כל מקדש שביעי

"כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי" הוא פיוט עתיק שחיבר הרב משה בן קלונימוס. הפיוט נמצא כבר במחזור ויטרי של הרב שמחה בן שמואל מוויטרי מהמאה ה-11. במשך הדורות הוא הולחן בלחנים רבים. יהודי קהילות אשכנז נוהגים לשיר אותו בליל שבת.

כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי כָּרָאוּי לוֹ
כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְּלוֹ
שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד עַל פִּי פָעֳלוֹ
אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ

אוֹהֲבֵי ה' הַמְחַכִּים בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל
בְּיוֹם הַשַׁבָּת שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ כִּמְקַבְּלֵי מַתַּן נַחֲלִיאֵל
גַּם שְׂאוּ יְדֵיכֶם קוֹדֶשׁ וְאִמְרוּ לָאֵל
בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל

דוֹרְשֵׁי ה' זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ
הַמְאַחֲרִים לָצֵאת מִן הַשַּׁבָּת וּמְמַהֲרִים לָבֹא
וּשְׂמֵחִים לְשָׁמְרוֹ וּלְעָרֵב עֵרוּבוֹ
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ

זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה בְּמִצְוַת שַׁבָּת גְּרוּסָה
חֲרוּתָה לְיוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּכַלָּה בֵּין רֵעוֹתֶיהָ מְשֻׁבָּצָה
טְהוֹרִים יִירָשׁוּהָ וִיקַדְּשׁוּהָ בְּמַאֲמַר כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה

יוֹם קָדוֹשׁ הוּא מִבּוֹאוֹ וְעַד צֵאתוֹ
כָּל זֶרַע יַעֲקֹב יְכַבְּדוּהוּ כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ
לָנוּחַ בּוֹ וְלִשְׂמוֹחַ בְּתַעֲנוּג אָכוֹל וְשָׁתוֹ
כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ

מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם
נוֹטְרֵי לַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר לְהָקֵם
שַׂמְּחֵם בְּבִנְיַן שָׁלֵם בְּאוֹר פָּנֶיךָ תַּבְהִיקֵם
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם

עֲזוֹר לַשּׁוֹבְתִים בַּשְּׁבִיעִי בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר עוֹלָמִים
פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה, סוֹעֲדִים בּוֹ לְבָרֵךְ שָׁלשׁ פְּעָמִים
צִדְקָתָם תַּצְהִיר כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים
ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַהֲבַת תָּמִים
(ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים)

הבית אשר נשמט מן הפיוט

קדשם במצותיך וטהרם כעצם השמים לטוהר,
רוחך תניחמו כבהמה בבקעה תרד מן ההר,
שבתם תשכנם בנחלת הסהר
כנחלים נטיו כגנות עלי נהר

בכל בית ארבעה חרוזים, כאשר החרוז הרביעי הוא שיבוץ של פסוק.

הפיוט מכיל דברי שבח לכל שומרי שבת באשר הם, ומדגיש את שכרם הטוב על כך שהם שומרים את השבת. בפיוט מודגשים חוויות השבת, התקווה לגאולת ירושלים ולבניית בית המקדש בעתיד קרוב. השימוש במילה "אור" במשמעותה הרוחנית, כמו "באור פניך תבהיקם" או "צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים" מבטא תחושה של ראיית אור רוחני, וכמיהה לגאולה שעתידה לבוא, אשר שומרי השבת זוכים לטעום ממנה גם בהווה.

בבית האחרון של הפיוט במחזור ויטרי נפתח הבית במילים: "קדשם במצוותיך וטהרם כעצם השמים לטוהר", ובזאת מושלם אקרוסטיכון הא"ב. ברוב הסידורים נשמט בית זה, ובמקומו התווספה לפיוט השורה "ה' אלוהי ישראל תשועת עולמים" כדי לחתום את השיר. לפי האגדה שתי השורות האחרונות נשמטו מכיוון שהמחבר נפטר לפני שהספיק להשלים אותם, וההשלמה שלהם נעשתה על ידי אדם אחר מאוחר יותר.[דרוש מקור]

האדמו"ר רבי אברהם אבא מפיטסבורג, הוסיף אף הוא בית נוסף לשיר, כדי להשלים את אקרוסטיכון הא"ב: "קדושים ישראל מאז ולעולמים, רצים למגדלך ובשמך נשגבים, שבתות קדשך מייחדים ומענגים ובך נדבקים, תיקון השלם ישיגו בחיינו בחסד וברחמים ובקרב הימים".

קישורים חיצונייםעריכה