משה סורדין
משה (מוריס) סוּרדין (22 ביולי 1911 – 7 במרץ 2003) היה פיזיקאי ומהנדס יהודי-צרפתי שגדל והתחנך בארץ ישראל והיה מאבות תוכנית הגרעין של צרפת. חלוץ בתחום המכ"ם, מראשוני הארגון האירופי לחקר החלל ופרופסור באוניברסיטת בורדו.
 | |
| לידה |
22 ביולי 1911 מליטופול, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
7 במרץ 2003 (בגיל 91) קלמאר, צרפת  |
| תאריך עלייה | 1918 |
| עיסוק | פיזיקאי, מהנדס |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט | אדמונד באואר |
| מוסדות | אוניברסיטת בורדו |
| תרומות עיקריות | |
| מאבות תוכנית הגרעין של צרפת, מומחה למכ"ם, מראשוני הארגון האירופי לחקר החלל | |
  | |
ראשית חייו עריכה
משה סורדין נולד בעיר מליטופול שבחצי האי קרים, בן למרדכי סורדין ופאני לבית תרשיש. אביו היה מייסד מפעל המלח בעתלית, ואחיו היו דינה (לימים דינה ורט, קצינת ח"ן ראשית בצה"ל) וחנוך.
בשנת 1918 עלה יחד עם משפחתו לארץ ישראל, ובמהלך העלייה נפטרה אמו מהשפעת הספרדית. המשפחה התגוררה בתחילה באוהל בחולות תל אביב. משה הצעיר התחנך בגימנסיה העברית "הרצליה", במחזור ט"ז,[1] ונחשב לתלמיד מבריק. בנערותו עסק בנגרות ובגינון כתחביב, ובגיל 15 הצטרף לש"י של ארגון ההגנה, שם ביצע תפקיד בתחום הקשר.[2]
ההגירה לצרפת עריכה
לאחר סיום לימודיו התיכוניים, נסע בעידודו של אביו למרסיי ולמד באקול אלקטריק אינדוסטריאל. בהמשך למד פיזיקה באוניברסיטת נאנט ובאקול סופרייר ד'אלקטריק. הוא השלים את לימודיו אלה ב-1932, אז עבד מספר שנים כמהנדס במפעל אלקטרוניקה.[2]
ב-1935 הצטרף למעבדות הפיזיקה הניסיונית בקולז' דה פראנס, שניהל פול לנז'בן,[2] ועשה שם את לימודי הדוקטורט בהנחיית הפיזיקאי היהודי אדמונד באואר (אנ'). בתקופה זו יצר קשרים עם הפיזיקאים פרדריק ז'וליו-קירי, פרנסיס פרין (אנ') ולו קוברסקי (אנ'). ב-1939 השלים את הדוקטורט והיה אמור לקבלו באופן רשמי, אך הדבר התעכב נוכח פריצתה של מלחמת העולם השנייה.[3]
ב-1941 הלשין לשלטונות וישי אחד משכניו של סורדין, והעליל עליו כי הוא מרגל בריטי. הוא הצליח לברוח לספרד דרך הרי הפירנאים, ואף שם נאסר ונחקר, על ידי המשטרה הפשיסטית של שלטון פרנקו. לאחר שלא נמצאה הצדקה למאסרו, הגיע ללונדון והצטרף לכוחות הצי הצרפתי החופשי בנמל פורטסמות'. שם, קיבל דרגות קצונה ולקח חלק בפרויקט סודי הקשור לשימוש בסונאר ובמגנטרון לצרכים צבאיים.[2]
בפברואר 1942, הודות לתמיכתו של מדען הגרעין ז'ול גרון (אנ'), ומתוקף צו מיוחד של שארל דה גול, הוא הגן על עבודת הדוקטורט שלו בלונדון,[4] ובכך היה ליחיד אי פעם שקיבל תואר דוקטור בתקופת צרפת החופשית. בסתיו של אותה שנה, הוא הועבר למפקדת הצי המלכותי, שם היה אחראי על מחקר וייצור של מכ"ם לצוללות, ועל שירותו זכה בעיטור צלב לורן. כשחזר לצרפת בתום המלחמה, היה למומחה מוביל בתחום המכ"ם.[2]
פעילותו בתוכנית הגרעין הצרפתית עריכה
ביוני 1946, גויס סורדין כחלק מ-11 המייסדים של הוועדה הצרפתית לאנרגיה אטומית (CEA) שהוקמה על פי הצעתו של פרדריק ז'וליו, אשר מונה לנציב הסוכנות. באותה תקופה הגיע לפריז ברטראן גולדשמידט, מראשוני חוקרי האטום הקנדיים, ועודד את אנשי הוועדה להקים כור גרעיני ראשון בצרפת.[2]
תוך שנה וחצי בלבד, הצליחו להקים כור ראשון בפורט-דה-שאטיון, שהתבסס על אורניום ומים כבדים. בהמשך הקימו קריה למחקר גרעיני וכור נוסף בסאקלה.[2]
ב-1950, בעיצומה של המלחמה הקרה, פוטר פרדריק ז'וליו מה-CEA בגין דעותיו הקומוניסטיות, ולאחר שנקט עמדה נחרצת נגד בניית פצצות גרעין על ידי צרפת. עם רגיעת הרוחות בארגון, הוביל סורדין שיתוף פעולה עם התעשייה הפרטית, אשר הייתה אמונה על ייצור המוני של רכיבים שנדרשו לתוכנית הגרעין.[2]
בשנות ה-50 ניהל סורדין את מחלקת האלקטרוניקה של ה-CEA, אך החל להקדיש עצמו יותר ויותר לחקר תחומים אחרים שאינם קשורים בהכרח לאלקטרוניקה. כך למשל, הוקמה בכור בסאקלה מחלקה לייצור גלאים של חלקיקים תת-גרעיניים ופוטונים עתירי אנרגיה, וכן יוסד מרכז משותף לכור ולאקדמיה, שמטרתו חקר הרדיואקטיביות לצורכי תיארוך ארכאולוגי, היסטורי וימי.[3]
הקשר עם דוד בן-גוריון עריכה
ב-1948 פנה דוד בן-גוריון לסורדין וזימן אותו אליו, כאשר הכוונה הייתה להשתמש בידיעותיו לצורך פיתוח מכ"ם ישראלי ראשון. בן-גוריון הביע התפעלות רבה מסורדין, ועד מהרה הוצע לו לקחת חלק פעיל גם בתוכנית הגרעין הישראלי ולסייע בהקמת כור גרעיני ראשון. הוא אף הביע את רצונו להשתקע בישראל, אלא שהדבר לא צלח[2] ומאז 1949 ביקר בישראל פעמים אחדות בלבד.
ב-1986 התראיין באופן נדיר לעיתונאי "מעריב" אלכס דורון וניאות לספר במקצת על פעילותו.[2]
חקר החלל ופעילות אקדמית עריכה
בתקופת שירותו של סורדין ב-CEA, הוקם בראשותו גוף לחקר אסטרופיזיקה באנרגיה גבוהה, בו לקחו חלק פיזיקאים איטלקים, הולנדים וגרמנים, ובסיוע כספי של המרכז הלאומי לחקר החלל ושל הארגון האירופי לחקר החלל (ESRO). בשנת 1964 מונה סורדין למנהל המחקר היישומי ב-ESRO ופרש מכל תפקידיו ב-CEA. בתקופת שירותו ב-ESRO הוביל את בנייתם של מתקנים ופיתוח חלקים ללווייני תקשורת, בהם הלוויין האירופי הראשון.[3]
ב-1968 מונה לפרופסור באוניברסיטת בורדו, ועסק בהוראת רובוטיקה ואוטומטים. הוא יצא לגמלאות ב-1977. ב-1978 ייסד את "קרן דינה סורדין" המעניקה פרס לדוקטורנטים מצטיינים מטעם פונדסיון דה פראנס (הקרן הלאומית לפילנתרופיה בצרפת).[5]
כשעזב את בורדו, התמסר לפיתוח תיאוריות חדשניות שונות בפיזיקה, דוגמת חקר השדה המגנטי של גופים מסתובבים ואלקטרודינמיקה סטוכסטית. היה פרופסור אורח במספר אוניברסיטאות בארצות הברית.[2]
חיים אישיים עריכה
היה נשוי לז'אנין ורהייגי, ואב לשתי בנות: דינה, שנהרגה בתאונת דרכים בצעירותה, ויולנד, מהנדסת כימית בהכשרתה. התגורר בפרבר של פריז,[2] נפטר בקלמאר בגיל 91[6] ואפרו פוזר במי הים התיכון.
בת-דודתו הייתה רעייתו של פרופ' אלון תלמי, אשר בתקופת שהותו בפריז כנספח מדעי, הפגיש בין בן-גוריון וסורדין.
לקריאה נוספת עריכה
- יהונתן ברקהיים, הפיזיקאי הישראלי והפצצה הצרפתית, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 21 באוקטובר 2023
הערות שוליים עריכה
- ^ היו זמנים, באתר העולם הזה, 20 באוקטובר 1955
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 אלכס דורון, כור אטומי, מה בוער?, באתר מעריב, 5 בדצמבר 1986
- ^ 1 2 3 Maurice Moshé Surdin – son Livre ouvert !, Les Français Libres (בצרפתית)
- ^ M. Surdin, [https://hal.science/jpa-00233655/document Fluctuations de courant thermionique et le “ Flicker effect ”], HAL, January 1st, 1939
- ^ FONDATION DINA SURDIN
- ^ Monsieur Maurice SURDIN