מרד האח'ואן
מרד האח'ואן (בערבית: تمرد الإخوان) החל בשנת 1927, כאשר שבטי מוטייר ועג'מן שהשתייכו לתנועת אל-אח'ואן, התמרדו נגד אבן סעוד מלך נג'ד וחיג'אז ועסקו בפשיטות חוצות גבולות לחלקים של אמירות עבר הירדן, עיראק המנדטורית ואמירות כווית. האימפריה הבריטית ראתה באבן סעוד את הגורם האחראי לתקיפות על המדינות שתחת חסותה והוא קיבל אזהרה לבלום את התוקפים ולא יותקף על ידי הבריטים. בסדרת קרבות שנמשכו כ-3 שנים בשטחי ממלכת נג'ד וחג'אז ושכנותיה, אבן סעוד הצליח להכניע את שבטי האח'ואן, והמרד הסתיים בינואר 1930.
 | ||||||||||||||
| לוחמי אח'ואן רכובים על גמלים. | ||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 1927 – 10 בינואר 1930 (כ-3 שנים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מרכז חצי האי ערב | |||||||||||||
| תוצאה | תבוסת האח'ואן | |||||||||||||
| ||||||||||||||
|
סך אבדות כולל: 2,000 הרוגים | ||||||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
רקע עריכה
בראשית המאה העשרים, הייתה ערב הסעודית זירה של מלחמות שבטיות, שהובילו בסופו של דבר לאיחוד תחת הנהגתו של אבן סעוד. הגורם המרכזי לאיחוד השבטים הייתה תנועת אל-אח'ואן, צבא שבטים ווהאבי-סוני בראשות סולטאן בן בג'אד אל-עותייבי ופייצל אל-דאוויש. האח'ואן יצאו מהליבה של סולטנות נג'ד תחת אבן סעוד במסע כיבושים לעבר המדבריות רחבי הידיים של חצי האי ערב, תוך כדי הפיכת השבטים הנוודים הבדואים לחיילים אסלאמיסטים קנאיים בעלי נאמנות לאבן סעוד. בדרך זו, הם השלימו עד שנת 1925 את כיבוש השטח שעתיד להפוך לממלכת סעודיה, לאחר שכבשו שטחים נרחבים מאמירות כווית, והביסו את ממלכת חג'אז ההאשמית. עם כיבוש ממלכת חג'אז, אבן סעוד מיצה את ההתרחבות הטריטוריאלית שאיפשרה לו האימפריה הבריטית לכבוש, והוא פנה לנהל הסכמים עם שכניו - עיראק, כווית וירדן אשר היו תחת חסות בריטית.
המרד עריכה
מצב זה לא מצא חן בעיני האח'ואן אשר מאז ומתמיד היו נאמנים יותר לאידאולוגיה הקנאית שלהם מאשר לשליט, והם רצו להמשיך ולהרחיב את הממלכה הווהאבית של סעוד לעבר עיראק, כווית וירדן. בין 1922 ל-1928, האח'ואן ביצעו פשיטות גדולות על שכניו של אבן סעוד, וגרמו לו לתקריות בינלאומיות מול הבריטים שראו בו גורם אחראי לתקיפות היוצאות משטחו. מאחר שבתחילה אבן סעוד לא הראה שום נוכחות לעצור את האח'ואן, חיל האוויר המלכותי החל להקדיש משאבים לכווית וירדן, ופשיטות של האח'ואן על המדינות הללו נתקלו בתגובה הולמת של חיל האוויר שאילץ את האח'ואן לסגת חזרה לנג'ד. לאחר שהבריטים החלו להפציץ מטרות בנג'ד והודיעו לאבן סעוד שארצו תעמוד בפני מתקפה בריטית אם לא יבלום את השבטים, לאבן סעוד לא נותרה ברירה אלא להתעמת איתם. אם עד 1928 מורדי האח'ואן הסתפקו בפשיטות על יריבי אבן סעוד, החל מדצמבר 1928 הם התקוממו בגלוי נגדו.
הקרב המשמעותי ביותר בין האח'ואן לאבן סעוד היה קרב סבילה (אנ') שהתרחש ב-30 במרץ 1929 והיה הקרב הגדול האחרון שבו השתתפו רוכבי גמלים. כוח של 2,400 אח'ואנים רכובי גמלים וחמושים בנשק מסורתי נלחם נגד כוח סעודי שמנה 4,600 חיילים, 200 כלי רכב צבאיים ומספר מטוסים בריטים. בקרב נטבחו 500 אח'ואנים על ידי הסעודים באמצעות מקלעים ורובים, אולם מנגד, האח'ואן הצליחו להרוג 200 חיילים. בקרב מצאו את מותם חלק ממנהיגי האח'ואן.
הקרבות שלאחר קרב סבילה, התרחשו בעיקר בין האח'ואן לשבטים אחרים נאמני אבן סעוד. ב-11 בספטמבר 1929, כוח של 500 אח'ואן משבט מוטייר נלחם מול כוח של 1,500 נאמני אבן סעוד משבט שאמאר. בקרב ג'בל שמאר שהיה קשה ואכזרי, נהרגו 450 לוחמי אח'ואן ו-500 לוחמי שאמאר כולל המנהיגים של שני הצדדים. למרות האבדות הכבדות שלהם, האח'ואן המשיכו בפשיטות שלהם זמן קצר לאחר הקרב, וב-5 באוקטובר כוח של 3,500 אח'ואנים משבט עג'מן, נלחם מול כוח של 3,000 נאמני סעוד משבט העוואזים. בקרב זה יד האח'ואן הייתה על העליונה, ונהרגו בו כ-250 לוחמים משבט העווזאים ו-84 לוחמי אח'ואן.
סיום המרד עריכה
בעקבות אבדות האח'ואן הם נאלצו להיכנע בסופו של דבר. פייסל אל-דאויש, המנהיג הראשי של המרד משבט מוטייר, נמלט לכווית באוקטובר 1929 אך נעצר על ידי הבריטים והוסגר לאבן סעוד; הוא מת מאוחר יותר בשבי בריאד ממחלת לב. המרד הסתיים רשמית ב-10 בינואר 1930, לאחר שכוחות גדולים של האח'ואן נכנעו לבריטים בגבול כווית-סעודיה. למרות המרד, אבן סעוד דגל בשילוב מחדש של מאות לוחמי האח'ואן בצבאו, בין השאר כדי לא לעורר את זעמם של מרבית שבטי האח'ואן שתמכו במורדים אך למרות זאת לא נלחמו באבן סעוד. אלו מבין השבטים שהשתתפו במרד נענשו בהפקעת חלק מהצאן והגמלים שלהם.
קישורים חיצוניים עריכה
- Vasilʹev, A. M. (Alekseĭ Mikhaĭlovich), The history of Saudi Arabia, לונדון: Saqi Books, 1998
- Al-Ikhwan al-Muslimoon | The Other Face of the Muslim Brotherhood, www.ikhwanis.com