יוסף אוליצקי

עיתונאי ישראלי

יוסף אוֹלִיצקי (23 בדצמבר 1919, א' בטבת תר"ף - 3 במאי 2015) היה עיתונאי ועורך ישראלי.

יוסף אוליצקי
הכתבים יוסף אוליצקי מ"דבר" (משמאל) ומשה ז"ק מ"מעריב" (מימין) מראיינים את עמוס בן-גוריון לאחר כניעתה של יפו לידי "ההגנה" ב-1948 (צילום: פרנק שרשל)
הכתבים יוסף אוליצקי מ"דבר" (משמאל) ומשה ז"ק מ"מעריב" (מימין) מראיינים את עמוס בן-גוריון לאחר כניעתה של יפו לידי "ההגנה" ב-1948 (צילום: פרנק שרשל)
לידה 23 בדצמבר 1919
נווה צדק, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 במאי 2015 (בגיל 95) עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי י. בן-חיים, י.א. עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה תל מונד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מעסיק דבר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

אוליצקי נולד לחיים ולמוסיה לבית לויצקי בנוה צדק. בעקבות מאורעות תרפ"א עברה משפחתו לתל אביב, שם נמנו הוריו על מייסדי שכונת נורדיה. הוא למד בתלמוד תורה, ובגיל 13 יצא לעבודה, אז גם היה לפעיל בתנועת הנוער העובד. בהמשך היה למדריך בהבחרות הסוציאליסטית, חבר ועד ומזכיר הסניף של התנועה בתל אביב. בימי המרד הערבי הגדול שירת כנוטר בבן שמן וביערות הכרמל. לאחר מכן עבד כשליח במרכז מפא"י, ובשנים 19451947 היה עוזרו של לוי אשכול במועצת פועלי תל אביב-יפו. באותה תקופה ערך עיתון יומי של מועצת פועלי תל אביב, "יומן המועצה", ניהל את מחלקת 'ספרות ועיתונות' של מפא"י והפיץ את ביטאונה המחתרתי, "אשנב".

אוליצקי השתתף בקורס מפקדי כיתות של "ההגנה" שנערך בחלקו בחולדה ובחלקו בכפר מנחם. בתחילת מלחמת העצמאות היה השליש של ישראל שחורי, שפיקד על הגנת דרום תל אביב. בהמשך המלחמה היה כתב צבאי ודיווח בין השאר על מבצע נחשון, כיבוש שדה התעופה בלוד, כיבוש חיפה ומבצע יפתח.

לאחר המלחמה פרסם את הספר "ממאורעות למלחמה", שהיה לרב-מכר.[1] מאז ערך וכתב ספרים רבים בנושאי ביטחון ועבודה. בשנות החמישים למד במשך שלוש שנים היסטוריה כללית ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.

משנת 1949 היה חבר מערכת בעיתון "דבר". הוא כתב את 'טור העבודה והעובד' וחתם בכינויים שונים, בהם: 'אבנר', 'יוסף', 'י. בן-חיים' ו-י.א. בשנת 1956 ערך את המדור "מפועל לפועל" בקול ישראל. במשך כ-20 שנה ערך אוליצקי פרסומים שונים של ההסתדרות הכללית וקיבל משכורת של עורך ראשי.[2] בין השאר היה עורך הביטאון 'בהסתדרות'. אולם לאחר שלא הורשה לפרסם מאמר זיכרון על לוי אשכול שכלל פתקים אישיים שלו, פרש אוליצקי מתפקידו[3] ופרסם חוברת עצמאית בשם "דפי בית ברנר".[4]

בשנת תש"ל-1970 ייסד וערך את כתב העת להיסטוריה "קורות" ("ירחון לידיעת העבר") עד 1978.

אוליצקי היה נשוי ללאה (לייקה) לבית טנץ עד למותה ב-2011 ואב לשלוש בנות: ליאורה, נילי ואורנה.

נפטר ב-3 במאי 2015, ונקבר בתל מונד.

ספריו

עריכה
  • פעולות יפתח לשחרור הגליל, תל אביב: מחלקת התרבות של צבא ההגנה לישראל ('ספרית כיס לחיל העברי'), 1948. (על המעטפת: "מבצע יפתח לשחרור הגליל")
  • בת-ים - יסודה, לבטיה והתפתחותה: תרע"ט-תש"י, הוצאת המועצה המקומית, 1950
  • ממאורעות למלחמה: פרקים בתולדות ההגנה על תל אביב, הוצאת מפקדת ההגנה בתל אביב, (יצא בשלוש מהדורות, האחרונה ב-1951)
  • במשורה ובמכונה: ראשי פרקים בתולדות פועלי הדפוס בישראל, האיגוד הארצי של פועלי הדפוס, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י, 1954
  • מרכז משען: פעולות ומעשים, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל – מרכז משען, 1956. (ספרון)
  • מפזורה - למדינה, כרך ראשון: בין שתי מלחמות עולם, 1939-1917, הוצאת אחיאסף, 1959
  • פרקי דין וחשבון 1959-1965, הוצאת ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י, 1966
  • ציבור העובדים במלחמת ששת הימים, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל – הוועד הפועל, תשכ"ח.
  • ישובים באש, הוצאת ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י, תשכ"ח.
  • אמנות הדפוס: 400 שנים לאומנות הדפוס בארץ-ישראל, הוצאת מסדה, 1973
  • אדיס: פרקים בתולדות חייה של אדיס דה-פיליפ, תל אביב: הוצאת המחבר, תשמ"ג 1983.
  • מול עיר עוינת: ספר ה"הגנה" על בת-ים, הוצאת ארגון חברי ה"הגנה" בבת-ים, 1984,

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יוסף אוליצקי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה