משתמשת:בלובר/איוויינייץ

איוויינייץ (בבלארוסית – Iвяне́ц; ברוסית: Ивенец; בפולנית: Iwieniec; ביידיש: איוועניץ ונכתב גם כאיבניץ בעברית) היא עיירה באזור מינסק בבלארוס, השוכנת על נהר בלור, 56 קילומטר מערבית למינסק.

העיירה מוזכרת לראשונה במסמכים מהמאה ה-14. האריה שבסמל העיירה לקוח מסמלו של בעל העיירה בשנים שלאחר תקופת ייסודה.

בשנת 1702 נוסדו בעיירה כנסייה ומנזר של המסדר הפרנציסקני. בין מלחמות העולם שכנה איוויינייץ בשטח פולין.

באיוויינייץ מפעל קדרות שתוצרתו משווקת ברחבי מחוז מינסק וכן בווילנה. בעיירה מפעלי תוצרת מזון, עיבוד עץ, תעשייה כימית, בית מלון ומוזיאון לתרבות מסורתית.

תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איבניץ והאחוזה שבקרבתה היו רכושה של משפחת סולוהוב, משנת 1810 עברו לבעלותה של משפחת פלבקה . בסוף המאה ה-19 היו בעיירה 288 בתי מגורים מרביתם של יהודים אשר עסקו במסחר ומלאכה.

בשנים 1816-1819 היו בעיירה 825 יהודים.

בשנת 1847 כבר היו בעיירה 2342 יהודים.

בשנת 1897 היו 1343 יהודים מחצית מהאוכלוסיה הכללית

בשנת 1921 בספירת אוכלוסית שנערכה ע"י ממשלת פולין היו בעיירה 2226 יהודים 42%.

ההסבר לכך מופיע בספר זכרון לאיבניץ והסביבה

האנטישמיות הערימה קשיים כלכליים וחברתיים וגרמה לכך שהנוער החל לעזוב את המדינה במטרה להגיע לארץ ישראל. עם פרוץ מלחמת רוסיה-גרמניה ב21.6.41 היו באיבניץ 350 בתי אב יהודיים כ-1200 נפשות.השואה מחקה את העיירה השקטה הזו, שרדו 70 איש בלבד

— ספר איבניץ, קמין והסביבה שמעון אושרוביץ

בזמן מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתשעה באב 1914 התחילה מלחמת העולם הראשונה. לאחר הקינות, התחיל בערב בכי בבתי היהודים כי התחילו בגיוס צעירים ומבוגרים. פרידה של הורים מהבן הצעיר, נשים צעירות נפרדות מהבעל וילדים מהאבות. היה זה אבל כפול של תשעה באב. עברו חודשים והתחילו להגיע ידיעות לגבי הרוגים ופצועים תושבי איבניץ. בני המשפחות שיקיריהם גויסו חיו בפחד מידיעות קשות שיגיעו. לאט לאט התקרבה החזית מכיוון שהצבא הרוסי נסוג, ועגלות כבדות וארוכות עמוסות בחיילים רוסיים.העיירה הוצפה בחיילים. בתים הפכו להיות דחוסים חיילים עייפים, מוכים ומוזנחים. הם שכבו בכל מקום, בחצרות, בבתים, מתחת לחנויות, ואפילו בשני בתי הכנסת. בנוסף החלו להגיע שיירות של פליטים מגרודנו, ביאליסטוק, באקשט ועוד, משפחות עם ילדים קטנים שברחו מהחזית ומהקוזקים, ממש תוהו ובוהו. עבורנו הילדים זה היה מעין יום חג, לא למדנו, כל החדרים היו סגורים, החיילים, שיחקו איתנו, נתנו לנו להחזיק בידינו את הרובים והחרבות שלהם והסתובבנו כל היום ביניהם.

בין מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאן יש להכניס גם את הנתונים של ערב השואה - חשוב שיהיו נתונים מספריים. אם יש ברשותכם תמונות, יצירות אומנות או ממצאים ויזואליים אחרים המספרים את סיפורה של הקהילה ואנשיה, כדאי מאוד להעלותם (באמצעות לחיצה על כפתור "הוספה" למעלה, בחירת האפשרות של "תמונות ומדיה", ומעקב אחר ההנחיות). חשוב מאוד להקפיד על (1) סריקה איכותית של התמונה, (2) רישום פרטים מדויקים ומלאים אודותיה (3) ושמירה על זכויות יוצרים

.

יהודי איוויינייץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1811 נמנו בעיירה 169 גברים יהודים. הידוע בילידי העיירה היהודים היה הרב אריה לייב שפירא (1787–1853), ר' לייבלה קובנר. בסוף המאה ה-19 היו בעיירה 288 בתי מגורים, מרביתם של יהודים. יהודי העיירה התפרנסו בעיקר ממסחר וממלאכה.

בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20 פעלו בעיירה מפלגות ותנועות נוער יהודיות וציוניות, ובהן השומר הצעיר ובית"ר, וכן מוסדות חינוך ותרבות, ובהם בתי ספר מרשת תרבות ומרשת חורב. בנוסף, פעלו בעיירה ישיבה, בית עם ותזמורת. טרם מלחמת העולם השנייה חיו באיוויינייץ כ־1,200 יהודים. בספטמבר 1939 נכנס אליה הצבא האדום, ועד מהרה נסגרו המוסדות היהודיים בעיירה.

העיירה נכבשה בידי הגרמנים ב־28 ביוני 1941, ותוך מספר ימים נרצחו 48 מיהודיה. 76 יהודים נוספים נרצחו ב־5 בספטמבר. בסתיו הוקם יודנראט בראשות זליג צ'רנין. ב־10 בנובמבר הוקם גטו. ב־25 בינואר 1942 הועברו לגטו כ־300 יהודים מגטו רובייז'וויצ'ה, וב־8 במאי הועברו אליו כמאתיים יהודים נוספים. ב־16 במאי 1942 שולחו חלק מיהודי העיירה למחנה עבודה בדבוז'ץ, ונרצחו שם כחצי שנה לאחר מכן. כ־100 יהודים נמלטו מהגטו ליערות האזור, והצטרפו בחלקם לפרטיזנים. ב־2 ביוני 1942 הועברו רוב יהודי הגטו הנותרים לנבהרדק, וכעבור כחודשיים נרצחו. הגטו חוסל סופית ב־9 ביוני 1942, כאשר אחרוני יושביו נורו למוות מחוץ לעיירה. כ־70 יהודים בני העיירה שרדו את השואה.

רבני העיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מרבני איוויינייץ התפרסמו:

• רבי ישראל - מחבר הספר "מי נח", ממקורבי רבי חיים מוולוז'ין
• רבי ראובן לוין - בהמשך רבה הנודע של דווינסק
• רבי אליקים שלמה שפירא - רבן של עיירות חשובות נוספות בליטא
• רבי מאיר נח לוין - כיהן בעיירה בין השנים 1858, תרי"ח - 1865, תרכ"ה
• רבי יהושע לנג - כיהן בעיירה בין השנים 1865, תרכ"ה - 1874, תרל"ד
• רבי צדוק בלוך
• רבי אליעזר שטראשון - מחבר "עמוד האש" ו"חומת האש", כיהן בעיירה בין השנים 1876, תרל"ו - 1894, תרנ"ד
• רבי אריה מיכאל דבורצקי
• רבי יחזקאל שמחה רבינוביץ
• רבי מיכאל מנחם גורניצקי - הרב האחרון, נספה בשואה

אישים מרכזיים בתולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם מתאים לכתוב בנפרד; יכול להיות שמתאים יותר לשלב סעיף זה בחלק ההיסטורי

מוסדות מרכזיים בקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי ספר, ישיבות, מוסדות השכלה אחרים

ארגוני קהילה וחסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנק האיבנצאי

בשנת 1910 נוסדה באיבניץ קופת גמילות חסדים אשר נמצאה אצל הרב. פועלים וסוחרים נהגו להלוות סכומים קטנים לתקופות קצרות. מאוחר יותר, בעזרת "יעקאפא" הוקם בנק קואופרטיבי. משה מיילס היה הגזבר, אבל עם המהפכה הרוסית נעזב הבנק, ורק בתחילת 1922 נוסד בנק. הועד המנהל הראשון הורכב מהחברים מאטס אשמאן יהושוע נוח פרנציק, דן רדשקווסקי, קופילוביץ יודל ומשה אקון. מאוחר יותרהצטרפו מאיר פרסקי, לייבע רזניק ופייווע קוזניעץ. הבנק מצא בית בקרב קהילת הרב. מדי שנה נערכה אסגיפת חברים ובה נבחר הועד המנהל. בשנת 1939 כשהגיעו האדומים (הצבא אדום), הבנק נסגר.

תנועות נוער

"השומר הצעיר" באיבניץ

בשנת 1925 התארגן באיבניץ הגרעין של השומר הצעיר אך הוא לא היה קשור למרכז התנועה. רק שנה לאחר מכן קיבל הקן אישור רשמי והיווה ארגון נוער ראשון בעיירה. המארגנים הראשונים היו: אברהם גורוב, שאול פורנציק, סוניה רוגוב, משה גולד, יוסף כץ, ישראל קנטרוביץ ויעקוב קיבוביץ. נבחרה הנהגה של 3 אנשים והקן חולק ל-4 שכבות גיל. קבוצה של 9 חברים קבוצת"תל חי" שימשב בסיס לקן קיבלה הדרכה מתאימה ולאחר מכן הפכו למדריכים וראשי קבוצות. בשנת 1928 חל פילוג בקן ומספר חברים עזבו אותו וייסדו את בית"ר, אך התנועה התפתחה ובשנים 1931-1932 היו בה 70 איש.בוגרי התנועה עבדו בקיבוצי הכשרה. אחד מהם בעיירה הסמוכה נליבוקי ועסקו בכריתת עצים ביער המפורסם שבו מאוחר יותר התרכזו ולחמו פרטיזנים יהודים במלחמת העולם השניה.בשנץ 1930 נוסד "החלוץ" ששימש מרכז מחוזי לארגונים בסביבה ובשנת 1931 נערך כנס מחוזי בהשתתפות נציגי וולוזין, רקוב, וישניבה וגורודוק.חברי הקבוצה היו פעילים מאוד בחיי הציבור בעיירה,באיסוף תרומות לקק"ל, וקיימו ערבי הרצאות על בעיות פוליטיות וענייני ספרות.החל משנת 1932 התחילו קשישי הקן לעלות ארצה. בין הראשונים שעלו אברהם רוגוב, איידלה סירוטקין, ניוניה שיף, יעקב פונט, אריה קרפ ובלה גרמיזה. לאחר מלחמת העולם השניה חזרו מרוסיה גם רחל וזאב רזניק וכן גולדה שוסטר. חברי הקן היו יוצאים לכל מני עבודות בעיירה, חטיבת עצים, סיוד בתים, ועבודה בכבישיםכדי להרוויח את הוצאות הקן. הקן המשיך בפעולתו עד 1939 עם כניסת הרוסים שותק הקן, יחד עם כל התנועורת הציונות. בזכות תנועת |השומר הצעיר" ושאר התנועורת הציוניות ניצל חלק מהנוער היהודי מציפורני המרצחים

תנועת "ביתר" באיבניץ

בשנת 1928 פרשה קבוצת נוער מתנועת "השומר הצעיר" ויסדה את הסתדרות "מכבי הצעיר" שמאוחר יותר הפכה לבסיס של תנועת ביתר. הם יסדו ספריה ובית עם בביתו של משה טוביה פונט. הספרים נתרמו על ידי החברים, וגם אספו ספרים מאנשים אחרים.באותו זמן התקיימו שיעורי ערב לעברית מכיוון שהכמיהה לעברית היתה עמוקה מאוד בקרב הנוער. הספר הנפוץ ביותר היה ספרו של הרצל "אלטנויילנד" שער מיד ליד . ב-1020 הצטרף גם שאול פורנציק ואז הוחלט להקים קן של בייתר 2 פעילים מוולוזין הגיעו ועזרו להפעיל את הקן.באסיפה להקמת הקן נבחר שאול פורנציק כמפקד הקן, גזבר מרדכי בוטביניק ומזכיר ראושבן קץ. תנועת ביתר גדלה והתחזקה ונטלה חלק בחיים הציבוריים. כל בוגרי הקן השתתפו בכינוס של ביתר שהתקיים בווילנה. כמו כן התקיימו ביקורים הדדיים לקיני ביתר שבסביבה. היחסים בין תנועת ביתר לשומר הצעיר היו תקיניםלמעט ויכוחים סבירים. רוב חברי ביתר היו בני פועלים, רחוקים מפינוקים ורובם קיבלו רק השכלה יסודית, אך הודות לתנועת הונער התחילו ללמוד עברית, לקרוא עיתונים וספרים ושיפרו כך את השכלתם.התחרות בין תנועות הנוער הפיחה רוח חדשה בחיי הנוער. בשנת 1932 נערך קורס מדריכים ובסיומו נשלחו לכנס בברנוביץ מרדכיב ן יהודה ושאול פורנציק אשר נבחר כחבר המפקדה האזורית.

הערכה לקן האיבנצאי באה לביטוי בהענקת 1 מתוך 17 הסרטיפיקטים הראשונים לפולין כולה. ראובן כץ היה הראשון שעלה לארץ בשנת 1933. האחרים, כ-30 איש, שחיכו לסרטיפיקטים המשיכו לעבוד בקיבוץ הכשרה שהוקם ברודניה.

הקמת הגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם לא הוקם במקום גטו - יש להסיר את הכותרת או לשנותה בהתאם לנתונים (אם נשלחו לגטו במקום אחר - המעבר לגטו).

השמדת הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק זה יש לציין גם האם ידוע על ניצולים, האם היו יהודים שהסתתרו או לחמו ביערות, וכדומה.

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האם הקהילה קיימת כיום? האם התקיימה זמן מה לאחר השואה?

דמויות מוכרות יוצאות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם רלוונטי

הנצחת הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האם יש מפעלים מרכזיים להנצחת הקהילה? האם יש המשך לקהילה באזורים מסוימים בעולם, ואיזו צורה?

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים או חיבורים משמעותיים להכרת תולדות הקהילה

• בעיקר בעברית
• אך גם חיבורים מרכזיים בשפות אחרות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים רלוונטיים מרחבי הרשת

• לאתרים רשמיים שעוסקים בקהילה (למשל יד ושם או בית התפוצות)
• וכן לאתרים לא רשמיים, כמו אתר של יוצאי הקהילה, סרטון של עדות של ניצול מהקהילה, וכדומה