פתיחת התפריט הראשי

יהודית מונטיפיורי

יהודית מונטיפיורי (Judith Montefiore;‏ 20 בפברואר 178424 בספטמבר 1862, א' בתשרי ה'תרכ"ג) הייתה אשתו של סר משה מונטיפיורי, בתו של לוי ברנט כהן, היהודי העשיר ביותר באנגליה, וגיסתו של איל ההון נתן מאיר רוטשילד.

יהודית מונטיפיורי
Lady Judith Montefiore.jpg
לידה 1784
לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1862 (בגיל 78 בערך)
רמסגייט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע כותבת ספרי מסע, נדבנית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג משה מונטיפיורי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מונטיפיורי נולדה באנגליה, בת רביעית במשפחת ברנט-כהן, משפחה אשכנזית דתייה. אב המשפחה היה סוחר אמיד שהיגר מהולנד ללונדון. מונטיפיורי השתלמה בלימודי ספרות, מוזיקה ואומנות.

יהודית נישאה למשה מונטיפיורי בשנת 1812, בגיל 28. משה מונטיפיורי הגיע ממשפחה ספרדית שמוצאה מאיטליה. הוא נישא לה למרות היותה אשכנזיה, מעשה תקדימי שהיווה שבירת חסם ארוך שנים ועורר הרמת גבות מצד קרוביו וחבריו, שראו את יהודי גרמניה כנחותים. אף כי נתקלו בקשיים – בין היתר, בבית הכנסת בוויס-מרקס אסרו עדיין על חברות אשכנזים – מונטיפיורי ביטל אותם ואף התעקש להעניק נדוניות לזוגות מעורבים דומים.[1] היא עמדה מאחוריו ועזרה לו מבחינה כספית בכל מסעותיו ותרומותיו למען הקהילות היהודיות בעיקר בארץ ישראל. מונטיפיורי נהגה ללמוד עברית כל ערב עם בעלה משה, והקפידה לדבר בעברית על אף שחייתה באנגליה. היא ביקרה בארץ ישראל חמש פעמים. ביוזמתה הוקם בית החולים הראשון בירושלים "ביקור חולים". היא אף ביקרה בדמשק (על רקע עלילת דמשק) ובמצרים וכתבה יומן מסע בעת ביקורה בארצות השונות. לזוג מונטיפיורי לא נולדו ילדים.

יהודית מונטיפיורי נפטרה בשנת 1862, בגיל 78. על שמה נקראו שדרות יהודית במרכז שכונת מונטיפיורי בתל אביב.

יומן המסעעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יהודית מונטיפיורי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Myrtle Franklin, Michael Bor, Sir Moses Montefiore, 1784-1885, Vanguard Press, 1984, עמ' 108. James Weston, Sir Moses Montefiore, The Story of his Life, S.W. Partridge, 1885. עמ' 11.