משתמש:אבי84/שערי ציון (בית כנסת)

אהבת הדסה
אַ הֲבַת הֲדַסָּה עַל לְבָבִי נִקְשְׁרָה - וַאְנִי בְּתוֹךְ גּוֹלָה פְּעָמַי צוֹלְלִים ל וּ יֵשׁ רְשׁוּת לִי אֶעֱלֶה אֶתְחַבְּרָה - תּוֹךְ שַׁעֲרֵי צִיּוֹן אֲשֶׁר הֵם נֶהְלְלִים שַׁ חְרִית וְעַרְבִית בַּת נְדִיבִים אֶזְכְּרָה - לִבִּי וְרַעְיוֹנַי בְּחֵשֶׁק נִבְהֲלִים בִּ נְעִים זְמִירוֹת מִנְּדוּד אֶתְעוֹרְרָה - וַאְנִי וְרַעְיָתִי בְּרִנָּה צוֹהֲלִים בִינוּ עֲדַת קֹדֶשׁ בְּשִׁירָה חֻבְּרָה חָתָן וְהַכַּלָּה בְּחֻפָּה נִכְלְלִים זֶ ה יוֹם שְׂמָחוֹת לַאֲיֻמָּה יָקְרָה - כִּי הִיא וְדוֹדָהּ חֵן וְחֶסֶד גּוֹמְלִים יַ חְדָּו עֲלֵי שֻׁלְחָן וְכוֹס דּוֹדִי קְרָא - זַמֵּן שְׂרִידֵינוּ וְכָל הַנִּסְגְּלִים מִ כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשְׂמְחָה וַאְזַמְּרָה - אוֹצִיא לְכָל סוֹדִי וְאָשִׁיב שׁוֹאֲלִים שֵׁ ם טוֹב לְמַשְׂכִּילִים בְּדַעַת יָשְׁרָה - כִּי הֵם עֲלֵי יִצְרָם בְּוַדַּאי מוֹשְׁלִים תַּ אְוַת לְבָבָם לַעֲשׂוֹת טוֹב גָּבְרָה - יַעְלוּ לְגַן עֵדֶן וְחַיִּים נוֹחֲלִים אַ הְבַת יְחִידָתִי לְטוּב אֵל נָהֲרָה - בָּרוּךְ שְׁהוּא נוֹתֵן שְׂכַר כָּל פּוֹעֲלִים שָׁלוֹם כְּנָהָר לַעֲדָתִי יִנְהֲרָה - זָקֵן וְגַם בָּחוּר וְכָל הָעוֹלְלִים

 אהבת הדסה   הוא אחד משיריו של גדול חכמי ומשוררי תימן רבי  שלום שבזי , החתום ב אקרוסטיכון  "אלשבזי משתא". זהו שיר חתונה  אליגורי , שתוכנו כיסופים לגאולה. שיר זה הוא אחד משירי אהבה רבים בין אלהי ישראל לעמו.
==תוכן השיר== 

ה"אני" בשיר מסמל את עם ישראל המשתוקק ל"הדסה" היא ה שכינה , כמו כן הדסה מסמל גם את עם ישראל בזה שעל פי המדרש נמשלו להדס משולש (עם ישראל, התורה,  והאל), כמה דברים נוספים בהם יופי, כנסת ישראל משולה להדסה היא אסתר היפה, כמו כן עם ישראל משולים על פי המדרש להדס משולש   השיר עשיר מאוד בסמלים ובדמויות תוכנו: התקשרות לציון וגעגועים גדולים לגאולה, הדסה=כינוי לכנסת ישראל, לארץ ציון-שכינה יפה כמו הדסה= כמו שהדסה שהיתה יפה ככה גם כנסת ישראלהקשר- עמ"י משולים להדס-משולש[ישראל אוריתא וקדושא בריך הוא חד מהם]ומרמז גם על אסתר-הדסה שהיא נושאת החותם על הצלת עמ"י מידי המן כמו כן הנצר האחרון מזרע שאול.הדובר בשיר:המשורר- שלמעשה הוא היהודי הנכסףתאור מבני: 12 בתים כנגד 12 שבטיםאקרוסטיכון: אלשבזי משתא שלום-שמו ושם משפחתו

==בפולקלור== 

השיר במקורו הושר באירועי שמחה, בעיקר במהלך שמחת חתן וכלה, בעיקר אצל יהודי תימן , בישראל השיר התפרסם לראשונה לכלל הציבור על ידי הכוריאוגרפית שרה לוי-תנאי להקה ענבל ביצירתה המפורסמת "תיקון חצות" (1956)  המוזיקאי מרדכי סתר השתמש גם בשיר זה שוב  ביצירתו " תיקון חצות ".