משתמש:מגזין יהלום/סולומון נורתאפ

סולומון נורתאפ נולד ב - 10 ביולי 1808 מינרבה ניו יורק.

כנר מחונן

סןלומון נורתאפ, היה צאצא לעבדים שחורים של משפחה לבנה,בשם נורתאפ. מורד איילנד בעליו של אביו של סולומון היה קפטן הנרי נורתאפ,שמאוחר יותר עבר להוסיק במחוז רנסלר שבניו יורק והביא עמו את מינטוס , אביו של סלומון . כשקפטן נורטאפ הלך לעולמו, הוא הורה בצוואתו לשחרר את מינטוס. מינטוס,בחר לאמץ את השם נורתאפ, כהכרת הטוב לאדונו לשעבר. מינטוס הצליח בפרנסתו ,ועם הזמן חסך מספיק כסף כדי לקנות קרקע משלו. במינרווה במחוז אסקס שבניו יורק, הוא נישא ונולדו לו שני בנים, סןלומון וג'וזף ,שהיו בעלי מעמד חוקי של שחורים חופשיים. מינטוס גם העניק לבניו השכלה ראויה לשמה ,דבר נדיר ביותר בקרב אפרו-אמריקאים באותה עת . סולומון למד כינור מילדות והיה לכנר מוכשר. הבנים סייעו לאביהם בעבודות החווה. ומינטוס סיפר להם לעתים קרובות על הקשיים שסבל כעבד .לאחר שסולומון נורתאפ, נישא נולדו לו שלושה ילדים, הוא רכש חווה בהברון, במחוז וושינגטון שבניו יורק כדי לפרנס את משפחתו. נורתאפ עבד בעבודות שונות כולל חטיבת עצים, עבור חברות הסוחרות בעצים והשטתם במורד הנהר כרפסודות. אשתו גם סייעה בפרנסת הבית, ועבדה כטבחית במסעדה מקומית .ואז ב-1834 נורתאפ החליט להקדיש את חייו לקריירה מוזיקלית, הוא מכר את חוותו ועבר מרחק 32 ק"מ לסרטוגה ספרינגס, עיר נופש בצפון ניו יורק ,הוא היה בטוח ששם ימצא תעסוקה יציבה ,ואולם הערכתו את המצב הייתה שגויה אף שהוא מצא עבודה בכמה מלונות מפורסמים מקומיים .הוא גילה במהירות שהעבודה עונתית, עונתית בלבד, ומלבד חודשי הקיץ שבהם היה עסוק עד למעלה מראשו, בשאר עונות השנה היה מבוטל. אשתו נאלצה להשלים את הכנסתם בעזרת בישול באחד המלונות.

הזדמנות פז

ביום אביבי ב-1841, נורתאפ טייל ברחובות סרטוגה ספירנגס. כשהוא הפוף מחשבות ,הוא חשב כיצד יוכל למצוא עבודה עד שיגיע הקיץ. באותה עת אשתו הייתה במרחק 30 ק"מ משם בעבודתה ,כטבחית בבית קפה. בתו בת העשר הייתה עם אמה,ואחותה בת ה-8, ואחיה בן ה-5, שהו אצל דודתם, כשהגיע לפינת הרחובות, קונגרס סטריט וברודווריי, הוא פגש בשני אנשים לבנים, שעמדו לפני בר, הוא מעולם לא ראה את האנשים הללו, קודם לכן, הם היו לבושים כאנשי עסקים מצליחים והשרו עליו רושם חיובי,שמענו על כישורי הכנרות המעולים שלך אמרו לו השניים אנחנו קשורים לקרקס בוושינגטון ששוהה כעת כאן בניו יורק החברה מתקשה מאוד למצוא מוזיקאים מוכשרים עבור הופעותיה ברצוננו להציע לך הזדמנות להפוך לכנר מפורסם, אמרו לו השניים. נביא אותך לניו יורק שם תנגן עבור הקרקס שלנו, נשלם לך דולר אחד על כל יום שתשהה אתנו ,ועוד שלושה דולרים על כל הופעה שתנגן בה ,כמו כן נכסה את עלויות נסיעתך חזרה לסרטוגה. עם סיום מסע ההופעות האנשים הזדהו כמריל בראון ואברם המילטון, הראשון היה בשנות הארבעים לחייו,והשני היה צעיר בהרבה בשנות העשרים המוקדמות לחייו. נורתאפ דן עם השניים בפרטי ההצעה. והחליט לקבל אותה כמי שבילה את כל חייו בכפר. הוא חפץ לבקר בעיר הגדולה ולראות את מנהטן יותר מכול הוא היה זקוק לכסף. השניים אמרו לנורתאפ שהם ממהרים לשוב לניו יורק נורתאפ קיבל רושם שמדובר בסבב הופעות קצר ולא טרח אפילו להשאיר מכתב לאשתו וילדיו הוא שיער שיחזור בכל מקרה כעבור ימים ספורים הוא רץ הביתה ולקח את כינורו וכמה בגדים להחלפה.

הנסיעה

כרכרה רתומה לסוסים אבירים עצרה מול פתח ביתו. נורתאפ הצטרף לשני אנשי העסקים שישבו בתוכה והם יצאו לדרך אל ניו יורק סיטי הנסיעה בסוס ועגלה הייתה צפויה להימשך כמה ימים. תחנתם הראשונה הייתה באלבני, שם בראון ביצע מופע להטוטים במלון בעוד נורתאפ דאג לליווי מוזיקלי. בבוקר למחרת הם יצאו שוב לדרך הפעם הם המשיכו לכיוון מנהטן ללא עצירות ביניים . במנהטן הם שיכנו את נורתאפ באכסניה בווסט-סייד. נורתאפ התחיל לתכנן את הופעותיו המוזיקליות בניו יורק סיטי ,אך בראון והמילטון התחילו ללחוץ עליו להצטרף אליהם לוושינגטון די-סי. הם הסבירו כי עונת הקיץ תכף תגיע וברצונם להשתתף בקרקסים רבים שנערכו בבירה, יהיה זה מקור הכנסה נהדר, הבטיחו האנשים לנורתאפ ולאחר דיון ארוך נורתאפ התרצה.

חטיפה

שני אנשי העסקים ייעצו לנורתאפ להשיג מסמכים המוכיחים כי הוא אדם חופשי לפני שהם יצאו למסעם, מסמכים כאלה עשויים לחסוך לו בעיות רבות כשיגיע לוושינגטון . נורתאפ הודה לאנשים על עצתם הנבונה, הוא הסכים שדבריהם הגיוניים והלך עמם כדי להנפיק את המסמכים הנחוצים. לאחר שהייתה בידיהם הוכחה כי נורתאפ אדם חופשי הקבוצה יצאה לוושינגטון הם הופיעו בעיר ימים ספורים לאחר מכן ושני האדונים העניקו לנורתאפ 43 דולר, סכום נאה באותם ימים. היה זה יותר מהמשכורת שהם הבטיחו לו ונורתאפ הודה להם עמוקות. בראון והמילטון הזמינו את נורתאפ להצטרף אליהם לטייל ברחבי העיר, הם הראו לו את בניין הקפיטול ואת הבית הלבן . מאוחר יותר עצרו בבר מקומי שם הם כיבדו את נורתאפ בכוס יין, לאחר זמן קצר תקפה אותו סחרחורת והוא חש כאבים בכל גופו . הגרוע מכל היה כאב הראש, אנשי העסקים הובילו את נורתאפ לחדרו במלון וייעצו לו ללכת לישון כשהם מביעים תקווה כי הוא ירגיש טוב יותר בבוקר ואולם כאביו של נורתאפ רק החמירו הוא גם סבל מצמא מציק. בשעת לילה מאוחרת, כששכב במיטתו בהכרה מעורפלת כמה אנשים נכנסו לחדרו. מישהו אמר לו כי הוא חייב להיבדק על ידי רופא בהתבסס על הסימפטומים שנורתאפ תיאר. רופאים כיום סוברים שהוא הורעל על ידי בלדונה שגורמת לוורטיגו והזיות. סם זה היה בעבר רכיב מצוי בשיקוי שינה ובמינונים גבוהים שימש גם כרעל. כשנורתאפ חזר להכרתו הוא לא יכול לדעת אם עברו שעות או ימים . הוא מצא את עצמו יושב על ספסל עץ נמוך בתא אפל ,ריח של עובש היכה בנחירו, כשניסה להזיז את ידיו הוא גילה שהן כבולות בשלשלאות כבדות לטבעת גדולה שקובעה לרצפה. היכן אני? הוא צעק "היכן ידידי, בראון והמילטון? הוא האזין בזהירות וניסה לזהות קולות אולי יצליח להבין היכן הוא נמצא.

הוא ניסה לצעוק אך כל מה שהצליח לשמוע היה קולו המהדהד. נורתאפ ניסה למשש את כיסיו כדי לבדוק אם המזומנים והמסמכים על חירותו עדיין נמצאים בו. לחרדתו, כיסיו רוקנו. הוא נחטף אדם חופשי שמעולם לא חווה עבדות בחייו והוחזק כעת בשבי באזור התומך בעבדות. הוא פרץ בבכי תמרורים. שעות ספורות לאחר מכן, הדלת נפתחה ופניו המאיימות של בירץ' הביטו בו ברשעות כשנורתאפ צעק שהוא אדם חופשי וסירב להשתתק בירץ' והשומר הפליאו בו את מכותיהם.

במכלאה של ויליאם

לאחר מסכת הלקאות בירץ' שאל את נורתאפ אם הוא עדיין עומד על כך שהוא אדם חופשי. נורתאפ השיב בחיוב, וסדרת מכות חדשה התחילה. אך למרות הכול נורתאפ סירב להיכנע. שנורתאפ היה בטוח שהוא עומד למות בירץ' הפסיק "אם תעז שוב לעלות על דל שפתך כי אתה אדם חופשי או כי נחטפת אהרוג אותך! את הימים הבאים בילה נורתאפ בתאו מתפתל מכאבים .בסופו של דבר הוא הורשה לצאת אל החצר המרכזית כדי לשאוף אויר צח .כך הייתה לנורתאפ הזדמנות לפגוש עבדים אחרים ולשמוע את סיפורי התלאות שלהם . הם סיפרו לו שאף שהם נולדו לתוך העבדות עד כה הם לא סבלו מהתעללות מיוחדת. אחד העבדים סיפר לנורתאפ שהמקום שבו הם מוחזקים מפורסם כמכלאת העדים של ויליאם ושכל הכלואים בו מיועדים להעברה לשוק בניו אורלינס כדי להימכר כעבדים. נורתאפ הזדעזע במיוחד כששמע על גורלה של אישה עם שני ילדים קטנים, בן ובת. היא הייתה לבושה היטב, האישה עבדה עבור אדון טוב לב מחוץ לוושינגטון די-סי וזכתה למידה מסוימת של חירות. אדונה הבטיח לה פעמים רבות שברגע שהמצב יאפשר את זה הוא ישחרר אותה ואולם אשתו העשירה של האדון לא הייתה שותפה לדעותיו של בעלה . מיד לאחר מותו ,האישה הובילה את שפחתה ושני ילדיה אל העיר כביכול כדי לארגן את המסמכים הדרושים לשם שחרורה, במקום זאת היא מכרה אותם לסוחר העבדים בירץ' . נורתאפ לא יכול היה להאמין ששני אנשי הקרקס בראון והמילטון הובילו אותו לתוך מלכודת, הוא האמין שהם היו אנשים בעלי כוונה טובה ושקרתה טעות מצערת כלשהי ואולם למעשה הצמד היה כבר מזמן בניו יורק ועמם סכום כסף מכובד שקיבל מבירץ' על העבד החסון.

בדרך לשוק העבדים

לאחר שבועיים במכלאת העבדים, נורתאפ והאחרים נכבלו זה לזה והוצאו בשורה ארוכה לצעידה ברחובות וושינגטון . "כמה מוזר" נורתאפ לא יכול היה שלא לחשוב בעודו מובל בעל כורחו ברחבות הבירה, "זו בירת המדינה שמתפארת בחירות ושוויון לכל אזרחיה, ועם זאת אנשים יכולים להוביל כאן עבדים ברחובות ואיש אינו פוצה פה" העבדים נלקחו לשפת נהר הפוטומק שם המתינה ספינה כדי לקחתם במסע ארוך לניו אורלינס . בספינה נורתאפ פגש עבדים נוספים וגילה שהיא שירתה כמה סוחרי עבדים. בדרך היא עצרה פעמים רבות כדי לאסוף עבדים נוספים. המכות האכזריות שנורתאפ ספג השאירו בו צלקות עמוקות נפשיות וגופניות . הוא פחד לספר לאחרים שהוא אדם חופשי או שאפילו הוא מגיע מהמדינה החופשית ניו יורק .הוא פגש בספינה שני אנשים שגם היו חופשיים כמותו, גם הם עברו טיפול דומה כדי להשתיק אותם ,אחד מהם היה רוברט שהיו לו אישה ושני ילדים בסינסנטי . כשרוברט ביקר בווירג'יניה יחד עם שני אנשים ששכרו אותו כדי לעבוד עבורם לא היו בידו מסמכים שהעידו על כך שהוא חופשי. באחד הימים הוא נחטף מהרחוב על ידי סוחרי עבדים ,השני היה ארתור שלא חדל לזעוק כי הוא אדם חופשי גם לאחר שהוכה הוא נגרר אל הספינה בכוח, פניו היו נפוחות ופצועות מהמכות הרבות שספג .ארתור היה מנורפולק וירג'יניה מדינה שבה העבדות הייתה חוקית עם זאת הוא היה אדם חופשי שחי עם משפחתו .ארתור היה בנאי והוא נחטף בלילה בסמטה צרה כשהיה בדרכו הביתה .הוא השיב מלחמה אבל התוקפים היו חזקים ממנו והוא נלקח למכלאת עבדים

תוכנית בריחה

נורתאפ התיידד עם השניים בפרט עם רוברט שסיפורו הזכיר כל כך את שלו .במהלך המסע דרומה ,בכל עת כשהעבדים הורשו לעלות לסיפון השלושה ישבו ושוחחו יחד .הם שוחחו על משפחותיהם ועל העתיד הקשה המצפה להם , "גורלנו מר ממות" אמר ארתור השניים הסכימו אתו . בסופו של דבר אחד מהם העלה את הרעיון של הבריחה ,השנים האחרים הסכימו שזו תקוותם היחידה .השאלה היחידה הייתה כיצד ,הם דנו בכמה אפשרויות ובסופו של דבר הם החליטו כי בפניהם נותרה רק ברירה אחת: למרוד ולהשיב את הספינה לניו יורק .רק המחשבה על כך הפיחה בנורתאפ תקווה חדשה . השלושה נזהרו לא לחשוף את תוכניתם בפני אחרים ,כל השאר נולדו וגדלו כעבדים והמורל שלהם היה מנותץ לחלוטין .להם היה סיכוי לגרום להם להתמודד נגד צוות הספינה . השלושה הסכימו שיהיה עליהם לפעול בלילה כשהקפטן וסגנו היו שקועים בשינה עמוקה הבעיה הייתה שבכל לילה העבדים נלקחו לקומה התחתונה של הספינה שם הם ננעלו בתאיהם . נורתאפ הגה פתרון ,על הסיפון העליון אוחסנה סירת משוטים קטנה הפוכה. במהלך היום יחמקו לתוך הסירה ואז לאחר שהעבדים האחרים יכלאו בתאיהם הם יטפסו החוצה וישתלטו על הספינה ואולם תחילה היה עליהם לנסות את התוכנית. למחרת, לאחר שהעבדים קיבלו את ארוחת הערב הדלה שלהם נורתאפ ניצל רגע לחמוק לתוך סירת המשוטים בלי שיבחינו. ממקומו, הוא יכול היה לצפות בכל המתרחש על הסיפון אך איש לא יכל לראותו כשהעבדים הורשו לעלות שוב על הסיפון בבוקר נורתאפ חמק החוצה ממקום מחבואו ,שוב לא הבחינו בו . רוברט אמר לשניים האחרים שעל השולחן בתאו של הקפטן תמיד היו שני רובים וחרב ,השלושה החליטו שנורתאפ וארתור יחמקו לתוך תא הקפטן בשעת לילה מאוחרת בעוד רוברט יעמוד על המשמר בחוץ עם מקל, אם הם יתגלו רוברט ילחם באנשי הצוות עד שנורתאפ וארתור שכעת היו חמושים ברובים ובחרב יבואו לעזרתו בשלב הבא הם ישחררו את העבדים מתאיהם וכך יהיה להם רוב מול המלחים נורתאפ שהיה בעל ניסיון בסיסי בספינות יתפוס את מקומו של הקפטן ויכוון את הספינה צפונה בתקווה שכיוון הרוח יהיה בעזרם והם יעשו את הדרך עד לנמל ניו יורק.

שיבוש בתוכנית

כשהקבוצה עסקה בהכנות האחרונות התעוררה בעיה רוברט חלה מאוד הוא אובחן כחולה באבעבועות שחורות וארבעה ימים לפני שהיו אמורים להופיע בניו אורלינס הוא מת סופו הטראגי של רוברט זעזע את את נורתאפ הם הפכו לידידים קרובים ורוברט היה האדם היחיד שנורת חש כי הוא מבין אותו.

המלח טוב הלב

בערב השני לאחר מותו של רוברט נורתאפ עמד על הסיפון העליון וצפה בגלים בעצב. לפתע הוא שמע קול ידידותי למה אתה מדוכדך כל כך? המר לו המלח, נורתאפ הסתובב במהירות וגילה את אחד המלחים מסתכל עליו ניכר היה שהאיש לא היה כשאר אנשי הצוות ללא מחשבה נורתאפ הגיב לשאלתו "כי אני אדם חופשי ונחטפתי". "זה סיבה טובה". השיב לו המלח "אני מוכן לעזור לך אבל אני לא יודע כיצד"

"אם תוכל להשיג לי עט דיו ונייר" אמר נורתאפ אוכל לכתוב מכתב לידיד שיבוא לחלץ אותי המלח הזדהה כג'ון מאנינג אנגלי בן 24 שהתגורר בבוסטון מאנינג הבטיח לארגן מכשירי כתיבה עבור נורתאפ אף שהדבר היה כרוך בסיכון מצדו. הבעיה הגדולה שהייתה היא איך יוכל נורתאפ לכתוב מכתב בלי שיראה על ידי אחרים בשעת לילה מאוחרת שכל האנשים בספינה היו שקועים בשינה הוא חמק ממחבואו ונכנס בשקט לתא של מאנינג וזה מסר לו את מכשירי הכתיבה המכתב היה ממוען להנרי ב' נורתאפ עורך דין ופוליטיקאי מניו יורק ובנו של האיש ששחרר את אביו של סולומון נורתאפ במכתב גולל נורתאפ את סיפור חטיפתו וסיים בכך שהוא שוהה כעת על ספינה ארליאנס בדרכה לניו אורלינס למרבה הצער נורתאפ לא יכול היה לדעת לאיזו כתובת המכתב יכול להגיע כך שלא היה באפשרותו לספק מידע נוסף מאנינג לקח את המכתב והבטיח לשלוח אותו לניו יורק מסניף הדואר שבניו אורלינס נורתאפ לא ידע זאת עד זמן רב לאחר מכאן אבל המכתב בסופו של דבר הגיע לאדם הנכון עורך הדין נסע מיד לאלבני וגייס את עזרתו של המושל ויליאם סווארד בחילוץ סולומון נורתאפ

סחורה למכירה

למחרת בשעת בוקר מוקדמת פרימן נכנס בסערה למכלאה והצליף בשוטו על ימין ועל שמאל בעוד מעיר את העבדים המותשים ממיטותיהם הקשות. הקונים היו אמורים לבוא בקרוב והוא היה חייב לודא שהסחורה שלו נראת במיטבה. המראה ישחק תפקיד מרכזי במחיר שהוא יוכל לתבוע עבורם העבדים הצטוו כולם להתרחץ ולהסתפר לאחר מכן הם קיבלו בגדים נקיים ופשוטים ואז הוליכו אותם לשוק העבדים. באותו לילה כל העבדים שהגיעו לניו אורלינס בספינה נפלו למשכב רופא הגיע ושמע מנורתאפ שהם כנראה חולים באבעבועות שחורות נורתאפ ציין בפני הרופא כי ידידו רוברט חלה ומת בעודו בספינה הרופה הורה מיד להביא

את כל העבדים לבית החולים בימים הבאים ריחף נורתאפ בין חיים למות כל איבריו דאבו והוא עיבד את מאור עינו לכמה ימים ואולם לאחר שבועיים הבריא ונשלח בחזרה למכלאה של פרימן.

לאחר כמה ימים הופיע אדם בעל מראה מכובד במקום ולא התייחס לעבדים כנחותים , אלה הביט בהם במבט נעים לאחר זמן מה הוא הציע לפרימן 1,000 דולר עבור נורתאפ פרימן התרצה שבועות ספורים קודם סירב להצעה של 1,500 דולר עבור נורתאפ אך מחלת האבעבועות השחורות הורידה את ערכו בעיני הסוחר.

ויליאם פורד

האיש שקנה את נורתאפ היה ויליאם פורד לפורד הייתה חווה בפיין וודס במחוז אוביילס שבצפון לואיזיאנה סמוך לנהר האדום הוא היה אדם סימפתי שמעולם לא ייסר את עבדיו לו היה נורתאפ מספר לפרוד שהוא אדם חופשי שנחטף ושועבד באופן בלתי חוקי ייתכן ופרוד היה משחרר אותו ואולם נורתאפ לא יכל היה לעשות זאת, כיוון שהוא עדיין היה משותק מפחד למרות זאת נורתאפ היה נאמן לאדונו בניסיון שצבר בעבודה פיזית הוא היה מנוסה בתחומים שונים הודות לעבודתו בניו יורק הוא היה מנוסה בתחומים שונים ובפרט בבניה ובעבודות עץ חלק מההכנסות של פורד הגיעה ממכירת עצים אך העברת העצים ביבשה הייתה מסובכת ויקרה נורתאפ הציע לאדונו לנסות את טכניקת הראפטינג ואולם הוא שמע לעצתו של נורתאפ והורה לשלוח משלוח אחד של קורות במורד הנחל כניסיון כשהרפסודה הראשונה הגיע ליעדה התחילו לדבר על כך שנורתאפ הוא העבד החכם ביותר בפיין וודס

מובל אל הגרדום

ואולם גורלו של נורתאפ לא שפר עליו לזמן ארוך פורד קנה מפרימן ב-23 ביוני 1841 בחורף 1842 נקלע לחובות עמוקים ונאלץ למכור שמונה מעבדיו אייתם גם נורתאפ, נורתאפ מצא את עצמו אצל ג'ון טיבו נגר שביצע עבודות רבות אצל פורד יחד עם עבדיו יצא טיבו אל באיו בף, כ-30 ק"מ מפיין וודס שם הייתה לפורד חווה נוספת נורתאפ נאלץ לעבוד בפרך לטיבו מבוקר עד ערב

הבריחה

נורתאפ החליט לברוח ללא ברירה אחרת והוא זינק אל תוך הביצה שהשתרעה במקביל לחווה היה זה אזור ביצתי עצום ממדים שאורכו היה קרוב ל-50 ק"מ שהיה מלא ביובלים רדודים ובבוץ טובעני איש לא התגורר באזור היצורים היחידים שאכלסו את הביצה היו דובים,נחשים ואליגטורים למרות הסכנה נורתאפ ידע שהמים יגרמו לכלבי הגישוש לאבד את עקבות ריחו, עם זאת סכנה נוראה עדיין ריחפה מעל ראשו של נורתאפ.

כשירד הלילה נורתאפ עדיין היה באמצע הביצה העצומה של לאויזיאנה אף שהוא פחד מפני היצורים המסוכנים בביצה לבסוף לפני הזריחה נורתאפ הגיע לקצה השני לחרדתו ממש מולו ניצב אדם לבן שפיקח על עבדיו השחורים בעבודתם הוא החל לרעוד האיש הלבן ודאי יבקש לראות את אישור המעבר שלו וכיוון שאין לו כזה ילכדו אותו מוחו פעל במהירות נורת ניגש ישירות אל האיש הלבן ושאל בקול החלטי היכן מתגורר

ויליאם פורד? האיש הלבן נרתע בבהלה מול הדמות הלא אנושית שהגיחה בפתאומיות מהביצה בקול רועד הוא אמר לנורתאפ במרחק 11 ק"מ בלבד

העזרה מגיעה

באחד הימים בקיץ 1842 קרה משהו ששינה את חייו של נורתאפ לנצח באותה עת אפס שכר קבוצת עובדי בנייה כדי לבנות בית חדש במטע אחד העובדים היה קנדי בשם באס שהתנגד בגלוי לעבדות כיוון שנורתאפ

היה בנאי מיומן אפס הוציא אותו מהשדה כדי לסייע בבניית הבית החדש. אחר הצהרים אחד נורתאפ מצא את עצמו עובד בבית לבד עם הקנדי כל העובדים כבר עזבו ואפס עדיין היה בשדות נורתאפ עזר אומץ לבאס על כך שנולד וגדל כאדם חופשי, בתחילה באס היה ספקן אבל עד מהרה הבין שנורתאפ דובר אמת לאחר שסיפר לו על ערים קנדיות שביקר בצעירותו כשנורתאפ ביקש מבאס לעזור לו הוא הסכים השניים סיכמו להיפגש בשעת לילה מאוחרת ביער סמוך כשכולם יהיו שקועים בשינה שם נורתאפ יתן לבאס את שמותיהם וכתובותיהם של ידידים ומכרים ותיקים שלו באס ישלח להם מכתבים ויבקש מהם לבוא לחלץ את נורתאפ

מושל ניו יורק מתערב

מה שנורתאפ לא ידע הוא שמכתביו של באס אכן הגיעו לידיים הנכונות בסרטוגה המכתב שנשלח לפרי ולבארקר ב-15 באוגוסט 1852 הגיע לסרטוגה ספרינגס בתחילת ספטמבר שני אנשי העסקים העבירו את המכתב מיד לאשתו של נורתאפ הייתה זו הפתעה עצומה שריגשה מאוד את ילדיו של נורתאפ שלא ראו את אביהם שנים רבות ב-1 בינואר 1853 הנרי נורתאפ הופיע בלואיזיאנה תחילה הוא נסע למרקסוויל העיר שממנה נשלח המכתב בהשערה כי האיש שהוא מחפש נמצא באזור במרקסוויל הוא שכר עורך דין בשם וודל שהסכים לסייע לו וודל מעולם לא שמע את השם סולומון נורתאפ אך שיער שאם יש עבד בסביבה הנושא שם זה עוזרו השחור טום יכיר אותו טום נקרא למשרדו אך הוא לא הכיר אותו

מגיעים להציל את נורתאפ

המשלחת הגיע לחווה של אפס בשעת בוקר מוקדמת זמן קצר לאחר שהעבדים התחילו את עבודתם בשדה אפס עדיין לא נראה במקום השריף ניגש לעבד הראשון שנקרא בדרכו ושאל "היכן האיש הצעיר המכונה פלאט" הוא שם אדוני אמר העבד' והחווה באצבעו לעבר סולומון שהופתע למראה האורחים הלבנים הבלתי צפויים הוא הסתקרן במיוחד לדעת מה עשוי השריף לרצות ממנו קוראים לך פלאט נכון? שאל השריף

כן אדוני ענה לו נורתאפ השריף הצביע לעבר הנרי נורתאפ ושאל את סולומון אם הוא מכיר סולומון נעץ את מבטו באיש למספר רגעים ואז אורו עיניו הוא רץ בהתרגשות לעברו וצעק הנרי נורתאפ רגע אחד קרא השריף האם יש לך שם נוסף מלבד פלאט שמי הוא סולומון נורתאפ השריף המשיך ושאל אותו האם יש לו משפחה מה הם שמות אשתו וילדיו והלאה תשובותיו הוכיחו כי הוא אדם חופשי הנעדר הנרי אמר לו סולומון אני שמח לראותך הנח את השק שאתה נושא על כתפיך ימיך בקטיפת כותנה תמו בא אתנו

שחרור

לאחר 12 שנים של עבדות סולומון נהייה אדם חופשי שוב כעת הגיע החלק הקשה במשימה הגיע הזמן ליידע את הדווין אפס כי עבדו סולומון עוזב את החווה כשהם נסעו לביתו של אפס הנרי נורתאפ סיפר לסולומון כי שלומם של אשתו וילדו טוב וכי הם מחכים בקוצר רוח לשובו כשהמשלחת הגיע לפתח ביתו משל אפס הם מצאו אותו עומד על המפתן רגע לפני כן הוא שאל את נהגו באשר לזרים שהופיעו במטע אך זה לא ידע דבר אפס לחץ בבלבול את ידו של השריף והזמין את הקבוצה להיכנס לבית הוא ציווה על סולומון להביא עצים לתנור כשסלומון חזר עם חבילת העצים המבוקשת האנשים ישבו מסביב לשולחן כשדפים פרושים לפניהם הנרי נורתאפ הקריא את מכתבו של המושל שהצהיר כי סולומון נורתאפ אזרח חופשי של ניו יורק.

ציטוטים של השיחה בין סולומון לאפס לפני השחרור

"סולומון אתה מכיר את האיש הזה?"

כן אדוני אני מכיר אותו מאז שאני מכיר את עצמי"

"היכן הוא מתגורר?"

"הוא גר בניו יורק"

"האם גרת פעם בניו יורק?"

"כן אדוני נולדתי וגדלתי שם"

"אתה אדם חופשי. אם כן, מדוע לא אמרת לי זאת כשקניתי אותך?"

"האדון אפס כלל לא טרחת לשאול אותי מלבד זאת כשאמרתי לאחד האדונים שלי האיש שחטף אותי כי אני אדם חופשי הוא היכה אותי"

"אני רואה שמישהו כתב מכתב עבורך. מי זה היה?"

"אולי כתבתי אותו בעצמי"

"אף פעם לא הלכת לסניף הדואר של מרקסוויל אני יודע זאת בוודאות"

ציטוט שאמר

"הייתי זורק את סולומון לביצה או מחביא אותו במקום כלשהו שבו כל השריפים בעולם לא היו יכולים למצוא אותו"

מותו

רבים סוברים כי שני חוטפיו רצחו אותו בסופו של דבר אולם היסטוריונים אחרים ביטלו אפשרות זו כלא אמינה אפשרות נוספת שלפיה הוא נחטף בשנית הועלתה גם היא אך קרוב לוודאי אינה מוכחת יש כמה תאוריות משכנעות על שנותיו האחרונות של נורתאפ. יש היסטוריונים שטוענים כי נורתאפ מת חסר כל רחוק ממשפחתו ומידידיו יתכן שבנסיבות טרגיות יש הטעונים בגיבוי ראיות כי הוא נפל לזרועות הייאוש התמכר לטיפה המרה או נעלם מהזירה הציבורית ייתכן גם שהוא נסע לגור עם בתו בווירג'יניה ואולם הראיות המתועדות מועטות מאוד ימיו האחרונים של סולומון נורתאפ נותרו בגדר תעלומה הדבר היחיד שבטוח הוא שעדותו מכלי ראשון על חוויותיו האיומות כעבד בדרום ארה"ב שיחקה תפקיד בשינוי ההיסטוריה