משה בן קלונימוס

פייטן בן המאה ה-10 אשר נולד בצפון איטליה והיגר למגנצא. פיוטיו הושפעו מהפיוטים הארץ-ישראלי

רבי משה בן קָלוֹנִימוּס היה פייטן בן המאה ה-10 אשר נולד בצפון איטליה והיגר למגנצא. פיוטיו הושפעו מהפיוטים הארץ-ישראליים, ויש מסורת עתיקה כי הוא שחיבר את הקרובה לשביעי של פסח, "אימת נוראותיך". על זמן חייו הוא מעיד בעצמו באחד מפיוטיו "זוללתי עתה ללאות יותר מתשע מאות", מכאן לומדים שחי 900 שנה לאחר חורבן בית המקדש (970 לספירה בקירוב). הזמירות לשבת מנוחה ושמחה וכל מקדש שביעי נתחברו על ידי פייטן בשם משה, כפי שנרמז באקרוסטיכון, ויש ששיערו ששניהם חוברו על ידי אותו פייטן, וכי אותו פייטן הוא רבי משה בן קלונימוס.[1]

משה בן קלונימוס
לידה איטליה
מקום פעילות מגנצא
השתייכות משפחת קלונימוס עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים קלונימוס בן משה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ר' משה הוא בן למשפחת קלונימוס אשר לבניה חלק חשוב ביצירה הרוחנית בצפון איטליה ובאשכנז, וממנה צמחו פייטנים, מחברי ספרי הלכה. בני המשפחה העמידו מנהיגים לקהילות צפון איטליה ואשכנז במשך מאות שנים. בין היתר ניתן למצוא בין בני המשפחה את רבי משולם בן קלונימוס. ישנה מסורת לפיה נשאו והעבירו את תורת הסוד האשכנזית מדור לדור, אותה קיבל רבי משה מאבו אהרן בן שמואל הנשיא[2]. על-פי המסורת רבנו גרשום מאור הגולה היה מתלמידי תלמידיו של ר' משה בן קלונימוס.

"אימת נוראותיך"

עריכה

במקורות המתארים את הגירת בני משפת קלונימוס מוזכר רבי משה בן קלונימוס כמחבר הקרובה "אימת נוראותיך", הנאמרת ביום שביעי או אחרון של פסח בשני מנהגי אשכנז[3]. בפיוט עצמו גם מוזכר המחבר כ"משה ברבי קלונימוש"[4], וההנחה הרווחת היא כי מדובר ברבי משה בן קלונימוס הראשון שהיגר מאיטליה למגנצה.

עם זאת, יש שערערו על הנחה זו, בעקבות אזכורו של חכם בשם חננאל קלונימוש[5]. שמואל יהודה רפפורט טוען כי צאצאו של רבי משה בן קלונימוס הראשון (שהיגר למגנצה) היה חכם בשם קלונימוס שחי באותה עיר סביב שנת 1020, ולו היו שני בנים - משה וחננאל. משה היה כותבו העיקרי של הפיוט, וחננאל, אחיו, עזר לו בכתיבה. לדבריו, האזכור של "חננאל קלונימוש" מכוון ל"חננאל ב"ר (בן רבי) קלונימוש"[6]. גרוסמן מכמה סיבות אינו מקבל הנחה זו, ולדבריו כותב הפיוט הוא רבי משה בן קלונימוס הראשון. לדבריו, אזכור שמו של חננאל אינו מוציא מכלל אפשרות שהיה זה משה בן קלונימוס הראשון, וייתכן כי היה למשפחה בן לא ידוע נוסף ששמו היה חננאל שחי בתקופתו[7].

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מבוא לעת הזמיר, דף ז' ע"ב, שלשה ספרים נפתחים, פיעטרקוב תר"ע, באתר היברובוקס
  2. ^ יוסף שלמה דלמדיגו, מצרף לחכמה, בסיליאה שפ"ט. עמ' יד.
  3. ^ יונה פרנקל, מחזור לפסח, ירושלים תשנ"ג, עמ' 514.
  4. ^ באקרוסטיכון בבית ד, "מה מועיל רשע בעליו", עמ' קצט במהדורת הברמן.
  5. ^ באקרוסטיכון "חרשו יושבי חרשת", עמ' קצז במהדורת הברמן.
  6. ^ מצוטט אצל גרוסמן, עמ' 329; ראו בפסקה לקריאה נוספת.
  7. ^ גרוסמן, עמ' 332; ראו בפסקה לקריאה נוספת.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.