מרוץ 12 השעות של סברינג
מרוץ 12 השעות של סִבְּרינג הוא מרוץ מכוניות מסוג סיבולת הנמשך 12 שעות ומתקיים אחת לשנה בחודש מרץ בעיר סברינג בפלורידה.
 | |
 | |
| ענף | מרוץ מכוניות |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1950 |
| עיר מארחת |
Sebring International Raceway  |
| זוכה | ניסאן |
| הכי הרבה זכיות | פורשה (18) |
| [1] | |
  | |
מרוץ סברינג הוא אחד משלושת מרוצי הסיבולת היוקרתיים ביותר בעולם ומהווה חלק[1] מן 'הכתר המשולש' (Triple Crown) של מרוצי הסיבולת לצד מרוץ 24 השעות של לה מאן ומרוץ 24 השעות של דייטונה. כמו כן מרוץ סברינג הוא מרוץ הסיבולת הוותיק ביותר בארצות הברית[2], ומהווה באופן תמידי את הסיבוב הראשון והפותח של סדרת מרוצי הלה מאן האמריקני. במרוץ שנת 2011 הוערך מספר קהל הצופים ביציעים בכ-170,000 בני-אדם[3].
היסטוריה
עריכה
מרוץ סברינג הראשון נערך בינואר 1950 על מסלול שדה תעופה לשעבר של חיל האוויר האמריקני ועל כבישי הגישה אליו ונמשך אז 6 שעות. בשנה שלאחר מכן לא התקיים מרוץ, כאשר בשנת 1952 הועבר קיום המרוץ לחודש מרץ ואורכו הוארך ל-12 שעות, כך הוא מתקיים גם כיום. המרוץ מתחיל בצהרי היום ומסתיים בלילה. במשך שנים היווה מרוץ סברינג חלק מסבב אליפות העולם למכוניות ספורט של הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). כמו כן, במשך השנים החל המרוץ לצבור את יוקרו כאשר השתתפו בו לאורך השנים נהגים מפורסמים כגון: חואן מנואל פנג'יו, סטירלינג מוס, בריגס קונינגהאם, מריו אנדרטי, דן גורני, פיל היל, ג'ון מורטון, סטיב מיילן, לייק אנדרווד ונהגים מפורסמים נוספים. ויצרניות רכב כגון: פורשה, פרארי, BMW, פורד, טויוטה ויגואר, ובשנים האחרונות חברות אאודי אשר נוחלת הצלחה רבה במרוץ בדמות 9 אליפויות החל משנת 2000, ופיג'ו עם שתי אליפויות רצופות בשנים 2010–2011.
מרוץ סברינג ידוע כמרוץ הכנה חשוב למרוץ 24 השעות של לה מאן המפורסם ולמבחן אמיתי של אמינות המכונית, בשילוב של המסלול המכיל מהמורות רבות ומזג האוויר החם והלח של דרום פלורידה. בשנים האחרונות השיגה מכונית האאודי R8 (מרוצים) שישה ניצחונות רצופים, אחד פחות משיא שבעת הניצחונות של מכונית הפורשה 935. בנוסף זכתה חברת אאודי ב-8 אליפויות רצופות בין השנים 2007-2000, שנייה לחברת פורשה אשר זכתה ב-13 אליפויות רצופות בין השנים 1988-1976. בשנת 2012 הפך נהג המרוצים הדני טום קריסטנסן לנהג היחיד שהצליח לנצח את המרוץ 6 פעמים (1999, 2000, 2005, 2006, 2009, 2012).
בשנת 2005 ערכו השברולט קורבט C6.R והאסטון מרטין DBR9 את הופעת הבכורה שלהם בקטגוריית ה-GT1 היוקרתית, כאשר אסטון מרטין מנצחת את הקטגוריה לראשונה מזה 49 שנים, ושתי מכוניות הקורבט מגיעות למקומות 2–3. בשלוש השנים שקדמו, הייתה זו שברולט אשר שלטה בקטגוריה זו עם הדור הקודם של הקורבט דגם ה-C5.R. באותה שנה ניצחה האאודי R8 (מרוצים) בפעם החמישית ברציפות את קטגוריית ה-LMP1 הבכירה ואת המירוץ הכללי.
בשנת 2006 התמודדה אאודי לראשונה עם מכונית ה-R10 TDI החדשה שלה בקטגוריית ה-LMP1 הבכירה ביותר, כאשר היא מנצחת את המרוץ. בנוסף, ניצחון זה היה במה לקראת ניצחון יוקרתי יותר אשר השיגה אאודי בעזרת מכונית ה-R10 TDI, ניצחון במרוץ 24 השעות של לה מאן כשלושה חודשים לאחר מכן. בקטגוריית ה-GT1 השיגה שברולט "נקמה" כאשר מכונית ה-C6.R שלה ניצחה בקטגוריה מול אסטון מרטין. בשנת 2007 ניצחה אאודי שוב את קטגוריית ה-LMP1 בעזרת מכונית ה-R10 TDI, ובנוסף קבעה זמן שיא מסלול עם הנהג מרקו ורנר.
בשנת 2008 ניצחה הפורשה RS ספיידר את קטגוריית ה-LMP2 ובנוסף גם זכתה במקום הראשון בניקוד הכללי של המרוץ אשר כלל גם את קטגוריית ה-LMP1 הבכירה ממנה. הייתה זאת הפעם הראשונה מזה 24 שנים שמכונית שאינה מקטגוריית ה-LMP1 הבכירה ניצחה במרוץ כולו בניקוד הכללי.
בשנת 2009 ניצחה אאודי את המרוץ על ידי מכונית האאודי R15 TDI החדשה שלה, ובשנים 2010–2011 ניצחה במרוץ פיג'ו בעזרת מכונית ה-908HDi שלה.
את מרוץ 2012 ניצחה אאודי על ידי מכונית ה-R18 TDI מספר 3 של הנהגים אלן מקניש, טום קריסטנסן ורינלדו קאפלו אשר הקיפו את המסלול 325 פעמים, וכאשר מכונית האאודי מספר 2 מגיעה אל המקום השני. את קטגוריית ה-GT ניצחה מכונית ה-ב.מ.וו M3 לאחר שהקיפה את המסלול 307 פעמים.
רשימת הזוכים במרוץ
עריכה| דירוג | יצרן | ניצחונות | שנים |
|---|---|---|---|
| 1 |  פורשה
|
18 | 1960, 1968, 1971, 1973, 1976–1988, 2008 |
| 2 |  פרארי
|
12 | 1956, 1958, 1959, 1961–1964, 1970, 1972, 1995, 1997, 1998 |
| 3 | אאודי
|
11 | 2000–2007, 2009, 2012, 2013 |
| 4 |  ניסאן
|
5 | 1989–1991, 1994, 2018 |
| 5 |  פורד
|
3 | 1966, 1967, 1969 |
| 6 | טויוטה
|
2 | 1992, 1993 |
| BMW
|
1975, 1999 | ||
 פיג'ו
|
2010, 2011 | ||
| 7 |  אולארד
|
1 | 1950 |
| פרייזר-נאש
|
1952 | ||
| קונינגהאם
|
1953 | ||
| O.S.C.A
|
1954 | ||
| יגואר
|
1955 | ||
| מזארטי
|
1957 | ||
| צ'אפארל
|
1965 | ||
| ריילי-סקוט
|
1996 | ||
| ריילי
|
2014 | ||
| קויוטה
|
2015 | ||
| ליגיאר
|
2016 | ||
| קדילאק
|
2017 |
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מרוץ 12 השעות של סברינג (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Hurley Haywood in quest to win fifth 24 Hours of Daytona — History.com This Day in History — 2/2/1991
- ^ The 60th Mobil 1 12 Hours of Sebring Fueled by Fresh from Florida Set to See Scott Tucker Once again | Feb 29, 2012
- ^ Oreca upset the order by taking the flag at 12 Hours of Sebring| Giles Richards | Sport | theguardian.com