פתיחת התפריט הראשי

מַרסֶל אֵמֶה[1]צרפתית: Marcel Aymé;‏ 29 במרץ 1902 - 14 באוקטובר 1967) היה סופר ומחזאי צרפתי.

מרסל אמה
Marcel Aymé
Marcel Aymé 1929.jpg
לידה 29 במרץ 1902
זו'אני, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 באוקטובר 1967 (בגיל 65)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מחבר רומנים, תסריטאי, מחזאי, כותב מדע בדיוני, סופר ילדים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן, מסה, ספרות ילדים ונוער, דרמטורגיה, תסריט עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Hollow Field
פרסים והוקרה פרס רנודו (1929) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

מרסל אמה נולד בעיר ז'ואני במחוז יון שבצפון חבל בורגון בצרפת. הוא התייתם מאמו כשהיה בן שנתיים בלבד, וגדל בבית סבתו וסבו בכפר קטן במחוז ז'ורה שבחבל פראנש-קונטה. ב-1910, לאחר שסבתו נפטרה, הוא הועבר להשגחת אחת מדודותיו בעיר דול, בירת מחוז ז'ורה, ושם למד בקולג', אך בילה את חופשותיו בכפר, שם שימש לפעמים כרועה. אווירה כפרית זו, שהעניקה לו השראה, באה לידי ביטוי מאוחר יותר בכתביו.

הוא התכונן להתקבל לאקול פוליטכניק בפריז, אך ב-1919 לקה במחלת השפעת הספרדית. אחרי שירותו הצבאי הגיע לפריז ב-1923 ושימש שם כפקיד בנק, כסוכן ביטוח וכעיתונאי - מקצועות שבהם לא הייתה לו כל הצלחה.

הצלחתו הראשונה הייתה הנובלה "ברולבואה", שפורסמה ב-1926. הרומן "שולחן הגוויות" זיכה אותו בפרס רנודו ב-1929, אך היצירה שהביאה לפרסומו הייתה "הסוסה הירוקה" (1933). מכאן ואילך ראה בספרות את מקצועו. ב-1935 החל לכתוב תסריטים לקולנוע, להתעניין בתיאטרון, ולפרסם ספרי ילדים, בית היתר את "סיפורי החתול הג'ינג'י" (Les contes du chat perché), https://fr.wikipedia.org/wiki/Les_Contes_du_chat_perch%C3%A9 שהפך לתסכית רדיו בתוכנית "לאם ולילד" של רשות השידור.

ב-1939 שם ללעג ולקלס את המשטר הנאצי בגרמניה, אך בתקופת הכיבוש הנאצי של צרפת פרסם רומנים ונובלות באמצעות הוצאות ספרים שהוציאו לאור גם את כתביהם של מחברים פאשיסטיים ששיתפו פעולה עם הנאצים. בתקופה זו פרסם בין היתר את "טרבלינג" (1941) ואת "חוצה הקירות" (1943).

היות שהוא עצמו לא הראה כל סימני תמיכה במשטר הנאצי, שמו לא נכלל ברשימת משתפי הפעולה עם הנאצים שהופיעה לאחר מלחמת העולם השנייה, אך בכל זאת הוא הואשם באנטישמיות. מעל הכול היה מוחזק כאשם כאשר ניסה להעביר עצומה לבקשת חנינה למשתף הפעולה הסופר והעיתונאי רובר בראזיאק. פרנסואה מוריאק וסופרים אחרים חתמו על עצומה זו, אך גנרל דה גול דחה את בקשת החנינה, ובראזיאק הוצא להורג בירייה (ב-6 בפברואר 1945).

הגם שנפגע מאוד מפרשה זו, המשיך אמה לכתוב מספר רב של רומנים, נובלות ומחזות שזכו להצלחה רבה בציבור, ובהם "הדרך הארוכה" (1946), "אוראנוס" (1948) ו"קלראמבאר" (1949). ב-1952 הוצג בפריז מחזהו "ראשו של הזולת" שבו הביע את התנגדותו לעונש המוות ולגלג על מערכת המשפט ועל התביעה הכללית של המדינה.

ב-1945 קיבל את פרס גונקור, אך ב-1950 הוא סירב להיות חבר האקדמיה הצרפתית.

מרסל אמה מת בפריז ב-1967 ונקבר בבית הקברות סן-ונסן ברובע מונמארטר שבעיר.

לזכרו הוצב ברובע מונמארטר פסל בדמותו של דוטיי, הגיבור הראשי של ספרו "חוצה הקירות".

רבות מיצירותיו עובדו לקולנוע ולטלוויזיה, ובהן "חוצה הקירות" (1950), "הסוסה הירוקה" (1959), "קלראמבאר" (1969) ו-"אוראנוס" (1990).

ספריו שראו אור בעבריתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בעברית נכתב גם: אֵיימֶה, אימֶה.