פתיחת התפריט הראשי

משפט הרופאים בגרמניה

רקעעריכה

עדויות על פשעים שיטתיים של רופאים נאציים פורסמו בעיתונות עוד בטרם הוכנעה גרמניה הנאצית[1]. בעקבות זאת, הוחלט להקדיש את אחד המשפטים בנירנברג לרופאים.

האישומיםעריכה

המשפט נפתח בנובמבר 1946[2]. נגד הנאשמים, 20 רופאים ו-3 אנשי סגל רפואי, הוגש כתב אישום הכולל פירוט של 4,000 מעשי פשע, הכוללים:

  1. קשירת קשר לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
  2. פשעי מלחמה בכך שביצעו ניסויים רפואיים בבני אדם מבלי שניתנה הסכמת הנבדקים. הניסויים בוצעו על שבויי מלחמה ואזרחים במדינות כבושות במחנות הריכוז וההשמדה ובמהלכם הנאשמים ביצעו מעשי רצח, אלימות, התאכזרות, עינויים, זוועות, ומעשים לא אנושיים אחרים. הם נאשמו אף בתכנון ובביצוע רצח המוני של שבויי מלחמה ואזרחים במדינות כבושות, אשר הוצמדה להם סטיגמה של זקנים, חולי נפש, חולים כרוניים, בעלי מום, וכדומה. הרצח בוצע באמצעות גז, זריקות קטלניות, ואמצעים מגוונים אחרים בבתי אבות סיעודיים, בתי חולים, ובתי חולים לחולי נפש, במהלך תוכנית האותנסיה וכן השתתפו ברצח המוני שבוצע באסירי מחנות ריכוז.
  3. פשעים נגד האנושות בביצוע מעשי פשע המתוארים בסעיף 2 גם על אזרחים גרמנים.
  4. חברות בארגון פשע, האס אס.

המשפטעריכה

במהלך המשפט, שהתקיים בבנירנברג, סעיף 1 לכתב האישום נמחק ברובו על ידי הרכב בית הדין כיוון שנקבע כי הדיון באישום זה אינו בסמכות בית הדין הצבאי.

פסק הדין ניתן ב-20 באוגוסט 1947. בית הדין קבע כי הניסויים נערכו באכזריות, ללא הסכמתם של הקורבנות וללא תכלית מדעית אמיתית, וכי היו אלה מעשי רצח מתוכננים שנגרמו תוך עינויים וסבל של הקורבנות[3]. על 7 מן הנאשמים הוטל גזר דין מוות[4] והם הוצאו להורג בתליה ב-2 ביוני 1948 בכלא לנדסברג שבבוואריה. 5 מן הנאשמים נידונו למאסר עולם, ועוד 4 נאשמים נדונו לתקופות מאסר שבין 10-20 שנים. 7 מהנאשמים זוכו[5].

בעקבות המשפטעריכה

בעקבות המשפט גובש קוד נירנברג, שנבע מאחד הלקחים שהופקו מן המשפט, הקובע "כי לעולם לא יבוצעו יותר ניסויים רפואיים על בני אדם ללא הסכמתם, וללא שיסבירו להם מראש את אופן עריכת הניסויים ואת התוצאות הרפואיות העלולות להגרם להם כתוצאתם". בשנת 1964 פרסמה עצרת ההסתדרות הרפואית העולמית שהתכנסה בהלסינקי, פינלנד את הצהרת הלסינקי, הקובעת כללים ליישום עקרונות אלה ומהווה אחד ממסמכי היסוד של האתיקה הרפואית. מדינות רבות, ובכללן ישראל, אימצו עקרונות אלה לתוך הקוד האתי הרפואי שלהן ואף חוקקו חוקים בנושא.

הנאשמים במשפטעריכה

שם תמונה תפקיד הכרעת דין וגזר דין
הרמן בקר-פרייזנג (Hermann Becker-Freyseng)   מנתח בלופטוואפה וראש המחלקה לרפואה אווירית בשירות הרפואי של הלופטוואפה 20 שנות מאסר שהומתקו ל-10 שנות מאסר. מת בשנת 1961.
וילהלם בייגלבק (Wilhelm Beiglböck)   רופא יועץ ללופטוואפה 15 שנות מאסר שהומתקו ל-10 שנות מאסר. מת בשנת 1963.
קורט בלומה (Kurt Blome)   סגן ראש השירות הרפואי של הרייך (Reichsgesundheitsführer) ונציג המחקר בסרטן במועצה המדעית של הרייך זוכה במשפט זה, אולם הורשע בבית דין צרפתי ונידון ל-20 שנות מאסר. מת בשנת 1969.
ויקטור בראק (Viktor Brack)   קולונל בכיר באס אס ומאיור בוואפן אס אס. קצין מינהלה ראשי בלשכת ראש המפלגה הנאצית מוות
קרל ברנדט (Karl Brandt)   רופאו האישי של אדולף היטלר קצין בכיר באס אס ובוואפן אס אס. נציב הרייך לרפואה ולסניטציה. חבר במועצת המחקר של הרייך. מוות
רודולף ברנדט (Rudolf Brandt)   קולונל באס אס. קצין מינהלה אישי להיינריך הימלר, יועץ השר ומנהל משרד שר הפנים של הרייך. מוות
פריץ פישר (Fritz Fischer)   מאיור בוואפן אס אס, עוזר רופא לנאשם קרל גבהרדט בבית החולים בהוהנליכן. מאסר עולם שהומתק ל-15 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1954 ומת בשנת 2003.
קארל גבהרדט (Karl Gebhardt)   קצין בכיר באס אס ולוטננט גנרל בוואפן אס אס. רופאו האישי של היינריך הימלר. רופא ראשי של סגל האס אס והמשטרה ונשיא הצלב האדום הגרמני. מוות
קארל גנצקן (Karl Genzken)   קצין בכיר באס אס ולוטננט קולונל בוואפן אס אס. ראש המחלקה הרפואית של הוואפן אס אס. מאסר עולם, הומתק ל-20 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1954. מת בשנת 1957.
זיגפריד הנדלוזר (Siegfried Handloser)   קולונל בכיר בשירות הרפואי. המפקח הרפואי של הצבא וראש השירות הרפואי של הכוחות המזוינים. מאסר עולם שהומתק ל-20 שנה. שוחרר ומת בשנת 1954.
ולדמאר הופן (Waldemar Hoven)   קפטן בוואפן אס אס. הרופא הבכיר במחנה הריכוז בוכנוואלד. מוות
יואכים מרוגובסקי (Joachim Mrugowsky)   קולונל בכיר בוואפן אס אס. תברואן ראשי של שירות הרפואה באס אס ובמשטרה וראש המכון להגיינה של הוואפן אס אס. מוות
הרטה אוברהויזר (Herta Oberheuser)   רופאה במחנה הריכוז ראוונסבריק ועוזרת רופא לנאשם קארל גבהרדט בבית החולים בהוהנליכן. 20 שנות מאסר שהומתקו ל-10 שנים. שוחררה בשנת 1952. מתה בשנת 1978.
אדולף פוקורני (Adolf Pokorny)   רופא מומחה לרפואת עור ומין זוכה
הלמוט פופנדיק (Helmut Poppendick)   קולונל בכיר באס אס וראש מטה השירות הרפואי של האס אס והמשטרה. 10 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1951 ומת בשנת 1994.
האנס וולפגנג רומברג (Hans Wolfgang Romberg)   רופא בסגל המחלקה לרפואה אווירית במכון הניסויים האווירי. זוכה
גרהרד רוזה (Gerhard Rose)   בריגדיר גנרל של הלופטוואפה. סגן נשיא מכון רוברט קוך וראש המחלקה רפואה טרופית. יועץ תברואה לרפואה טרופית לראש השירות הרפואי של הלופטוואפה. מאסר עולם שהומתק ל-20 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1955 ומת בשנת 1992.
פאול רוסטוק (Paul Rostock)   רופא ראשי של המרפאה הכירורגית בברלין. יועץ כירורגי לצבא וראש המשרד למחקר ולמדעי הרפואה תחת פיקודו של הנאשם קרל ברנדט. זוכה. מת בשנת 1956.
זיגפריד רוף (Siegfried Ruff)   מנהל המחלקה לרפואה אווירית במכון הניסויים האווירי. זוכה
קונרד שפר (Konrad Schäfer)   רופא בסגל המכון לרפואה אווירית בברלין. זוכה
אוסקר שרדר (Oskar Schröder)   ראש מטה שירות הפיקוח של השירות הרפואי של הלופטוואפה וראש השירות הרפואי של הלופטוואפה. מאסר עולם שהומתק ל-15 שנות מאסר.
וולפרם סיברס (Wolfram Sievers)   קולונל באס אס. מנהלה של החברה המדעית אננארבה ומנהל המכון למחקר רפואי צבאי. סגן יושב ראש הוועד המנהל של מועצת המחקר של הרייך. מוות
גאורג אוגוסט ולץ (Georg August Weltz)   לוטננט קולונל בשירות הרפואי של הלופטוואפה וראש המכון לרפואה אווירית במינכן. זוכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה