מרסל דליו

שחקן צרפתי

מרסל דַליוֹצרפתית: Marcel Dalio;‏ 17 ביולי 190020 בנובמבר 1983) היה שחקן צרפתי - יהודי.

מרסל דליו
Marcel Dalio
Marcel Dalio.jpg
דליו בסרט "קזבלנקה"
לידה 17 ביולי 1900
פריז, צרפת
פטירה 20 בנובמבר 1983 (בגיל 83)
פריז, צרפת
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1931–1982 (כ־51 שנים)
שפה מועדפת צרפתית
עיסוק שחקן, שחקן קולנוע, שחקן טלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Jany Holt (19361939)
מדלן לבו (19391942) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

דליו נולד בשם ישראל משה בלאושילד (Blauschild) בפריז למהגרים יהודים מרומניה. בשנות ה-20 החל להופיע על במת הקברט והתיאטרון בפריז. בשנת 1933 התחיל לשחק בקולנוע. בשנת 1937 הופיע בסרט "פפה לה מוקו" (Pépé le Moko) של ז'וליאן דוביבייה (Duvivier), שנחשב לאחד ממבשרי הסרט האפל. בשנה זו הופיע גם ביצירת המופת של הבמאי ז'אן רנואר "האשליה הגדולה", ובשנת 1939 הופיע ביצירת מופת נוספת של רנואר: "חוקי המשחק". בתקופה זו נישא לשחקנית מדליין להבו, שהייתה אז בת 17, לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה, שחקנית צרפתייה ממוצא רומני שכונתה ג'ני הולט.

בשנת 1940, עם נפילת צרפת לידי גרמניה הנאצית, נאלץ דליו לברוח בשל מוצאו היהודי. הגרמנים השתמשו בדמותו בפוסטרים אנטישמיים אשר הראו את דמות "היהודי הטיפוסי". דליו הגיע לליסבון, ושם המתין כחודשיים עד שקיבל ויזה לצ'ילה. כאשר הגיע למקסיקו הסתבר כי הוויזה שבה החזיק מזויפת. לבסוף קיבל דרכון קנדי זמני, שאיפשר לו להיכנס לארצות הברית. שני הוריו, שלא הצליחו להימלט, נספו בשואה.

בהוליווד לא הצליח דליו לשחזר את החשיבות שלה זכה בקולנוע הצרפתי. במהלך מלחמת העולם השנייה הופיע ב-19 תפקידים, רובם תפקידים זוטרים של אדם ממוצא צרפתי. סרטו הראשון היה קומדיה בשם "לילה אחד בליסבון" (1941), שבה שיחק לצד פרד מקמורי. בסרט שיחק דליו קונסיירז' במלון. במהלך שהותו בהוליווד קיבל תפקידים דומים.

זכור במיוחד תפקידו בסרט "קזבלנקה" משנת 1942, שבו שיחק קרופייה. בסצנה שבה הוא מופע סוגר הקפיטן ריינו (קלוד ריינס) את בית הקפה של ריק (המפרי בוגרט) בטענה כי מתקיימים בו אירועים לא חוקיים. בעודו מדבר, מגיע אליו דליו, האוחז בחבילה גדולה של כסף, ומוסר אותה לידיו כשהוא אומר "זכיותיך, אדוני". עבור התפקיד קיבל סכום של 667 דולר. אשתו, להבו, שיחקה לצידו את איבון, ידידתו של ריק. תפקידה של להבו דרש מספר צילומים נוספים לאחר סיום הסצינות בהן השתתף דליו. דליו ניצל את ההזדמנות והגיש כנגדה תביעת גירושים בלוס אנג'לס בטענה כי היא נטשה אותו. להבו המשיכה לאחר מכן בקריירת המשחק שלה באופן עצמאי. במהלך המלחמה המשיך להופיע בסרטים. בין היתר הופיע לצד בוגרט ב-1944 בגרסה הקולנועית לספר "להחזיק ולאבד".

לאחר המלחמה שב לצרפת, ועוד בשנת 1945 התחיל להופיע שם בסרטים. המשיך לשחק בהוליווד לצד חידוש הקריירה שלו באירופה. בין היתר הופיע בשנת 1951 בסרטו של דני קיי "בריביירה" וב-1953 בסרטה של מרילין מונרו "גברים מעדיפים בלונדיניות", ובשנת 1954 בסרט "סברינה" של בילי ויילדר. בשנת 1955 הופיע בתפקיד "קפיטן ריינו" (תפקידו של קלוד ריינס) בגרסה הטלוויזיונית ל"קזבלנקה". כן הופיע בהפקות רבות, הן מקומיות והן בהוליווד בשנות ה-50 ובשנות ה-60. ב-1963 הופיע בסרטו של ג'ון יוסטון"רשימתו של אדריאן מסנג'ר". בין היתר הופיע במספר סדרות טלוויזיה מצליחות, כ"אלפרד היצ'קוק מציג" ו"פיטר גאן". סרטו ההוליוודי האחרון, לאחר קריירה ממושכת היה "מלכוד 22" בגרסתו של הבמאי מייק ניקולס. משנת 1970 התרכז בקולנוע הצרפתי, והופיע בסרטים כסרטו של לואי דה פינס "רבי יעקב" (1973). במהלך הקריירה שלו הופיע ביותר מ-150 סרטים. בשנת 1983 מת בפריז.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מרסל דליו בוויקישיתוף