סטיגמה

סְטִיגְמָה היא אפיון של אדם כשונה מאחרים, לרוב באופן הנתפס כשלילי. לדוגמה: האדם בעל הסטיגמה נתפש כאדם רע, חלש, נכשל, מוגבל, בעל מום או חולה, ולכן הוא הופך בעיני החברה מאדם שלם ורגיל לאדם פחוּת-ערך ונחות.

החברות השונות בעולם יצרו אמצעים שונים כדי לסווג את האנשים בכל חברה וחברה, ואת האפיונים הנתפסים כרגילים וטבעיים לעומת אלו הנתפסים כסטיגמה באותה חברה. כאשר נכנסים למערכת חברתית מסוימת ניתן להבחין כבר ממבט ראשון באפיונים האישיים ולזהות את "זהותו החברתית" של כל אדם.

השפעת הסטיגמה על הפרט הסוטה פועלת כמעגל קסמים, כמשוב חיובי החוזר ומגביר את התהליך שהוחל בו. החברה מצרה את צעדיו של הסוטה בתחומי הכלכלה, החברה והמשפחה. נסגרות בפניו אפשרויות עבודה, קשריו העסקיים נפגעים ויכולתו לתפקד נפגמת. הוא נתקל ביחס של חשד, איבה, או סקרנות.

סטיגמה היא מאפיין שלילי המקביל בין בעל המאפיין (או הנתפס כבעל מאפיין זה) לבין אחרים. זוהי הדרך בה אנשים בחברה מתייחסים לקבוצה חברתית על פי הסטריאוטיפים והדעות הקדומות הקיימות כלפי אותה קבוצה, מקורן של אלו בחוסר ידע ובחוסר הבנה.[1] יש המדגישים את אופייה הסטריאוטיפי של הסטיגמה.[2] סטריאוטיפ היא דעה הקושרת בין קבוצה של אנשים (ולא פרט) לבין תכונה אחת או יותר, וכך היא בעצם הכללת יתר. הסטיגמה כרוכה בסטריאוטיפים שליליים, בדעות קדומות, בדחייה ובאפליה. למעשה, יחס זה משקף את הקשר בין הרכיבים הקוגניטיביים (סטריאוטיפים), הרגשיים (דעה קדומה) וההתנהגותיים (אפליה) של התגובות המבוססות על קטגוריות.[2]

מקור המילהעריכה

מקור המילה "סטיגמה" יווני. משמעותה המקורית של המילה היא סימני היכר גופניים שנועדו להבליט משהו שלילי ויוצא דופן המעיד על מעמדו הנחות של הפרט. היוונים נהגו לצרוב את גופם של אנשים מסוימים: עבדים, פושעים, בוגדים וכו', כדי שהציבור ידע ויזהה אנשים אלו, וירחק מהם. צורות ענישה מתייגות, כגון הטבעת אות קלון, נועדו לא רק להכאיב לעבריין ולייסרו, אלא גם להשפילו בפומבי ולהרתיע עבריינים בכוח. הסטיגמה - הזיהוי הפומבי כעבריין או פושע, מהווה גורם הרתעה יעיל הרבה יותר מעונשים רבים.

מאז בוא הנצרות נוספו עוד שתי משמעויות למושג סטיגמה. האחת הורתה על סימני היכר גופניים של חסד עליון בצורה של פריחות הפורצות על העור (מוכר גם כמושג "סטיגמטה"), והשנייה היוותה רמז רפואי לרמז הדתי והורתה על סימני היכר גופניים לליקוי גופני.

בימינו משתמשים במונח במידה רבה בדומה למשמעות המילולית המקורית של המילה, אבל בייחוס לחרפה עצמה, יותר מאשר לעדות הגופנית שלה. בנוסף חלו שינויים בסוגי החרפה הנכללים תחת ההגדרה של סטיגמה.

מרכיביםעריכה

לסטיגמה שלושה מרכיבים:[3]

המרכיב הראשון הוא סטריאוטיפים – מבני ידע שהאדם משתמש בהם כדי לאפיין קטגוריות חברתיות. סטריאוטיפים מייצגים אמונות מוסכמות על קבוצות חברתיות שונות, והם יכולים לעזור ביצירת התרשמות ראשונית וציפיות ראשוניות מהאדם השייך לקבוצה החברתית המתויגת.[4][5] תהליך הבניה של הסטיריאוטיפ מושפע מאמונות תרבותיות.[3] כמו כן, ייתכן כי עכבות לא מזוהות של אירועי עבר, מובילות לשיוך תכונות לחברים בקטגוריה מסוימת.[6] סטריאטופים הם פעמים רבות אוטומטיים ומשתמשים בהם כדי לעשות שיפוטים מהירים ביותר. על כן, ייתכן כי הם מופעלים בצורה לא מודעת (מבחן אסוציאציות חבויות).[6] עם זאת, סטריאוטפים יכולים להיות מופעלים גם בצורה מודעת ובמודעות מלאה לגבי ההנחות שבבסיסם.[7]

המרכיב השני הוא דעות קדומות – אנשים בעלי דעה קדומה מפנימים את הסטריאוטיפים השליליים (לדוגמה, "זה נכון שכל האנשים עם מחלות נפשיות עושים דברים לא צפויים"), ויוצרים כתוצאה מכך תגובה רגשית שלילית כללית ("אנשים עם מחלת נפש מפחידים אותי"). דעות קדומות מכילות בדרך כלל מרכיב של הערכה שלילית.[3]

המרכיב השלילי בסטיגמה הוא אפליה – תגובה התנהגותית המתבססת על דעה קדומה כלפי קבוצת מיעוט מתויגת, הגורמת לפגיעה בחברי הקבוצה.[8]

גורמים לתופעת הסטיגמטיזציהעריכה

סטיגמה כמוצא לתוקפנות והשלכת אשם - לחברה יש צווים נורמטיביים, דרישות ואיסורים. הפנמתם הלקויה יוצרת קונפליקטים ולחצים להפרת הנורמות, כשהיא גורמת על ידי כך לרגשות אשם. רגשות אלו מביאים להתעוררות דחפים לתיוג אחרים שהתנהגותם הגלויה נוגדת את אותן הנורמות.

המתויג כשעיר לעזאזל - הפניית התסכול כלפי המקור האמיתי שעורר את התוקפנות עלולה להיות הרסנית ומסוכנת לאגו של אנשים ולכן הם מייחסים את התנהגותם למושא אחר, בעל משמעות סמלית. כך במקום לשנוא את מושא הכוח מעורר התוקפנות, מכוונות הטינה כלפי חסר האונים. ההתקה וההשלכה (ראה מנגנוני הגנה) מסבירים את הכישלון על ידי העברת האחריות לשעיר לעזאזל.

משהו נחות יותר - הסטטוס החברתי של האדם הוא יחסי, הפרט עשוי לנסות ולשפר את מעמדו והישגיו על ידי תיוגם והשפלתם של אחרים.

ביטול הישגי האחר - זהו סוג של השגת הערכה עצמית על ידי השפלת האחר. במקרה זה הסטיגמה מוטלת על הישגי האדם כדי שיראו פחות מרשימים.

מושא סטיגמה בולט - כל הבדל בולט בין פרטים יכול לשמש להגברת החשדות הדדים בינם. הבדלים אלו מצמצמים את הנטייה לאמפתיה ולהזדהות עם האחרים, ומקלים על השלכת אשם בצורת סטיגמה חברתית. התכונות המבליטות את מושא התיוג לא חייבות להיות שליליות. הם אינם "אנשים כמונו", ולכן הם משמשים כמטרות נוחות למנגנוני ההשלכה וההתקה.

אין אונים - במקרים מסוימים נאלצים החלשים למכור את שרותיהם או נכסיהם במחירים נמוכים במיוחד. נכונותם של החלשים יותר להציע את המשאבים העומדים לרשותם במחיר נמוך פוגעת בקבוצות החזקות. פגיעה זו גורמת לאיבה המופנית כלפי החלשים יותר וגורמת לתיוגם. הסטיגמה של סטייה מוטבעת גם באלו שפשוט לא מסוגלים להשיב מלחמה. המתייגים נוטים להעדיף כמושאים לפעולותיהם את אלו שאין לצפות מהם לתגובה מכאיבה.

סטיגמה כביטוי של יחסי כוחות חברתיים - הגורם המפעיל את התהליך המביא להפרדה בין הפושע ובין שומר החוק הוא כוחו היחסי של המתייג. הסוטה, הפושע, או הטיפוס האנטי חברתי הוא מי שמוגדר ככזה על ידי קבוצה בעלת כוח לעשות זאת. תיוגו של אדם כסוטה, מוזר, מופרע, נוקשה, נובע ממערכת יחסי הסמכות והכוח בחברה. מישל פוקו דגל בגישה זו.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ טל, א., וינר, ע., סינגר, י., מור, ג.(2008). סטיגמה ואפליה כלפי אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית בשוק העבודה.
  2. ^ 1 2 P. W. Corrigan, D. L. Penn, Lessons from social psychology on discrediting psychiatric stigma, The American Psychologist 54, 1999-09, עמ' 765–776 doi: 10.1037//0003-066x.54.9.765
  3. ^ 1 2 3 Bruce G. Link, Jo C. Phelan, Conceptualizing Stigma, Annual Review of Sociology 27, 2001-08, עמ' 363–385 doi: 10.1146/annurev.soc.27.1.363
  4. ^ Ziva Kunda, Steven J. Spencer, When do stereotypes come to mind and when do they color judgment? A goal-based theoretical framework for stereotype activation and application., Psychological Bulletin 129, 2003, עמ' 522–544 doi: 10.1037/0033-2909.129.4.522
  5. ^ Hamilton, D. L., & Sherman, J. W. (1994). Stereotypes. In R. S. Wyer, Jr. & T. K. Srull (Eds.), Handbook of social cognition: Basic processes; Applications (pp. 1–68). Lawrence Erlbaum Associates, Inc.
  6. ^ 1 2 Anthony G. Greenwald, Mahzarin R. Banaji, Implicit social cognition: Attitudes, self-esteem, and stereotypes., Psychological Review 102, 1995, עמ' 4–27 doi: 10.1037/0033-295X.102.1.4
  7. ^ Ziva Kunda, Paul Thagard, Forming impressions from stereotypes, traits, and behaviors: A parallel-constraint-satisfaction theory., Psychological Review 103, 1996-04, עמ' 284–308 doi: 10.1037/0033-295X.103.2.284
  8. ^ Patrick W. Corrigan, Petra Kleinlein, The Impact of Mental Illness Stigma., Washington: American Psychological Association, 2005, עמ' 11–44. (באנגלית)