מרסל אמה

מַרסֶל אֵמֶה (בצרפתית: Marcel Aymé;‏ 29 במרץ 1902 – 14 באוקטובר 1967) היה סופר ומחזאי צרפתי.

מרסל אמה
Marcel Aymé

צילום מ-1929
לידה	29 במרץ 1902 זו'אני, צרפת
פטירה	14 באוקטובר 1967 (בגיל 65) פריז, צרפת
שם לידה	Marcel André Aymé
מדינה	צרפת
מקום קבורה	Saint-Vincent Cemetery
שפות היצירה	צרפתית
סוגה	רומן, תסריט, סיפור קצר, תיאטרון, מסה, ספרות ילדים ונוער, עיתונאות
יצירות בולטות	The Hollow Field
תקופת הפעילות	מ-1923
פרסים והוקרה	פרס רנודו (1929) פרי בלומנטל (1930) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

ביוגרפיה

מרסל אמה נולד ב-1902 בעיר ז'ואני במחוז יון שבצפון חבל בורגון בצרפת. הוא התייתם מאמו כשהיה בן שנתיים בלבד, וגדל בבית סבתו וסבו בכפר קטן במחוז ז'ורה שבחבל פראנש-קונטה. ב-1910, לאחר שסבתו נפטרה, הוא הועבר להשגחת אחת מדודותיו בעיר דול, בירת מחוז ז'ורה, ושם למד בקולג', אך בילה את חופשותיו בכפר, שם שימש לפעמים כרועה. אווירה כפרית זו, שהעניקה לו השראה, באה לידי ביטוי מאוחר יותר בכתביו.

הוא התכונן להתקבל לאקול פוליטקניק בפריז, אך ב-1919 לקה במחלת השפעת הספרדית. אחרי שירותו הצבאי הגיע לפריז ב-1923 ושימש שם כפקיד בנק, כסוכן ביטוח וכעיתונאי - מקצועות שבהם לא הייתה לו כל הצלחה.

הצלחתו הראשונה הייתה הנובלה "ברולבואה", שפורסמה ב-1926. הרומן "שולחן הגוויות" זיכה אותו בפרס רנודו ב-1929, אך היצירה שהביאה לפרסומו הייתה "הסוסה הירוקה" (1933). מכאן ואילך ראה בספרות את מקצועו. ב-1935 החל לכתוב תסריטים לקולנוע, להתעניין בתיאטרון, ולפרסם ספרי ילדים, בית היתר את "סיפורי החתול הג'ינג'י" (Les Contes du chat perché) שהפך לתסכית רדיו בתוכנית "לאם ולילד" של רשות השידור.

ב-1939 שם ללעג ולקלס את המשטר הנאצי בגרמניה, אך בתקופת הכיבוש הנאצי של צרפת פרסם רומנים ונובלות באמצעות הוצאות ספרים שהוציאו לאור גם את כתביהם של מחברים פאשיסטיים ששיתפו פעולה עם הנאצים. בתקופה זו פרסם בין היתר את "טרבלינג" (1941) ואת "חוצה הקירות" (1943).

היות שהוא עצמו לא הראה כל סימני תמיכה במשטר הנאצי, שמו לא נכלל ברשימת משתפי הפעולה עם הנאצים שהופיעה לאחר מלחמת העולם השנייה, אך בכל זאת הוא הואשם באנטישמיות. מעל הכול היה מוחזק כאשם כאשר ניסה להעביר עצומה לבקשת חנינה למשתף הפעולה הסופר והעיתונאי רובר בראזיאק. פרנסואה מוריאק וסופרים אחרים חתמו על עצומה זו, אך גנרל דה גול דחה את בקשת החנינה, ובראזיאק הוצא להורג בירייה (ב-6 בפברואר 1945).

הגם שנפגע מאוד מפרשה זו, המשיך אמה לכתוב מספר רב של רומנים, נובלות ומחזות שזכו להצלחה רבה בציבור, ובהם "הדרך הארוכה" (1946), "אוראנוס" (1948) ו"קלראמבאר" (1949). ב-1952 הוצג בפריז מחזהו "ראשו של הזולת" שבו הביע את התנגדותו לעונש המוות ולגלג על מערכת המשפט ועל התביעה הכללית של המדינה.

ב-1945 קיבל את פרס גונקור, אך ב-1950 הוא סירב להיות חבר האקדמיה הצרפתית.

מרסל אמה מת בפריז ב-1967 ונקבר בבית הקברות סן-ונסן ברובע מונמארטר שבעיר.

קברו בבית הקברות סן-ונסן

לזכרו הוצב ברובע מונמארטר פסל בדמותו של דוטיי, הגיבור הראשי של ספרו "חוצה הקירות".

רבות מיצירותיו עובדו לקולנוע ולטלוויזיה, ובהן "חוצה הקירות" (1950), "הסוסה הירוקה" (1959), "קלראמבאר" (1969) ו-"אוראנוס" (1990).

ספריו שראו אור בעברית

• הסוסה הירוקה: רומן; מצרפתית: זאב זמירי, תל אביב: מ' מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), 1960.
• אוראנוס; תרגם מצרפתית: בני ציפר, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשמ"ט 1989.
• משחקי תופסת; מצרפתית: יעקוב חסון; ערכה: צביה גרנות, תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"ו 1996.
• "על פני פאריז" - סיפור קצר, נכלל בספרים סיפורים צרפתים בני זמננו, תרגם: מ. חצור, הוצאת צהר, 1957, ובמקראה בספרות מודרנית, תרגם: אהרן אמיר, זמורה ביתן מודן, 1979.

קישורים חיצוניים

• מרסל אמה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מרסל אמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מרסל איימה (1902-1967), דף שער בספרייה הלאומית
• מרסל אמה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מרסל אמה, באתר AllMovie (באנגלית)
• מרסל אמה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מרסל אמה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• מרסל אמה, באתר Discogs (באנגלית)