פתיחת התפריט הראשי

פיליפ (פיל) טול היל הבןאנגלית: Philip Toll Hill, Jr.; 20 באפריל 1927 - 28 באוגוסט 2008) היה נהג מרוצים אמריקאי. זכה באליפות הפורמולה 1 בעונת 1961 וניצח 3 פעמים במרוץ 24 השעות של לה מאן ו-3 פעמים במרוץ 12 השעות של סברינג.

פיל היל
Phil Hill + Jackie Stewart 1991 USA.jpg
היל (בחולצה הצהובה) וג'קי סטיוארט בגרנד פרי ארצות הברית (1991)
לידה 20 באפריל 1927
מיאמי, פלורידה שבארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 באוגוסט 2008 (בגיל 81)
סלינס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
קריירת פורמולה 1
אליפויות 1 (1961)
מרוצים 51
ניצחונות 3
פודיומים 16
נקודות בקריירה 94
זינוקים מפול פוזישן 6
הקפות מהירות 6
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

קריירת מרוציםעריכה

היל נולד בפלורידה, מיאמי וגדל בסנטה מוניקה, קליפורניה בה חי עד למותו. בין השנים 1945 ל-1947 למד לתואר במנהל עסקים באוניברסיטת דרום קליפורניה, אך עזב את הלימודים לפני סיומם והחל לעבוד כמכונאי בקבוצות מרוץ[1]. במרץ 1958 זכה יחד עם פיטר קולינס במרוץ 12 השעות של סברינג. ביוני זכה ביחד עם אוליבר גנדביין במרוץ 24 השעות של לה מאן לאחר שנהג במרבית הלילה בתנאים קשים תחת גשם כבד[2] ויולי השתתף בגרנד פרי צרפת, מרוץ הבכורה שלו בפורמולה 1, כשהוא נוהג בקבוצת מזארטי. באותה שנה. הצמד ניצח שוב את המרוץ בשנים 1961 ו-1962.

 
היל נוהג בפרארי 250TR במהלך מרוץ 24 השעות של לה מאן (1958)

בעונת 1959 הצטרף לקבוצת פרארי, במהלכה הגיע שלוש פעמים לפודיום וסיים רביעי באליפות הנהגים. באותה שנה ניצח בפעם השנייה במרוץ 12 השעות. בעונתו השנייה השיג את ניצחון הבכורה, כשסיים ראשון את הגרנד פרי האיטלקי[3]. בעונת 1961 ניצח בגרנד פרי הבלגי. הניצחון מיקם אותו במקום השני, אחרי וולפגנג פון טריפס בן קבוצתו, כשנותרו רק שני מירוצים לסיום העונה. תאונה קטלנית שאירעה במהלך הגרנד פרי האיטלקי הובילה למותו של פון טריפס, יחד עם 15 צופים שהיו בקהל באותה עת. פיל, שניצח בתחרות, זכה באליפות. הוא רשם גם זכייה כפולה במירוצי הסיבולת בלה-מאן ובסברינג והשיג ניצחון נוסף בלה-מאן גם בשנה שלאחר מכן.

בסיום עונת 1962 עזב את קבוצת פרארי והצטרף לקבוצת ATS, שהוקמה שנה קודם על ידי פורשי פרארי. במהלך העונה סיים רק מרוץ אחד ולא צבר נקודות. בעונת 1964 נהג עבור קבוצת קופר ובסיומה פרש מתחרויות פורמולה ועבר להתחרות בקטגוריות מכוניות ספורט עד לפרישתו הסופית בשנת 1967.

לאחר הפרישהעריכה

לאחר שפרש מתחרויות הרכב הקים יחד עם קן ווהן את חברת "היל וווהן", שעסקה בשחזור כלי רכב קלאסיים. העסק הצליח מאוד במהלך שנות ה-70 וזכה במספר פרסים. היל היה שותף בעסק על לשנת 1995.

בנוסף, שימש כפרשן בתוכנית הספורט של ערוץ ABC וכתב פעמים רבות במגזין הרכב "Road & Track". הכתבות עסקו בעיקר בדגמים ומרוצים היסטוריים. היל שימש שופט בתחרות המכוניות הקלאסית המתקיימת מדי שנה בפבל ביץ', קליפורניה[4].

היל היה נשוי לאלמה שעימה הביא לעולם שלושה ילדים: דרק, ונסה וג'ניפר[5]. בנו, דרק, התחרה באליפות העולם בפורמולה 3000 בין השנים 20012003, אך נאלץ לפרוש עקב מחלתו של אביו.

באוגוסט 2008 נלקח על ידי משפחתו לסיור במוזיאון מכוניות המרוץ ההיסטורי במונטריי, קליפוניה ולאחריו אושפז בבית החולים בעיר. מספר ימים לאחר מכן נפטר בעקבות סיבוך שנגרם ממחלת הפרקינסון שממנה סבל.

לקריאה נוספתעריכה

  • Hill, Phil. 2010. Phil Hill: A Driving Life. David Bull Publishing. 192 Pages.
  • Nolan, William F. 1997. Phil Hill, Yankee Champion: First American to Win the Driving Championship of the World. Brown Fox Books. 280 Pages.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פיל היל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Sole native of U.S. to win Formula One racing title, Los Angeles Times, 29 August 2008
  2. ^ Phil Hill, a Racing Legend at Odds With the Sport at Times, Is Dead at 81, The New York Times, 28 August 2008
  3. ^ Grand Prix Results: Italian GP, 1960, Grandprix.com
  4. ^ A Man Like No Other. Road & Track. September 2001. Vol.63 (1), P.92
  5. ^ American racing legend Phil Hill has died, Autosport.com, 28 August 2008