פתיחת התפריט הראשי
"משאת משה ויהודית" מוצג במרכז הבינתחומי הרצליה

"מַשְׂאַת משה ויהודית" הוא כינויה של מכונת דפוס שהוענקה בשנת 1842 על ידי משה מונטפיורי לבית הדפוס של ישראל ב"ק בירושלים.

היסטוריהעריכה

בשנת 1841 פתח ישראל ב"ק בית דפוס עברי ראשון בירושלים. בשנת 1842 קיבל ב"ק מכבש דפוס מידי משה מונטפיורי. היה זה מכבש ידני, שהדפיס בטכניקה של דפוס בלט, מדגם "Columbian Prets", שיוצר בשנת 1841 בלונדון על ידי חברת "Clymer & Dixon Manufactureres" (מס' 970). גובה המכבש הוא 232 ס"מ ובראשו מותקן פסל של נשר אוחז נחש. רוחבו 170 ס"מ ואורכו 150 ס"מ. מכבש זה יכול היה להדפיס גיליונות באורך של עד 85 ס"מ, וברוחב של עד 57 ס"מ.

ב"ק כינה את בית הדפוס שלו ואת המכבש "משאת (=מתנת) משה ויהודית" לכבוד מונטיפיורי ורעייתו יהודית, והקפיד לציין זאת בספרים שהדפיס. בנוסף, חיבר שיר לכבוד מונטפיורי. על פי פנחס גרייבסקי, בעת ביקור הרצל בירושלים בשנת 1898, הלך עמו לראות את המכבש.[1].

בשנת ה'תרמ"ב (1882-1881), לאחר סגירת בית הדפוס של ב"ק, נמכר המכבש על ידי ניסן ב"ק, בנו של ישראל, ל"דפוס צוקרמן"[2][3]. מאוחר יותר נמסרה המכונה על ידי בנו-ממשיכו של שמואל צוקרמן, חיים-יעקב צוקרמן למשמרת לבית הדפוס של הוצאת א. לוין אפשטיין. לימים יעבור בית דפוס זה לבית דפוס של קבוצת "מעריב". כיום נמצא המכבש במרכז הבינתחומי הרצליה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא משאת משה ויהודית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו: אוליצקי, יוסף, אמנות הדפוס, הוצאת המוזיאון לאמנות הדפוס ומפעלי נייר חדרה, 1973, עמ' 37
  2. ^ ראו: יוסף אוליצקי, אמנות הדפוס, הוצאת המוזיאון לאמנות הדפוס ומפעלי נייר חדרה, 1973, עמ' 37, 54-53
  3. ^ בשנת התרנ"ח, בחודש "רביע אול" בשנת הג'רה 1316, נתן "פרמאן" צו רישיון מטעם שלטונות האימפריה העות'מאנית לדפוס צוקרמן, בעברית, ה"פרמאן" נמצא אצל בני המשפחה מאז.