מרטין ריט

מרטין ריט (באנגלית: Martin Ritt;‏ 2 במרץ 1914 – 8 בדצמבר 1990) היה במאי, שחקן ומחזאי יהודי-אמריקאי שפעל במקביל בקולנוע ובתיאטרון.

מרטין ריט
Martin Ritt

לידה	2 במרץ 1914 ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	8 בדצמבר 1990 (בגיל 76) סנטה מוניקה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1950–1990 (כ־40 שנה)
מקום לימודים	אוניברסיטת סנט ג'ונס (ניו יורק) תיכון דוויט קלינטון
פרסים והוקרה	פרס באפט"א לסרט הבריטי הטוב ביותר (1967)
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

מרטין ריט נולד בניו יורק. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה פרטית הדוגלת בנצרות קתולית, הוא מצא עבודה בקבוצת שחקני תיאטרון, כשזמן קצר אחר כך, הוצע לו לשחק בהצגות. תפקידו הראשון על הבמה היה ככראון ב"פורגי ובס". לאחר שקיבל ביקורות חיוביות על תפקידו, הבין כי מקומו הוא בתיאטרון. לאחר מכן החל ריט לעבוד ב"מנהל השיקום הלאומי" שייסד הנשיא פרנקלין רוזוולט, כמחזאי ב"פרויקט התיאטרון הפדרלי", שנועד להעלאת המורל של האזרחים.

כשהיה השפל הגדול בשיא עוצמתו, הבמאים והמחזאים בתיאטראות המגויסים הללו הושפעו על ידי השמאל הקיצוני והקומוניזם, וריט לא היה יוצא דופן. שנים אחר כך יצהיר ריט כי הוא מעולם לא היה חבר המפלגה הקומוניסטית, אף שהוא החשיב עצמו כשמאלן, ומצא בסיס משותף עם חלק מן העקרונות המרקסיסטים.

מ"פרויקט התיאטרון הפדרלי" עבר ריט ל'קבוצת התיאטרון', שם פגש את הבמאי איליה קאזאן. קאזאן ליהק את ריט כממלא מקום במחזהו "ילד הזהב", וכך החלה קריירת המשחק של ריט. המודעות החברתית והשקפותיו הפוליטיות המשיכו להבשיל בזמן עבודתו עם קבוצת התיאטרון, דבר שעתיד להתבטא בסרטיו.

"הרשימה השחורה"

לאחר שעבד כמחזאי ב"מנהל השיקום הלאומי", שיחק על הבמה, וביים עשרות הצגות תיאטרון, ריט נהייה לבמאי טלוויזיה מצליח. בראשית שנות החמישים הוא ביים, שיחק והפיק עד אשר נתפס ברשתה של ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי אמריקאית שחקרה השפעות קומוניסטיות בהוליווד. אף על פי שהוא לא הוזכר ישירות בוועדה ולא נכנס ל"רשימה", צוין ריט בעלון חדשות אנטי-קומוניסטי, שפורסמה על ידי קבוצה של יועצי השקעות, שנוסדה על ידי שלושה סוכני FBI. העלון טען שריט עזר למפלגה הקומוניסטית בזכות עבודותיו בטלוויזיה ובתיאטרון. בסופו של דבר ריט כן צורף לרשימה

הקריירה בהוליווד

ללא יכולת לעבוד בטלוויזיה, ריט חזר לתיאטרון למספר שנים. ב־1956 ה- "Red Scare", שהיה אחראי על רדיפת הנחשדים בקומוניזם וההבאתם בפני הוועדה, הפחית מהאינטנסיביות בה פעל, ולא מנע מריט לשוב ולביים בהוליווד. סרטו הראשון כבמאי קולנוע נקרא "גם הוא בענקים". סרט זה היה חשוב ביותר לריט ויכל לתת לו לבטא את ניסיון העבר שלו. הסרט, שעסק בעובד במזח המאוים על ידי בוס מושחת. בסרט מופיעים אלמנטים שיופיעו גם בסרטיו הבאים: שחיתות שלטונית, גזענות, הפחדה, דיכוי ממשלתי וזכויותיהם של העובדים. הוא נודע כבמאי המרבה לעסוק בבעיות חברתיות, המושפעות מחייו שלו עצמו.

בהמשך ביים 25 סרטים נוספים, ביניהם ארבעה עם פול ניומן. סרטו הנחשב לטוב ביותר הוא "האד" (1963), שעסק בעימות בין חוואי הדוגל בערכים הישנים לבנו המורד, החושב שהאב אינו ראוי לנהל את עסקי חוות הבקר. ריט קיבל על סרטו זה מועמדות יחידה לפרס האוסקר, לבימוי. ב-1965 ביים ריט את "המרגל שחזר מן הכפור", שנחשב לאחד העיבודים הטובים ביותר למסך לספרי ג'ון לה קארה, בכיכובם של ריצ'רד ברטון, קלייר בלום ואוסקר ורנר. ב-1976 ביים את הסרט הראשון שעסק בציד המכשפות על הוליווד שחווה על בשרו בזמן המקארתיזם. הסרט נקרא "שם בהשאלה", סאטירה בה גילם וודי אלן במאי כושל, המתבקש על ידי אומנים הנמצאים ברשימה השחורה להשאיל להם את שמו, ועקב כך מטרידות אותו דילמות מוסריות קשות.

בסרטו משנת 1979 "נורמה ריי", גילמה סאלי פילד פועלת טקסטיל ההופכת למנהיגת העובדים במאבקם מול ההנהלה, על שיפור תנאי השכר והתברואה במפעל. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר, וזיכה את סאלי פילד בפרס האוסקר. סרטיו משנות השמונים היו מתונים הרבה יותר מסרטיו הראשונים. הוא נפטר בדצמבר 1990, בגיל 76, תשעה חודשים לאחר צאת סרטו "למדי אותי לאהוב".

סרטיו

כבמאי:

• "גם הוא בענקים" (1957)
• "בלי תשלום מראש" (1957)
• "הקיץ הארוך והלוהט" (1958)
• "הקול והזעם" (1959)
• "הסחלב השחור" (1959)
• "חמש נשים מסומנות" (1960)
• "פריס בלוז" ("אינטרמצו בפריז") (1961)
• "הרפתקאות איש צעיר" (1963)
• "האד" (1963)
• "שערורייה" (1964)
• "המרגל שחזר מן הכפור" (1965)
• "הומברה" (1967)
• "הארגון" (1968)
• "זעם הכורים" (1970)
• "התקווה הלבנה הגדולה" (1970)
• "סאונדר" (1971)
• "פיט וטילי" (1972)
• "קונראק" (1974)
• "שם בהשאלה" (1976)
• "הבלש הצעיר" (1978)
• "נורמה ריי" (1979)
• "מעבר לרחוב האחורי" (1981)
• "שנותי היפות בקרוס קריק" (1983)
• "הרומן של מרפי" (1985)
• "שאלה של שפיות" (1987)
• "למדי אותי לאהוב" (1990)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרטין ריט בוויקישיתוף

• מרטין ריט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מרטין ריט, באתר AllMovie (באנגלית)
• מרטין ריט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מרטין ריט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מרטין ריט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)