משתמש:אריה בן שמן/ארגז חול 2
ברכת המזון היא ברכה המסיימת כל סעודה בה נאכל כזית לחם (יותר מכ-25 גרם), על פי ההלכה היהודית. ברכה זו היא מצווה מן התורה, הנלמדת מן הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך" (דברים ח', פסוק 10). הפירוש המקובל לארוחה ממנה אפשר "לשבוע" הוא ארוחה בה נאכל כזית לחם; פירוש נוסף שאף התקבל להלכה על ידי פוסקים מסוימים, גורס שברכת המזון צריכה להיאמר על כל סעודה שיש בה כדי "שביעה", בין אם נאכל בה לחם ובין אם לאו. היסוד שעומד בבסיס ברכת המזון, הוא החובה של האדם להודות לבוראו על המזון אותו אכל, שכן המזון וה"שביעה" הם ביד הבורא, ובלא השגחתו - לא יהנה האדם מהמזון.
גם בנצרות קיים נוהג לברך על המזון. בתחילת ארוחה מרכזית משלבים הסועדים את אצבעותיהם ואחד מהסועדים מברך ברכה שעיקרה תודה על האוכל. בנצרות אין נוסח קבוע לברכה זו, כל אחד יכול לשנותה כראות עיניו והיא בדרך כלל קצרה ופשוטה. בסוף הברכה עונים כל המסובים "אמן" ומתחילים לאכול.
חלקי הברכה עריכה
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
ברכת המזון מורכבת מארבע או מחמישה חלקים שנתקנו במהלך הדורות:
זימון עריכה
זימון - פותח ברכה שבה סעדו לפחות שלושה גברים שהם בני מצווה.
ברכת הזן עריכה
ברכת הזן - נתקנה, על פי המסורת, בידי משה רבנו.
ברכת הארץ עריכה
ברכת הארץ - נתקנה, על פי המסורת, בידי יהושוע בן נון כשנכנס עם ישראל לארץ.
ברכת בונה ירושלים עריכה
ברכת בונה ירושלים - נתקנה, על פי המסורת, בחלקה הראשון בידי דוד המלך שבנה את ירושלים ובחלקה השני על ידי בנו, שלמה המלך שבנה את בית המקדש.
ברכת הטוב והמטיב עריכה
ברכת הטוב והמיטיב - נתקנה, על פי המסורת, בידי חכמי המשנה לאחר מרד בר כוכבא. הברכה נתקנה כתפילת הודיה ושבח על כך שגופותיהם של הרוגי ביתר, שקבורתם הושהתה, לא העלו סירחון ולא נרקבו.
הוספות מיוחדות עריכה
ישנם מספר הוספות לברכה במועדים שונים.
- רצה - בשבת נוספה לברכת "בונה ירושלים" בין פסקת "רחם נא" לבין "ובנה ירושלים", ברכה הפותחת במילים: "רצה והחליצנו".
- יעלה ויבוא - ג"כ בברכת "בונה ירושלים" כנ"ל, במועדים אלו: ראש חודש, פסח (חג המצות), שבועות, סוכות, שמחת תורה (שמיני עצרת), ראש השנה (מכונה בנוסח התפילה - יום הזכרון) וכן ביום כיפור למי שנאסר עליו להתענות.
- על הניסים - בחנוכה ובפורים. בברכת הארץ לפני פסקת ועל הכל.
- ברכת האורח - נתקנה לאורחים.
המקור לחלוקה ולמחלקים עריכה
המקור החשוב ביותר לגבי חלקיה ומחבריה של ברכת המזון מצוי בתלמוד הבבלי במסכת ברכות דף מ"ח:
- אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן, בשעה שירד להם מן; יהושע תקן להם ברכת הארץ, כיון שנכנסו לארץ; דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים: דוד תקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך; ושלמה תקן "על הבית הגדול והקדוש". הטוב והמיטיב ביבנה תקנוה - כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא, אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה, תקנו ביבנה הטוב והמיטיב.
הדיון לגבי עצמאותה של ברכת הזימון עריכה
בגמרא (מסכת ברכות פרק שביעי) ישנו דיון בשאלה האם ברכת הזימון היא ברכה נפרדת בפני עצמה או שמא היא נספחת אל ברכת הזן, המגיעה אחריה. הוויכוח משמעותי בשל כך שלעתים אדם עונה לזימון כשעוד לא סיים לאכול, והוא רוצה להמשיך לאכול לאחריו (בשעת הזימון עצמו האכילה אסורה). בהקשר זה עולות שתי שאלות: האם עליו להמשיך ולברך את ברכת הזן לאחר שענה לקריאת המזמן והאם מותר לו לחזור לאכול כבר לאחר סיום תהליך הזימון או שמא עליו להמתין עד שהמזמן יגיע לסוף ברכת הזן. הדיון בגמרא לא הוכרע והתשובה לגבי שאלה זו מצוי עדין במחלוקת. המנהג הרווח הוא שאותו אדם שרוצה לשוב ולאכול לאחר הזימון, לא אומר את ברכת הזן, אבל הוא ממתין ושב לאכול רק כאשר המזמן קורא בקול את המילים האחרונות של ברכת הזן.