משה גאלנטי (השני)

הרב משה גאלנטי (כונה לעיתים המג"ן; ה'ש"ף, 1620, צפת – כ"א בשבט ה'תמ"ט, 10 בפברואר 1689, ירושלים) היה הראשון לציון הראשון וראש רבני ירושלים במאה ה-17.

רבי משה גאלנטי

לידה	1620 ה'ש"ף צפת, האימפריה העות'מאנית
פטירה	10 בפברואר 1689 (בגיל 69 בערך) כ"א בשבט ה'תמ"ט ירושלים, האימפריה העות'מאנית
כינוי	המג"ן
מקום קבורה	בית הקברות בהר הזיתים, ירושלים
מדינה	האימפריה העות'מאנית
תקופת הפעילות	? – 4 בפברואר 1689
תחומי עיסוק	הראשון לציון
רבותיו	רבי ברוך ברזילי
תלמידיו	רבי חזקיה די סילוה
בני דורו	רבי אברהם אזולאי
חיבוריו	אלף המגן, קרבן חגיגה
הראשון לציון ה־ראשון ה'תכ"ד–ה'תמ"ט משה בן חביב ←

ביוגרפיה

נולד בצפת לרבי יהונתן גאלנטי בן הרב משה גאלנטי הראשון. בצעירותו למד בצפת אצל הרב ברוך ברזילי והרב גבריאל איספיראנסה, ובגיל 34 עבר להתגורר בירושלים.

עם פטירת חתנו מזיווג שני רבי יעקב ישראל חגיז בשנת ה'תל"ד, מונה הרב גאלנטי לשמש תחתיו כראש ישיבת בית יעקב בירושלים, שהקימו האחים אברהם ויעקב ויגה מליוורנו, ולמדו בה 87 תלמידי חכמים. בשל פטירת חתנו, בתקופה זו גם גידל הרב גלאנטי בביתו את בתו האלמנה, עם בנה ר' משה חאגיז ובתה.

נשלח מספר פעמים לחוץ לארץ כשד"ר על מנת לממן את החזקת מוסדות התורה בירושלים. היה נערץ במיוחד על תושבי ירושלים וראש החכמים בה.

נפטר בכ"א בשבט ה'תמ"ט (1689) לאחר חולי של 15 יום. נקבר בירושלים במורדות הר הזיתים בקרבת מוצא מעיין הגיחון, ליד קברם של רבי קלונימוס בעל הנס ורבי עובדיה מברטנורא.

לאחר פטירתו, מונה גיסו רבי משה בן חביב לתפקיד הראשון לציון.

נינו היה רבי רפאל מיוחס, ששימש גם הוא בתפקיד הראשון לציון.

הראשון לציון

כשבא לירושלים, רצו תושבי העיר למנותו כרב עליהם, אך רבי משה לא היה מוכן לכהן בתפקיד שררתי שייחשב כבעל חשיבות גדולה יותר מאשר זו של תלמידי חכמים אחרים בירושלים, כיוון שהרגיש כשווה בין שווים.

בשנת ה'תכ"ד החליטו חכמי ירושלים למנותו לתפקיד שייקרא "ראשון לציון", שאינו תואר שררתי. ההסבר לכך היה כי בעוד התואר "רב" הוא מלשון "ריבוי", כלומר מעל לאחרים, התואר "ראשון" מסמל את היותו שווה בין שווים בגדלותו בתורה, אולם הוא יהיה "הראשון" שייצג, את "ציון" מתוך כלל תלמידי החכמים של העיר. בשל כך הסכים רבי משה להתמנות לרבה של העיר, ומונה לראשון בשושלת הראשונים לציון.

בזמן כהונתו כראשון לציון, שלטה הממלכה העות'מאנית בארץ ישראל. סיפור ידוע אודות הרב גאלנטי בתקופה זו התרחש בשנת תל"ז, שהייתה שנת בצורת. המושל העות'מאני האשים את היהודים על כך שאינם מתפללים מספיק על ירידת הגשמים, והצהיר כי אם לא ירדו גשמים בתוך שלושה ימים, יגורשו היהודים מירושלים. רבי משה כינס מספר אנשים, שיחד התפללו והתענו במשך שלושה ימים. ביום השלישי, כשהלכו להתפלל, אמר רבי משה לאנשיו שילבשו מעילים כהכנה לירידת גשמים. בדרכם למקום התפילה פגש אותם אחד מחיילי הממשל וסטר לרבי משה על לחיו וגער בו על שאין צורך בבגדי החורף בשנת בצורת, וגיחך על כך שלמחרת עתידים היהודים להיות מגורשים מירושלים. רבי משה ואנשיו הגיבו באיפוק והמשיכו למקום תפילתם. לפי המסופר, עם סיום תפילתם החלו לרדת גשמים, ובחזרתו ממקום התפילה ניגש אל רבי משה החייל שסטר לו לפני כן, וביקש את סליחתו. בכך נמנע גירושם של יהודי ירושלים מהעיר.

רבי משה נשלח לארצות הגולה בתור שד"ר (שליח דרבנן) כדי לאסוף כספים ליישוב היהודי שנהנה אז מכספי החלוקה. כאשר הגיע לבודון שבהונגריה סייע לרב המקום רבי אפרים הכהן להתיר עגונה. כמו כן נמצאות בידינו תשובות שהשיב בהלכה לרבי יעקב די בוטון (נינו של הלחם משנה בעל ספר עדות ביעקב), ולרבי יוסף אלמושנינו בעל עדות ביהוסף.

עמדתו ומעשיו

בתקופתו של רבי משה עלתה קרנו של משיח השקר שבתאי צבי, ובמסעותיו אף הגיע זה האחרון לאנשי ירושלים במטרה לשכנעם בנכונות שליחותו. אנשי ירושלים ובראשם רבי משה נמנו עם המתנגדים החריפים ביותר של שבתאי צבי ואף החרימו אותו, ורבי משה פרסם את דעתו על שבתאי צבי בכרוזים. לאחר התאסלמותו של האחרון עזר רבי משה לאחות את הקרעים שנוצרו בעם היהודי.

בתקופתו היישוב היהודי בארץ ישראל נהנה מכספי החלוקה שהגיעו אליהם מארצות הגולה. בשנת ת"מ תיקן רבי משה שיש לחלק את כספי החלוקה ל-24 חלקים, כך ש-12 חלקים תקבל ירושלים, שמעלתה גבוהה מהערים האחרות, שמונה חלקים תקבל צפת שהייתה מלאה בחכמים וסופרים, וארבעה חלקים תקבל חברון.

תלמידיו

• גיסו - רבי משה בן חביב (המהר"ם בן חביב), הראשון לציון.
• רבי חזקיה די סילוה
• רבי אברהם בן דוד יצחקי, הראשון לציון.
• רבי חיים אבולעפיה
• נכדו - רבי משה חגיז
• רבי אריה יהודה ליב הכהן, בן רבי אפרים הכהן מווילנא, בעל שער אפרים, דודו של חכם צבי הירש אשכנזי.

חיבוריו

• מגן האלף (או אלף המגן) - חיבורו העיקרי הכולל שו"ת ו-1,000 תשובות, הודפס בחלקו, ושאר החיבור ככל הנראה אבד.
• זבח השלמים - פשטים כסדר התורה, עם הגהות נכדו הר"מ חגיז, אמסטרדם ה'תנ"ח
• קרבן חגיגה - דרשות לשלוש רגלים ולשונות הרמב"ם, כולל חידושים למסכת חגיגה, ויניציה ה'תס"ט
• פרפראות לחכמה - רמזים ופרפראות לכ"ד ספרי הקדש.

כתב גם הגהות למשנה תורה לרמב"ם, אך הם אבדו.

קישורים חיצוניים

• משה גאלנטי (השני), באתר "החכם היומי"
• מרדכי מרגליות (עורך כללי), "משה גאלנטי (השני)", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמוד 1085-1084, באתר היברובוקס
• דוד הלחמי, רבי משה גלאנטי השני (המג"ן), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' צ', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
• משה דוד גאון, "משה ב"ר יהונתן גלאנטי", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 206, באתר היברובוקס
• משה בן יהונתן גלנטי (1620-1689), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

תקופת חייו של הרב משה גאלנטי על ציר הזמן
ציר הזמן