מרוץ 24 השעות של דייטונה
מרוץ 24 השעות של דייטונה הוא מרוץ מכוניות מסוג סיבולת אשר נמשך 24 שעות ומתקיים אחת לשנה בדייטונה ביץ' שבפלורידה.
 תרשים מסלול המרוץ | |
 | |
| ענף | מרוץ מכוניות |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1962 |
| עיר מארחת |
Daytona International Speedway  |
| זוכה | קדילאק |
| הכי הרבה זכיות | פורשה (22) |
|
www | |
  | |
מרוץ דייטונה הוא אחד משלושת מרוצי הסיבולת היוקרתיים ביותר בעולם ומהווה חלק מן 'הכתר המשולש' (Triple Crown) של מרוצי הסיבולת לצד מרוץ 24 השעות של לה מאן ומרוץ 12 השעות של סברינג.
לעיתים מתקיים בסוף השבוע האחרון של חודש ינואר ולעיתים מתקיים בסוף השבוע הראשון של חודש פברואר. כמו כן זהו אירוע הספורט המוטורי הבכיר הראשון בשנה אשר מתקיים בארצות הברית. בניגוד למרוץ לה מאן אשר חלקו נערך גם בכבישים ציבוריים, מרוץ דייטונה מתקיים במסלול סגור בלבד, כמו כן בניגוד למרוץ הלה מאן אשר מתקיים בחודש יוני, מתקיים מרוץ דייטונה בזמן החורף כאשר הלילות ארוכים יותר והקושי בעקבות החשכה רב יותר. לאורך השנים שונה שמו של המרוץ כמה פעמים מסיבות חסות מסחרית, כיום נקרא באופן רשמי "ה-24 של רולקס בדייטונה". ישנו מנהג אשר הנהגים המנצחים של הקטגוריות השונות מקבלים כשי שעון רולקס מסדרת הדייטונה של המותג.
היסטוריה עריכה
בשנת 1962, שנים אחדות לאחר בניית המסלול, הוצג מרוץ מכוניות ספורט אשר נמשך שלוש שעות וכונה 'קונטיננטל דייטונה', מרוץ זה נחשב כאליפות הבינלאומית החדשה של הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) עבור יצרני מכוניות גראן טוריסמו. במרוץ הקונטיננטל הראשון זכה נהג המרוצים האמריקני דן גורני במכונית לוטוס 19 מונעת על-די מנוע 2.7 ליטר של קובנטרי-קליימקס. גורני היה נהגה הרשמי של חברת פורשה בזמנו, אולם מכונית הפורשה 718 בעלת 1,600 הסמ"ק נחשבה קטנה ואיטית מדי על מנת להתחרות במרוץ ספרינט על מסלול מהיר מאוד.
בשנת 1964 הורחב המרוץ ל-2000 ק"מ במטרה להכפיל את המרחק הקלאסי אשר נהוג היה להתחרות בו במרוצי סיבולת דוגמת מרוץ 1000 הק"מ של נורבורגרינג, 6 השעות של ספא ומונזה. המרחק הסתכם באותה העת בכמחצית מן המרחק אשר מכסים הנהגים הזוכים במרוץ 24 השעות של לה מאן, והיה דומה באורכו לאורך מרוץ 12 שעות של סברינג, אשר נערך גם הוא בפלורידה אלא בחודש מרץ. החל משנת 1966 הוארך מרוץ דייטונה ל-24 שעות בדומה למרוץ לה מאן, את מרוץ זה ניצחו קן מיילס ולויד רובי אשר נהגו במכונית הפורד GT40 Mk II.
בשנים הראשונות של המירוץ הייתה חובה על רכב המבקש להירשם כמסיים באופן חוקי את המרוץ לחצות את קו הסיום לא לפני שעברו 24 שעות מלאות מן הזינוק, דבר זה הוביל למראות דרמטיים כגון מכוניות שניזוקו והמתינו במשך שעות ברחבת 'עצירת הפיט' או על קצה המסלול קרוב אל קו הסיום, וכאשר הגיע הזמן הפעילו מחדש את מנועיהן והחלו זוחלות אל קו הסיום. מקרה דומה אירע[1] במרוץ הקונטיננטל דייטונה הראשון משנת 1962 אשר נמשך 3 שעות ובו זכה דן גורני, כאשר גורני הוביל בבטחה בדרך לניצחון כאשר דקות ספורות לפני קו הסיום שבק לפתע מנוע מכונית הלוטוס שלו את חייו ומכוניתו עצרה על קו הסיום. ואז בדיוק כאשר עברו 3 שעות מן הזינוק גורני סובב פשוט את ההגה שמאלה והניח לכח המשיכה לדחוף את המכונית אל קו הסיום, דבר שסייע לו לא רק להירשם כמסיים באופן חוקי אלא למעשה גם לנצח את המירוץ. דבר זה הוביל לחוק מרוצים בינלאומי הקובע שעל מנת שמכונית תירשם כמסיימת מרוץ באופן חוקי עליה לעבור את קו הסיום בכוחותיה שלה בלבד.
סטטיסטיקה עריכה
פורשה היא היצרנית עם מרב הניצחונות במרוץ 24 השעות של דייטונה עם 22 זכיות אשר הושגו עם דגמי מכוניות שונים כמו הפורשה 911 הבסיסית, מכונית הפורשה 904, הפורשה 935 ומכוניות הפורשה 996. בנוסף גם זכתה פורשה ב-11 אליפויות רצופות בין השנים 1977-1987 כמו גם ב-18 אליפויות מתוך 23 אפשריות בין השנים 1968-1991.
| דירוג | יצרן | ניצחונות[2] | שנים |
|---|---|---|---|
| 1 |  פורשה
|
22 | 1968, 1970, 1971, 1973, 1975, 1977–1983, 1985–1987, 1989, 1991, 1995, 2003, 2009, 2010 |
| 2 |  פורד
|
6 | 1965–1966, 1997, 1999, 2012, 2015 |
| 3 |  פרארי
|
5 | 1963, 1964, 1967, 1972, 1998 |
| 4 |  לקסוס
|
3 | 2006-2008 |
| BMW
|
1975, 2011, 2013 | ||
| שברולט
|
1969, 2001, 2014 | ||
| 5 |  יגואר
|
2 | 1988, 1990 |
| ניסאן
|
1992, 1994 | ||
| פונטיאק
|
2004, 2005 | ||
| קדילאק
|
2017, 2018 | ||
| 6 | לוטוס
|
1 | 1962 |
| טויוטה
|
1993 | ||
| אולדסמוביל
|
1996 | ||
| דודג'
|
2000 | ||
| דאלארה-ג'אד
|
2002 | ||
| הונדה
|
2016 |
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מרוץ 24 השעות של דייטונה (באנגלית)
מרוץ 24 השעות של דייטונה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- אתר מרוץ 24 השעות של דייטונה הרשמי
