משתמש זה מרגיש בסדר גמור ואין לו עצבנות-ויקי
משתמש זה נמצא בוויקיפדיה במשך
17 שנים, חודש ו־17 ימים.
he משתמש זה דובר עברית כשפת אם.
en-2 This user has intermediate knowledge of English. (אנגלית)
משתמש זה הוא אתאיסט
משתמש זה מקבל את נכונותה של תורת האבולוציה
משתמש זה אינו מאמין בזכויות יוצרים או בקניין רוחני
משתמשת זו מגדלת חתול
משתמשת זו מגדלת כלב

תבנית:מעריץ את אינגמר ברגמן תבנית:משתמש זה יודע שהאזרח קיין הוא הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים תבנית:משתמש זה ראה יותר סרטים ממך


כמו צ'ארלס ברונסון ב"בריחה הגדולה", חופר מנהרות.

בן שבע עשרה, קולנוען ופילוסוף (פלצפן) של קולנוע, לומד בתיכון תלמה ילין. פוסט מודרניסט בעל כורחי, חיי בהוד השרון, מרחיב במדעי החברה, ספרות וקולנוע. בנוסף אמן (סוג של), כותב (סוג של), משורר (סוג של), ועוד. אוהב קולנוע, מוזיקה, פילוסופיה, הומור מופרך וחורשות (הכוונה ליערות קטנים). לא אוהב את תרבות הנגד, פציפיזם, פוזות חברתיות ואנשים שמשייכים את עצמם אליהן, אנשים שלא מקבלים את הטמטום של עצמם, אנשים שחושבים שקולנוע זאת לא אמנות ואת הדלתות. בנוסף אני נמוך, ציניקן, היפראקטיבי דביל ואובר-פלספן. אני נמצא באחד מהמקומות הראשונים בארץ בצפייה בסרטים (סטנדרט 2 ליום), ויש לי השכלה קולנועית גבוהה (באופן יחסי). הסרט האהוב עליי ביותר הוא "החותם השביעי" של אינגמר ברגמן, הסרט השני האהוב עליי הוא "הטוב, הרע והמכוער" של סרג'יו ליאונה, הסרט השלישי האהוב עליי ביותר הוא או "בירדי" של אלן פרקר או "אפוקליפסה עכשיו" של פרנסיס פורד קופולה או "400 המלקות" של פרנוסאה טריפו (טרם החלטתי). הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים הוא "האזרח קיין" של אורסון וולס, בלי קשר לסולם שלי או להעדפות שלי. הבמאי המשפיע עליי ביותר הוא אינגמר ברגמן, אחריו נמצא פרנוסאה טריפו ואחריו אקירה קוראסאווה. הטעם המוזיקלי שלי נוטה לכיוון רוק, רוק מוקדם (50'ס, דוגמאת באדי הולי), רוק פרוגרסיבי טוב (דוגמאת קינג קרימזון), רוק איכותי (הביטלס במייטבם) רוק שאף אחד חוץ ממני לא שומע (למשל קפטן ביף הארט <שיר לדוגמא הוא Her Eyes are A Blue Million Miles, שהופיע באלבום של ביג ליבובסקי), מוזיקה קלאסית, פופ אומנותי (ביורק, לדוגמא), רוק אמריקאי פופולארי של שנות השבעים (כמו Love Grows Where My Rosmary Does). אני שונא את האיגלז והדורז, ואני מאמין שכל מי שאוהב אותם צריך להיות מושמד ביסודיות (באמצעות "מחנות כיף לחסרי קליטה מוזיקלית"). גם מקארטני טוב לדעתי (וגם לדעתו של איתמר).

המטרה הכי גדולה שהשגתי בהתאם לרצון אישי הוא חוסר היכולת לעקוב אחרי המחשבה שלי (כלומר שאף אחד לא יוכל לדעת מה אני חושב). הייתי כזה בעבר, היום אני לא.

בנוסף, בכיתה יושב לידי גל "שולט יותר מרובוקופ" קמפל. אם יש גן עדן, לדעתי הוא קנטינה.