מריו סוארש

מריו סוארש
Mário Soares
	צילום מ-1978 כראש ממשלה, מאת הצלם קלוד טרואונג נוק
לידה	7 בדצמבר 1924; ליסבון, פורטוגל
פטירה	7 בינואר 2017 (בגיל 92); ליסבון, פורטוגל
שם לידה	Mário Alberto Nobre Lopes Soares
מדינה	פורטוגל
מקום קבורה	Prazeres Cemetery
השכלה	אוניברסיטת ליסבון
מפלגה	המפלגה הסוציאליסטית
	www.fmsoares.pt
	20 ביולי 1999 – 19 ביולי 2004; (5 שנים)
	9 במרץ 1986 – 9 במרץ 1996; (10 שנים)
	→ אנטוניו רמליו איאנש ז'ורז'ה סמפאיו ←
	23 ביולי 1976 – 28 באוגוסט 1978; (שנתיים)
	→ José Baptista Pinheiro de Azevedo Alfredo Nobre da Costa ←
	9 ביוני 1983 – 6 בנובמבר 1985; (שנתיים)
	→ פרנסישקו פינטו בלסמאו אניבל קבאקו סילבה ←
	19 באפריל 1973 – 13 ביוני 1985; (12 שנים)
	26 במרץ 1975 – 8 באוגוסט 1975; (136 ימים)
	15 במאי 1974 – 26 במרץ 1975; (316 ימים)
	→ National Salvation Junta Ernesto Melo Antunes ←
	12 באוקטובר 1977 – 30 בינואר 1978; (111 ימים)
פרסים והוקרה
	הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (21 בנובמבר 1977); הצלב הגדול של מסדר האמבט (19 במאי 1994); מסדר ההצטיינות הלאומי של פרגוואי (9 באוקטובר 1994); הצלב הגדול עם צווארון של מסדר הבז (4 ביוני 1993); הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין (21 במאי 1993); מדליית אקסטרמדורה (1993); הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה (26 באוקטובר 1994); אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש (1996); פרס צפון–דרום (2000); הפרס הבינלאומי ע״ש סימון בוליבר (1998); מדליית הזהב של גליסיה (1993); פרס נסיכת אסטוריאס לשיתוף פעולה בין-לאומי (1995); צווארון של מסדר קרלוס השלישי (11 בדצמבר 1987); מסדר אריה הזהב של בית נסאו (26 במאי 1988); מסדר הפיל (6 במאי 1992); אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (5 באפריל 1989); אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1991); הצווארון הגדול של המסדר הצבאי של המגדל והחרבות (9 במרץ 1991); אביר הצלב הגדול במסדר פיוס התשיעי (1990); הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (25 באוקטובר 1990); אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית; הצלב הגדול של המסדר הצבאי של ישו; מסדר ההצטיינות של סנגל; הצלב הגדול של האבנט של שלושת המסדרים; הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הצ'יליאני; הצלב הגדול של מסדר המושיע; מסדר אמילקר קברל של כף ורדה; הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי; אביר הצלב הגדול של האריה ההולנדי; הצווארון הגדול של מסדר החירות; צווארון מסדר הצלב הדרומי; המסדר המלכותי של השרפים; הצלב הגדול של מסדר העיט האצטקי; צלב גדול של לגיון הכבוד; הצלב הגדול של מסדר כתר האלון; מסדר סטארה פלנינה; הצלב הגדול של מסדר דנבורג; Grand Cross of the Ivorian Order of Merit; מסדר הכוכב היוגוסלבי הגדול; הצלב הגדול במסדר ההצטיינות של הונגריה; Prémio Autores ;
חתימה

מריו סוארש (פורטוגזית: Mário Soares; ‏7 בדצמבר 1924 – 7 בינואר 2017) היה נשיא פורטוגל, ראש ממשלתה ומנהיג סוציאליסטי אירופי.

חייו

שנים ראשונות

סוארש נולד בליסבון בשנת 1924. הוא קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה, פילוסופיה ומשפטים מאוניברסיטת ליסבון. בשנת 1957 החל להרצות באוניברסיטה זו, אך פעילויותיו כנגד שלטונו הפשיסטי של העריץ אנטוניו סלזר, הוליכו לפיטוריו ולמעצרים חוזרים ונשנים.

בשנת 1968 נשפט על ידי בית דין צבאי לגלות באי סאו טומה ופרינסיפה, ממושבות פורטוגל במפרץ גינאה. הוא הצליח להגיע לצרפת בשנת 1970, ולימד שם באוניברסיטאות. בצרפת הצטרף לתנועת גולים פורטוגזים סוציאליסטים שהכריזה על עצמה בשנת 1973 כמפלגה הסוציאליסטית הפורטוגזית, ובחרה את סוארש למזכ"ל.

מהפכת הציפורנים ולאחריה

ערך מורחב – מהפכת הציפורנים

ב-25 באפריל 1974 תפס הצבא הפורטוגזי את השלטון בליסבון, באירוע שכונה "מהפכת הציפורנים", והדיח את ממשיכו של סלזר, מרסלו קייטנו. סוארש שב הביתה, והתקבל כגיבור.

בממשלה הזמנית שהונהגה על ידי מועצת המהפכה הצבאית, קיבל סוארש את תפקיד השר האחראי למשא ומתן עם מדינות חוץ, ולמעשה ארגן את העצמאות של מושבות פורטוגל, שמרידותיהן כנגד השלטון הקולוניאלי היו הסיבה המובילה למהפכה.

בתוך חודשים מיום המהפכה הסתבר כי המפלגה הקומוניסטית הפורטוגזית, בשילוב עם קבוצות רדיקליות של קצינים במועצת המהפכה, התכוונו לקבל את השליטה במדינה. בראש קבוצה זו עמד ראש הממשלה ואסקו דוס סנטוס גונסלבש, בעצה אחת עם הנשיא פרנסישקו דה קושטה גומש. סוארש הגן על הישגי המהפכה אל מול גל המחאות, תוך שהוא מתמרן על מנת להקטין את כוחם של הקומוניסטים והרדיקלים. בסוף שנת 1975 הכריחו הפגנות ומחאות את גונסלבש להתפטר מתפקידו.

ראש הממשלה

בבחירות הדמוקרטיות שנערכו באפריל 1976 זכו הסוציאליסטים במספר מושבים מספיק בפרלמנט על מנת להקים ממשלת מיעוט בראשותו של סוארש. לממשלה זו התנגדו הקומוניסטים משמאל, והשמרנים מימין, וסוארש נאלץ להתפטר מתפקידו בשנת 1978.

האווירה השמאלית שהביאה עמה המהפכה התפוגגה, וממשלות השמאל פינו את מקומן לסדרת ממשלות שמרניות עד 1983, עת זכה שוב סוארש בבחירות, וכיהן כראש ממשלה שוב עד 1985. הישגו העיקרי בתקופה זו היה המשא ומתן לכניסת פורטוגל אל האיחוד האירופי.

נשיא פורטוגל

בחודש מרץ 1986 נבחר סוארש לנשיא פורטוגל, והיה האזרח הראשון שכיהן בתפקיד זה מזה למעלה משישים שנה. תפקיד זה, בדומה לתפקיד הנשיא במדינת ישראל, היה תפקיד טקסי בעיקרו, וסוארש השתמש בו כדי לקדם את זכויות האדם בפורטוגל ובעולם. במהלך רוב שנות כהונתו נשלטה פורטוגל בידי השמרנים, אך בשנת 1995 חזרו אנשי השמאל לשלטון. סוארש פרש מתפקיד הנשיא בשנת 1996.

לאחר הנשיאות

בשנת 1998 היה סוארש חבר במשלחת של האומות המאוחדות אשר נועדה לבדוק את מצב זכויות האדם באלג'יריה נוכח מלחמת האזרחים העקובה מדם שהשתוללה שם. יש הרואים בדו"ח המשלחת, אשר האשים את הקיצונים האיסלמים במעשי הטבח, כאחד הגורמים לסיומה של הלחימה. אחרים הביעו תרעומת על התעלמותו של הדו"ח ממעשי האכזריות של הממשלה כנגד המורדים.

בשנת 1999 הוביל את מפלגתו בבחירות לפרלמנט האירופי, והחזיק בתפקידים שונים בפרלמנט מטעמה. סוארש זכה בפרסים שונים לזכויות האדם, ובתוארי כבוד משלוש אוניברסיטאות.

בסוף אוגוסט 2005 הודיע סוארש על מועמדותו לנשיאות פורטוגל בבחירות ינואר 2006. בבחירות אלו הוא הובס, והגיע שלישי עם כ-14% מהקולות.

סוארש וישראל

סוארש נחשב בעבר לידיד של מדינת ישראל. ב-1 בנובמבר 1995 נאם בכנסת, במה שהיה בדיעבד הופעתו האחרונה בכנסת של ראש הממשלה יצחק רבין, אשר נרצח שלושה ימים לאחר מכן, ב-4 בנובמבר.

בנובמבר 2002 התבטא סוארש נגד ממשלת ישראל, אז בראשות אריאל שרון, באומרו כי היא "מיליטנטית, ימנית וקיצונית", והתפטר מראשות המשלחת ליחסים עם ישראל של הפרלמנט האירופי^[1] (אחת ממשלחות הפרלמנט האירופי למדינות שאינן חברות באיחוד^[2]).