים או עֲנָקוֹת[8]. כאשר נלחמו שניים וחצי השבטים ב"הַגְרִיאִים" והביסו אותם, שבו מהם לא פחות מ-50,000 גמלים[9]. בעת מלחמת דוד בעמלק, אף ניצל העם העמלקי מכליה בזכות הגמלים:

וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם, וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ, כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר, אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ.

דעת המחקר הארכאולוגי

עריכה

אף שעצמות גמלים קדומות אכן נתגלו ושויכו למרחב המסופוטמי הקדום, נוטה כיום המחקר המודרני לסווגם כגמלים פראים ולא לגמלים המבויתים המוכרים לנו כיום. עוד מוסיף המחקר כי מאות שנים לאחר התרחשות עלילות "סיפורי-האבות" לעיל, הביא עימו פרעה שישק בפלישתו לא"י את ראשוני הגמלים המבויתים כמו גם טכנולוגיות נוספות[10].

לקריאה נוספת

עריכה
  • מתיו טיג, מלכת המדבר – אלפי בדואים מתכנסים עם גמליהם באבו דאבי כדי להכתיר את הפרט היפה ביותר, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 135, אוגוסט 2009
  • . Wernery, U and Fowler, ME. Color atlas of camelid hematology. (1999B) lackwool, London.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ו', עמוד ב'
  2. ^ 1 2 3 נעה פישר, מראם ועד עטלף: בעלי חיים שהוזכרו בתנ"ך, באתר ynet, 15 באפריל 2022
  3. ^ ראובן יגיל, התאמות הגמל לבית גידול מדברי, באתר מורי הביולוגיה
  4. ^ Mukasa-Mugerwa, E. (1981). The Camel (Camelus Dromedarius): A Bibliographical Review. International Livestock Centre for Africa Monograph. Vol. 5. Ethiopia: International Livestock Centre for Africa. pp. 1, 3, 20–21, 65, 67–68.
  5. ^ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוקים י"גט"ז
  6. ^ אלקנה ביליק, הערך "גמל", בתוך: אנציקלופדיה מקראית, כרך ב', עמ' 520–524
  7. ^ ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ד'; ספר דברים, פרק י"ד, פסוק ז'
  8. ^ ספר שופטים, פרק ח', פסוקים כ"אכ"ו
  9. ^ ספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק כ"א
  10. ^ דוד פסיג, המפלה החמישית: כיצד מדינת ישראל יכולה להימלט בעתיד מהמלכודת של ההיסטוריה היהודית, ספרי חמד, עמ'268
  11. ^ ”הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָהּ.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק י, משנה ה)