מרי סיימון

פוליטיקאית ודיפלומטית קנדית

מרי ג'נין מיי סיימוןאנגלית: Mary Jeannie May Simon, באינוקטיטוט: Ningiukudluk;‏ ‏‏נולדה ב־21 באוגוסט 1947) היא שדרנית רדיו לשעבר, פקידת ממשל ודיפלומטית קנדית, שהחל מ-26 ביולי 2021 מכהנת כמושלת הכללית של קנדה.[1][2]

מרי סיימון
Mary Simon
Ningiukudluk
מרי סיימון
מרי סיימון
לידה 21 באוגוסט 1947 (בת 74)
קנגיקסאלוג'ואק, קוויבק, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא מרי ג'נין מיי סיימון
מדינה קנדהקנדה  קנדה
עיסוק דיפלומטית, פוליטיקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק תאגיד השידור הקנדי עריכת הנתון בוויקינתונים
המושלת הכללית של קנדה ה־30
26 ביולי 2021 – מכהנת
(12 שבועות ויום)
מונרך בתקופה אליזבת השנייה
שגרירת קנדה בדנמרק
11 באוגוסט 199915 בינואר 2002
(שנתיים ו־22 שבועות)
תחת ראש ממשלת קנדה ז'אן קרטיין
→ בריאן בייקר
אלפונסו גלינאו ←
שגרירת קנדה לענייני חוג הקוטב ה־1
31 באוקטובר 199415 בינואר 2004
(9 שנים ו־10 שבועות)
תחת ראש ממשלת קנדה ז'אן קרטיין
פול מרטין
ג'ק אנאוורק ←
פרסים והוקרה
  • קצין במסדר קנדה (17 בנובמבר 2005)
  • קצינה במסדר הלאומי של קוויבק (1992) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סיימון נולדה בכפר קנגיקסאלוג'ואק (Kangiqsualujjuaq) שבחבל נונאוויק של פרובינציית קוויבק. בשנות ה-70 היא עבדה לזמן קצר כמפיקה וכקריינית רדיו בתחנת CBC North. בהמשך היא נכנסה לעבודה בשירות הציבורי, שימשה כחברה במועצת אגודת האינואיטים של צפון קוויבק והייתה בעלת תפקיד מרכזי במשא ומתן על הסכם שארלוטטאון. בשנים 19942004 כיהנה סיימון כשגרירה הראשונה של קנדה לענייני חוג הקוטב, וכן כמובילת המשא ומתן להקמת המועצה הארקטית (Arctic Council).[3] בשנים 19992002 היא גם כיהנה כשגרירת קנדה בדנמרק. ב-6 ביולי 2021 הכריז ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו שסיימון מונתה להחליף את ז'ולי פאייט כמושלת הכללית של קנדה. סיימון היא המושלת הכללית ה-30 מאז איחוד קנדה, האישה החמישית בתפקיד והאדם הראשון ממוצא אינואיטי בתפקיד.

ראשית חייהעריכה

מרי סיימון נולדה בכפר קנגיקסאלוג'ואק לבוב מרדון מיי, סוחר פרוות ממוצא אירופאי, שניהל מסחר עם חברת מפרץ הדסון, ולננסי מיי, אישה ממוצא אינואטי. היא למדה בבית הספר הפדרלי בקוג'ואק (לשעבר פורט צ'ימו), לאחר מכן בבית הספר התיכון פורט קרסון שבקולורדו, ארצות הברית, והשלימה את השכלתה התיכונית בלמידה מרחוק בקוג'ואק.[4] בשנות ה-70 היא עבדה לזמן קצר כמפיקה וכקריינית רדיו בתחנת CBC North.[5][6][7]

סיימון היא השנייה במשפחה של שמונה ילדים (ארבעה אחים ושלוש אחיות). היא אם לשני בנים ולבת אחת. אחיה, ג'וני מיי, הוא טייס נודע.[4] היא נשואה לעיתונאי והסופר ויט פרייזר, לשעבר ראש נציבות הקוטב של קנדה.[4][8] סיימון דוברת אנגלית ואינוקטיטוט, והתחייבה ללמוד צרפתית במהלך כהונתה כמושלת הכללית.[1]

קריירהעריכה

סיימון החלה את הקריירה שלה בשירות הציבורי כאשר נבחרה כמזכירת מועצת המנהלים של מועצת אגודת האינואיטים של צפון קוויבק. ב-1978 היא נבחרה כסגנית נשיא המועצה ובהמשך נבחרה כנשיאת המועצה, תפקיד בו היא שמשה עד 1985. במהלך תקופה זו היא גם הייתה מעורבת בפעילות הארגון "אינואיטים מאוחדים בקנדה" (Inuit Tapiriit Kanatami). סיימון הייתה אחת מהאינואיטים הבכירים למשא ומתן על תהליך השבת הריבונות (repatriation) של חוקת קנדה במהלך ועידות השרים הראשונים שהתקיימו בשנים 19821992 וכן במהלך הדיונים בוועידת שארלוטטאון ב-1992. היא שימשה כחברה בוועדה ליישום הקמתה של נונאווט ב-1993 וכן כמנהלת-שותפה לענייני מדיניות וכמזכירה של הוועדה המלכותית לענייני הילידים.

סיימון שימשה במגוון של תפקידים בוועידת האינואיטים של חוג הקוטב, בתחילה כחברה במועצה המנהלת בשנים 19801983, כנשיאת הוועידה בשנים 1986–1992, ונציגה מיוחדת בשנים 1992–1994. במהלך תקופה זו היא סייעה להשגת אישור מממשלת רוסיה לאפשר לאינואיטים מחצי האי הצ'וקצ'י להשתתף בעצרת הכללית של הוועידה באלסקה.

ב-1994 מונתה סיימון על ידי ראש ממשלת קנדה ז'אן קרטיין כשגרירה הראשונה של קנדה לענייני חוג הקוטב, משרה בה היא החזיקה עד ראשית 2004.[9] כשהיא פעלה על פי הנחיות ממשלת קנדה, היא החזיקה בתפקיד מוביל במשא ומתן להקמת מועצה של שמונה ארצות, שידועה כיום כמועצה הארקטית (Arctic Council). הצהרת אוטווה ב-1996 הייתה ההקמה הרשמית של המועצה, שבה משתתפים באופן פעיל עמים ילידיים מהמרחב שסביב לקוטב הצפוני. במהלך התקופה בה היא כיהנה כיושבת ראש המועצה הארקטית, ובהמשך כנציגה בכירה של ממשלת קנדה לאזור הארקטי, היא פעלה בשיתוף פעולה צמוד עם נציגים ילידיים קבועים של המועצה הארקטית, ועם נציגי שבע הארצות הנוספות החברות במועצה.

במהלך תקופה זו, כיהנה סיימון גם כשגרירת קנדה בדנמרק בשנים 19991992. בשנים 1997–1999 היא גם הייתה חברה בוועדה הציבורית המייעצת להסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה לשיתוף פעולה סביבתי. בשנים 1997–1998 היא הייתה יושבת ראש הוועדה וכן הייתה נגידת אוניברסיטת טרנט. ב-2001 היא מונתה כיועצת למועצה הבינלאומית לפתרון סכסוכים במרכז קרטר.

מנובמבר 2004 ועד פברואר 2005 סייעה סיימון בכתיבת הדוחות על מושבי המעקב המגזריים שהוכרזו על ידי ראש הממשלה פול מרטין בעקבות "השולחן העגול של העמים הילידיים של קנדה לחיזוק היחסים על בריאות למידה, שיכון, הזדמנויות כלכליות, משא ומתן ודין וחשבון על התוצאות", שנערך ב-19 באפריל 2004.

בשנים 2004 - 2005 הייתה סיימון יועצת מיוחדת לאגודת האינואיטים של חצי האי לברדור בנוגע להסכם תביעות הקרקע שלהם. ב-7 ביולי 2006 היא נבחרה כנשיאת ארגון "אינואיטים מאוחדים בקנדה" (Inuit Tapiriit Kanatami).[10]

המושלת הכללית של קנדהעריכה

ב-2010 נכללה סיימון ברשימת המועמדים לתפקיד המושל הכללי של קנדה. בסופו של דבר נבחר אז דייוויד ג'ונסטון.

הממשלה הפדרלית החלה בתהליך איתור מחליף קבוע למושלת הכללית ז'ולי פאייט בעקבות התפטרותה בראשית 2021. סיימון הוזכרה כמועמדת המובילה לתפקיד כבר בשלבים הראשונים, בהתחשב במורשתה הילידית ותודעתה הפוליטית להתפייסות עם הילידים. ב-6 ביולי 2021 הכריז ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו שהמלכה אליזבת השנייה אישרה את מינויה של סיימון כמושלת הכללית ה-30 של קנדה.[11] ב-22 ביולי היא התקבלה לראיון מיוחד עם המלכה, בו היא מונתה במינויים מיוחדים כנגידת מסדר קנדה, מסדר הכבוד הצבאי, מסדר הכבוד המשטרתי ומסדר סנט ג'ון (בקנדה), וב-26 ביולי היא הושבעה רשמית לתפקידה בפרלמנט של קנדה.[2][12]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מרי סיימון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה