מרטין אופיץ
מַרְטִין אוֹפִּיץ פוֹן בּוֹבֶּרְפֵלְד (בגרמנית: Martin Opitz von Boberfeld; 23 בדצמבר 1597–20 באוגוסט 1639) היה משורר גרמני, נמנה עם המשוררים הגרמנים הדגולים של תקופתו. נודע בעקבות הקפדתו על שירה גרמנית בצורה ובמשקל.
 | |
| לידה |
23 בדצמבר 1597 בולסלבייץ, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
20 באוגוסט 1639 (בגיל 41) גדנסק, האיחוד הפולני-ליטאי |
| שם לידה |
Martin Opitz |
| מדינה |
גרמניה, האיחוד הפולני-ליטאי |
| מקום קבורה |
בזיליקת מריה הקדושה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת היידלברג, Maria-Magdalenen-Gymnasium, אוניברסיטת ברנדנבורג |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| סוגה |
שירה, סונטה |
| יצירות בולטות |
Von der Deutschen Poeterey |
| חתימה |
 |
  | |
חייו
עריכה
אופיץ נולד בבונצלאו שבשלזיה תחתית, אז בתחומי נסיכות שווידניצה-יאבור, למשפחה בעלת אמצעים. את השכלתו המוקדמת רכש בגימנסיה של עיר הולדתו, שדודו כיהן בה כרקטור, ובשנת 1617 למד בבית הספר התיכון שנייכיאנום (Schönaichianum) בבויטן על האודר, שם למד שירה צרפתית, הולנדית ואיטלקית. בשנת 1618 החל ללמוד באוניברסיטת פרנקפורט על האודר כסטודנט ללימודים קלאסיים, ובאותה שנה פרסם את חיבורו הראשון, Aristarchus, sive De contemptu linguae Teutonicae, שהציג את השפה הגרמנית כהולמת לשירה.
בשנת 1619 נסע להיידלברג שם הוביל חֵבר משוררים צעירים שלמדו באוניברסיטת היידלברג. בביקור בליידן בשנה שלאחר מכן יצק מים על ידיו של המשורר הלירי ההולנדי דניאל היינסאוס (1580–1655), שאת שיריו, Lobgesang Jesu Christi ו-Lobgesang Bacchi, תרגם בצורת חרוז אלכסנדריני. בהזמנתו של גאבור בתלן, נסיך טרנסילבניה, בילה שנה ב-1622 כפרופסור לפילוסופיה בגימנסיה של וייסנבורג. לאחר אותה שנה נדד בשירותם של אצילים שונים.
בשנת 1624 מונה אופיץ ליועץ לדוכס גאורג רודולף מליגניץ ומבריג שבשלזיה,[1] ובשנת 1625, כהוקרה על שיר רקוויאם שחיבר על מותו של קרל השני, ארכידוכס אוסטריה, הוא הוכתר כמשורר מעוטר על ידי הקיסר פרדיננד השני, שמספר שנים לאחר מכן גם העניק לו את תואר האצולה "פון בוברפלד".[1] הוא נבחר לחבר באגודה הספרותית אגודת נושאי הפרי ב-1629,[1] וב-1630 נשלח בתפקיד דיפלומטי לפריז, שם הכיר את הוגו גרוטיוס.[1] בשנת 1635 התיישב בעיר ההנזית דנציג שבאיחוד הפולני-ליטאי, שם מינה אותו מלך האיחוד, ולדיסלב הרביעי להיסטוריוגרף שלו ולמזכירו.[1] בדנציג נפטר מדבר ב-20 באוגוסט 1639.
יצירתו והשפעתו
עריכהאופיץ נחשב לאבי השירה הגרמנית בכל הנוגע לצורתה, ובמהלך חייו נחשב למשורר הגרמני הגדול ביותר. הוא עמד בראש אסכולת המשוררים השלזית הראשונה. ספרו, Buch von der deutschen Poetery (ספר על השירה הגרמנית), משנת 1624 שם קץ למבני הכלאיים בשירה שנפוצו אז, וקבע כללים ל"טוהר" של השפה, הסגנון, הבתים והחריזה.
אופיץ כתב את שיריו בהתאם לכללים הנוקשים שהוא עצמו קבע. שירים אלה לרוב כתובים במבנה מוקפד, אך לובשים צורה חיוורת של נושאים נדושים ומכילים מעט יופי ורגש. לקטגוריה דידקטית ותיאורית זו שייכים מיטב שיריו: Trost-Gedichte in Widerwärtigkeit des Krieges (נכתב ב-1621, אך לא פורסם עד 1633); Zlatna, oder von der Ruhe des Gemüths (נכתב ב-1622); Lob des Feldlebens (נכתב ב-1623); Vielgut, oder vom wahren Glück (נכתב ב-1629), ו-Vesuvius (נכתב ב-1633). אלה מכילים כמה תיאורים שיריים מלאי חיים, אך הם דוגמה לכתיבת שירה צורנית.
בשנת 1624 פרסם אופיץ אסופה של שירתו תחת השם Acht Bücher deutscher Poematum ("שמונה ספרים של שירה גרמנית", אם כי בשל טעות של המדפיס ישנם רק חמישה ספרים); האופרה "דפנה" (נכתבה ב-1627), שלה הלחין היינריך שיץ את המוזיקה, היא האופרה הגרמנית המוקדמת ביותר. בשנת 1637 הקדיש את Geistliche Poemata ("שירים דתיים") לדוכסית שלזיה. סיביל מרגרתה הייתה בתה של דורותיאה מברנדנבורג ואשתו של גרהרד דנהוף, אחִיהם של ארנסט מגנוס דנהוף וקספר דנהוף.
מלבד תרגומים רבים, אופיץ ערך (1639) את Das Annolied, שיר בגרמנית עילית תיכונה מסוף המאה ה-11, ובכך הציל אותו מתהום הנשייה, שכן כתב היד המקורי אבד. אופיץ כתב גם רומן פסטורלי, Schäferei der Nymphe Hercinie ("חוות הרועים של הנימפה הרציניה, 1630).
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה