פתיחת התפריט הראשי

מריו סוארש (פורטוגזית: Mário Soares; ‏7 בדצמבר 1924 - 7 בינואר 2017) היה נשיא פורטוגל, ראש ממשלתה ומנהיג סוציאליסטי אירופי.

מריו סוארש
Mário Soares
Mário Soares (2003) portrait.jpg
לידה 7 בדצמבר 1924
ליסבון, הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בינואר 2017 (בגיל 92)
ליסבון, פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פורטוגלפורטוגל  פורטוגל
מקום קבורה Prazeres Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת ליסבון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, עורך דין, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הסוציאליסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
www.fmsoares.pt
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (1977)
  • פרס נסיך אסטוריאס לשיתוף פעולה בינלאומי (1995)
  • פרס צפון–דרום (2000)
  • אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • מסדר הפיל (6 במאי 1992)
  • מסדר אריה הזהב של בית נסאו (26 במאי 1988)
  • הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין (21 במאי 1993)
  • אביר הצלב הגדול עם צווארון של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (5 באפריל 1989)
  • הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (1990)
  • צווארון מסדר הצלב הדרומי
  • Grand Collar of the Military Order of the Tower and Sword (9 במרץ 1991)
  • המסדר המלכותי של השרפים
  • אביר הצלב הגדול במסדר פיוס התשיעי (1990)
  • הצלב הגדול עם צווארון של מסדר הבז (4 ביוני 1993)
  • הצלב הגדול של מסדר המושיע
  • הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי
  • אביר הצלב הגדול של האריה ההולנדי
  • הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה (26 באוקטובר 1994)
  • אביר הצלב הגדול של מסדר אולב הקדוש
  • אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט (19 במאי 1994)
  • אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש (1996)
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • הצלב הגדול של דנבורג
  • הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי (10 במרץ 1983)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רן 2
  • הצלב הגדול של מסדר כתר האלון
  • הפרס הבינלאומי ע״ש סימון בוליבר (1998)
  • מסדר הכוכב של יוגוסלביה
  • הצלב הגדול במסדר ההצטיינות של הונגריה
  • מסדר ההצטיינות של חוף השנהב
  • מסדר סטרה פלנינה
  • מסדר אמילקר קברל של כף ורדה
  • הצלב הגדול של מסדר העיט האצטקי
  • מסדר ההצטיינות הלאומי של פרגוואי (9 באוקטובר 1994)
  • מסדר ההצטיינות הצ'יליאני
  • מסדר ההצטיינות של סנגל
  • אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מדריד (1995)
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת בורדו מונטן (2010)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פורטו
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בראון
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת פרינסטון
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קוימברה
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה החופשית של בריסל
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת אוקספורד
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בולוניה
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ז'נבה
  • דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בילקנט
  • מהדורה מיוחדת על הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1991)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה (1992)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לה קורוניה
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סלמנקה (1987)
  • צווארון של מסדר קרלוס השלישי (11 בדצמבר 1987)
  • Medal of Extremadura (1993)
  • הצלב הגדול של המסדר הצבאי של ישו
  • הצלב הגדול של האבנט של שלושת המסדרים
  • Grand Collar of the Order of Liberty
  • הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (21 בנובמבר 1977)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה AssinaturaMárioSoares.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

שנים ראשונותעריכה

סוארש נולד בליסבון בשנת 1924. הוא קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה, פילוסופיה ומשפטים מאוניברסיטת ליסבון. בשנת 1957 החל להרצות באוניברסיטה זו, אך פעילויותיו כנגד שלטונו הפשיסטי של העריץ אנטוניו סלזר, הוליכו לפיטוריו ולמעצרים חוזרים ונשנים.

בשנת 1968 נשפט על ידי בית דין צבאי לגלות באי סאו טומה ופרינסיפה, ממושבות פורטוגל במפרץ גינאה. הוא הצליח להגיע לצרפת בשנת 1970, ולימד שם באוניברסיטאות. בצרפת הצטרף לתנועת גולים פורטוגזים סוציאליסטים שהכריזה על עצמה בשנת 1973 כמפלגה הסוציאליסטית הפורטוגזית, ובחרה את סוארש למזכ"ל.

מהפכת הציפורנים ולאחריהעריכה

  ערך מורחב – מהפכת הציפורנים

ב-25 באפריל 1974 תפס הצבא הפורטוגזי את השלטון בליסבון, באירוע שכונה "מהפכת הציפורנים", והדיח את ממשיכו של סלזר, מרסלו קייטנו. סוארש שב הביתה, והתקבל כגיבור.

בממשלה הזמנית שהונהגה על ידי מועצת המהפכה הצבאית, קיבל סוארש את תפקיד השר האחראי למשא ומתן עם מדינות חוץ, ולמעשה אירגן את העצמאות של מושבות פורטוגל, שמרידותיהן כנגד השלטון הקולוניאלי היו הסיבה המובילה למהפכה.

בתוך חודשים מיום המהפכה הסתבר כי המפלגה הקומוניסטית הפורטוגזית, בשילוב עם קבוצות רדיקליות של קצינים במועצת המהפכה, התכוונו לקבל את השליטה במדינה. בראש קבוצה זו עמד ראש הממשלה ואסקו דוס סנטוס גונסלבש, בעצה אחת עם הנשיא פרנסישקו דה קושטה גומש. סוארש הגן על הישגי המהפכה אל מול גל המחאות, תוך שהוא מתמרן על מנת להקטין את כוחם של הקומוניסטים והרדיקלים. בסוף שנת 1975 הכריחו הפגנות ומחאות את גונסלבש להתפטר מתפקידו.

ראש הממשלהעריכה

בבחירות הדמוקרטיות שנערכו באפריל 1976 זכו הסוציאליסטים במספר מושבים מספיק בפרלמנט על מנת להקים ממשלת מיעוט בראשותו של סוארש. לממשלה זו התנגדו הקומוניסטים משמאל, והשמרנים מימין, וסוארש נאלץ להתפטר מתפקידו בשנת 1978.

האווירה השמאלית שהביאה עמה המהפכה התפוגגה, וממשלות השמאל פינו את מקומן לסדרת ממשלות שמרניות עד 1983, עת זכה שוב סוארש בבחירות, וכיהן כראש ממשלה שוב עד 1985. הישגו העיקרי בתקופה זו היה המשא ומתן לכניסת פורטוגל אל האיחוד האירופי.

נשיא פורטוגלעריכה

בחודש מרץ 1986 נבחר סוארש לנשיא פורטוגל, והיה האזרח הראשון שכיהן בתפקיד זה מזה למעלה משישים שנה. תפקיד זה, בדומה לתפקיד הנשיא במדינת ישראל, היה תפקיד טקסי בעיקרו, וסוארש השתמש בו כדי לקדם את זכויות האדם בפורטוגל ובעולם. במהלך רוב שנות כהונתו נשלטה פורטוגל בידי השמרנים, אך בשנת 1995 חזרו אנשי השמאל לשלטון. סוארש פרש מתפקיד הנשיא בשנת 1996.

לאחר הנשיאותעריכה

בשנת 1998 היה סוארש חבר במשלחת של האומות המאוחדות אשר נועדה לבדוק את מצב זכויות האדם באלג'יריה נוכח מלחמת האזרחים העקובה מדם שהשתוללה שם. יש הרואים בדו"ח המשלחת, אשר האשים את הקיצונים האיסלמים במעשי הטבח, כאחד הגורמים לסיומה של הלחימה. אחרים הביעו תרעומת על התעלמותו של הדו"ח ממעשי האכזריות של הממשלה כנגד המורדים.

בשנת 1999 הוביל את מפלגתו בבחירות לפרלמנט האירופי, והחזיק בתפקידים שונים בפרלמנט מטעמה. סוארש זכה בפרסים שונים לזכויות האדם, ובתוארי כבוד משלוש אוניברסיטאות.

בסוף אוגוסט 2005 הודיע סוארש על מועמדותו לנשיאות פורטוגל בבחירות ינואר 2006. בבחירות אלו הוא הובס, והגיע שלישי עם כ-14% מהקולות.

סוארש וישראלעריכה

סוארש נחשב בעבר לידיד של מדינת ישראל. ב-1 בנובמבר 1995 נאם בכנסת, במה שהיה בדיעבד הופעתו האחרונה בכנסת של ראש הממשלה יצחק רבין, אשר נרצח שלושה ימים לאחר מכן, ב-4 בנובמבר.

בנובמבר 2002 התבטא סוארש נגד ממשלת ישראל, אז בראשות אריאל שרון, באומרו כי היא "מיליטנטית, ימנית וקיצונית", והתפטר מראשות המשלחת ליחסים עם ישראל של הפרלמנט האירופי[1] (אחת ממשלחות הפרלמנט האירופי למדינות שאינן חברות באיחוד[2]).

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מריו סוארש בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה