אריה לייב שפירא

הרב אריה לֶייבּ שפירא (ידוע בכינוי: ר' לייבלי קובנר; תקמ"ז, 1787 - י"ח בשבט ה'תרי"ג,[1] 26 בינואר 1853[2]) היה רבה של קובנה ואב בית הדין הראשון שלה.

תולדות חייועריכה

נולד בעיר איבניץ למשפחת רבנים מתנגדים מיוחסת. אביו, ר' מנחם זונדל (בן שלמה), היה רב העיר. אמו, גיטל,[3] הייתה בתו של הרב אליעזר שפירא, אב בית דין ורב העיר לובץ'. סבו הרב אליעזר שפירא היה בנו של הרב אריה לייב שפירא (וילנה), אב"ד וילנה בתקופת הגר"א, מחבר הספרים "נחלת אריאל" ו"מעון אריות" על מסכת סופרים.

אביו נפטר בהיותו בן שמונה והוא גדל בבית סבו בלובץ', ואימץ את שם משפחת הסב. בצעירותו למד אצל ר' מנשה מאיליה ונחשב תלמידו המובהק. נמנה עם קבוצת התלמידים הראשונה של ישיבת וולוז'ין והיה מגדולי תלמידיו של ר' חיים מוולוז'ין.

בשנת תקע"ה (1815), בגיל פחות משלושים, נתמנה כרב בעיירה ואשילישוק. בשנת תקע"ז (1817) התמנה כרב באיליה, כעבור מספר שנים התמנה כרבה של סמרגון, לאחר שרבו ר' מנשה ויתר על רבנות העיר עבורו. שם ישב כשתים עשרה שנה, ולאחריה כיהן כרב בקלווריה. בשנת תר"ט 1849 התמנה לרבה של קובנה, ושימש בה ברבנות עד מותו בשנת תרי"ג (1853). בתקופה זו התפרסם שמו והוא נחשב אחד מגדולי הרבנים שהנהיגו את היהדות החרדית בליטא.

התנגדותו לתנועת המוסרעריכה

בתקופת כהונתו של הרב שפירא ברבנות קובנה החלה להתפתח תנועת המוסר, שמחוללה היה הרב ישראל ליפקין מסלנט, תלמידו המובהק של הרב יוסף זונדל מסלנט. בראש ההתנגדות לשיטת המוסר ולפעולותיו של ר' ישראל עמד ר' אריה לייב ועמו הרב מרדכי אליאשברג (רבה של בויסק בלטביה, קודמו של הרב קוק) ורבנים נוספים. ההתנגדות לשיטת המוסר באה לידי ביטוי במאבק תעמולתי. לדעתו של אטקס: "ברור כי ההתנגדות לא הופנתה כלפי עצם תביעתו של ר' ישראל לטיפוח ה'יראה', אלא כנגד העובדה שערך ה'יראה' הפך למוקד אשר מסביבו צומחת התלכדות חברתית חדשה".[4]

עיזבונו התורניעריכה

הרב אריה לייב שפירא לא הניח אחריו חידושי תורה בכתובים. תשובה יחידה ממנו נדפסה בסוף שו"ת בית לוי מאת בנו.[5] הלכה בשמו מצטט ר' ישראל מאיר הכהן מראדין בספרו "משנה ברורה", הלכות ספר תור

צאצאיועריכה

ר' לייבל'ה הותיר אחריו שישה בנים מפורסמים:

מתלמידיועריכה


תקופת חייו של הרב אריה לייב שפירא על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים 


לקריאה נוספתעריכה

  • משה צינוביץ, עץ חיים, תל אביב תשל"ב, עמ' 110–114.
  • עמנואל אטקס, ר' ישראל מסלנט וראשיתה של תנועת המוסר, ירושלים תשמ"ד, עמ' 210, 213.
  • הרב חיים קרלינסקי, הגאון רבי אריה ליב שפירא, בתוך: מוריה, גיליון ג'-ד', ניסן תשד"מ, 1984, עמ' צ"ה - ק"א.
  • יהושע בן-ארי, אריה שאג, בתוך ישורון כרך י', תשס"ב, עמ' תשצא - תתיג.
  • בצלאל ברמן, אריה שאג (ב), בתוך ישורון כרך י"ב, תשס"ג, עמ' תשמ - תשס.
  • אליעזר דן רלב"ג, אריה שאג (ג), בתוך ישורון כרך י"ד, תשס"ד, מעמ' תתרכג.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ צינוביץ, עמ' 114, מציין תרי"ד.
  2. ^ הוא נפטר מיד לאחר תפילת ערבית. ראו על כך בשו"ת של בנו "בית לוי" (סימן ד'), מצוטט בספר סמורגון, תל אביב תשכ"ו, עמ' 91.
  3. ^ הייתה דור עשרים ושניים לרש"י (מצד יוכבד, בתו הבכורה של רש"י ובנה הריב"ם).
  4. ^ אטקס, "ר' ישראל מסלנט", עמ' 210
  5. ^ בית לוי, באתר אוצר החכמה