אליגטור

סוג של תנינאי במשפחת האליגטוריים

אליגטור (שם מדעי: Alligator) הוא סוג זוחל טורף ממשפחת האליגטוריים החי בביצות ובמקווי מים מתוקים. האליגטור דומה מעט לתנין וקיים בלבול רב ביניהם, אך הוא בעל לסתות רחבות יותר, שיניים פחות בולטות והוא נפוץ רק באזורים מוגבלים למזרח ארצות הברית ובסין.

קריאת טבלת מיוןאליגטור

אליגטור אמריקני ואליגטור סיני
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: תנינאים
משפחה: אליגטוריים
סוג: אליגטור
שם מדעי
Alligator
קיווייה, 1807
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אליגטור אמריקני בביצת אוקיפנוקי בפלורידה
אליגטור אמריקני מבט לאחור.
אליגטור סיני צעיר
ביצים וצאצאים של אליגטור

מיון

עריכה

הסוג כולל כיום שני מינים:

בעבר נכללו בסוג עוד 6 מינים:

תיאור

עריכה

האליגטורים מאופיינים בחוטם רחב יותר מאשר חוטמם של חברי משפחת התניניים, וכן בכך שעיניהם ממוקמות קרוב יותר לגבם. צבעם של שני המינים החיים כהה יותר משל התניניים, ועל אף התלות במים בהם הוא חי, צבעו נוטה להיות בגווני שחור. מים עם הרבה אצות מביאים לצבע ירוק יותר, בעוד אליגטורים הגדלים במים הרוויים בטאנין (tannic acid) נוטים להיות בעלי צבע כהה יותר. כאשר לסתותיו סגורות, ניתן לראות רק את שיניו העליונות, בניגוד לתניניים, שאצלם ניתן לראות במצב מקביל הן את השיניים התחתונות והן את השיניים העליונות, אם כי יש פרטים היוצאים מכלל זה. כאשר תוארנה, עיניו של אליגטור בוגר יזהרו בצבע אדום, בעוד שעיניו של אליגטור צעיר יזהרו בצבע ירוק. תכונה זו מנוצלת לזיהוי אליגטורים בלילה.

משקלו הממוצע של אליגטור אמריקני הוא 270 קילוגרם (600 ליברות), ואורכו ארבעה מטרים. לפי האתר של הפארק הלאומי אוורגליידס, האליגטור הגדול ביותר שנצפה אי פעם בפלורידה היה באורך של 5.3 מטרים, ואילו הפרט הגדול ביותר שנצפה אי פעם בעולם נראה במארש איילנד (Marsh Island), לואיזיאנה ואורכו היה 5.8 מטרים (19 רגל)[1]. הפרטים הגדולים ביותר עשויים להגיע למשקל של יותר מטון.

האליגטור הסיני קטן יותר באופן ניכר: אורכו לרוב לא עולה על 2.1 מטרים (6.9 רגל) ומשקלו הוא 36 קילוגרם (79 ליברות).

אזורי מחיה

עריכה

שתי המדינות היחידות בהן חיים אליגטורים הן ארצות הברית וסין. האליגטור הסיני נמצא בסכנה, וחי רק בעמק נהר היאנגצה. עם זאת, בזמן האחרון מספר פרטים מוחזקים בשבייה בדרום לואיזיאנה בניסיון לשמר את המין.

האליגטור האמריקני נפוץ בדרום מזרח ארצות הברית, מקרוליינה הצפונית, לאורך חוף המפרץ עד לפלורידה ומשם מערבה, דרך לואיזיאנה ומדינות נוספות עד למזרח טקסס. מרביתם חיים בפלורידה ובלואיזיאנה, כמיליון פרטים בכל אחת מהן. האליגטור האמריקני חי בסביבת מקווי מים מתוקים, כמו שלוליות, אדמות ביצה, נהרות וביצות. בסין, האליגטורים חיים בצד מימיו המתוקים של נהר היאנג טסה, ורק שם.

התנהגות

עריכה

אליגטורים זכרים גדולים הם בעלי חיים טריטוריאליים וחיים בגפם. אליגטורים קטנים יותר יכולים להימצא לעיתים קרובות בקבוצות גדולות יותר ובסמיכות רבה יותר זה לזה. האליגטורים הגדולים ביותר, זכרים ונקבות גם יחד, יגנו על שלמות הטריטוריה. לאליגטורים הקטנים יותר יש סובלנות רבה יותר כלפי פרטים בגודל דומה לשלהם.

לאליגטורים גוף כבד ומטבוליזם איטי, ולמרות זאת הם יכולים להגיע לזמן קצר למהירויות שעולות על 45 קילומטרים בשעה. הטרף העיקרי של האליגטורים הוא חיות קטנות יותר מהם, אותן הם יכולים להרוג בנשיכה אחת. עם זאת, הם מסוגלים לתפוס חיות גדולות יותר, ואז לגרור אותן למים ולהטביע אותן למוות. כדי לעכל מזון שדורש יותר מנגיסה אחת, האליגטורים יתנו לו להירקב, או שינשכו אותו ויסחררו אותו עד לקריעתו לחתיכות קטנות.

תזונה

עריכה

האליגטורים הם אכלנים סתגלניים, באוכלם את מרבית מה שביכולתם לתפוס. כשהם צעירים, הם אוכלים דגים, חרקים, שבלולים וסרטנים. ככל שהם גדלים, כך הם ניזונים מבעלי-חיים גדולים יותר, ביניהם דגים גדולים יחסית (כמו דגי תנין, Lepisosteidae), צבים, יונקים שונים, עופות וזוחלים אחרים. בקיבותיהם נמצאות לרוב אבני קיבה. במידת הצורך והרעב הם יאכלו אפילו פגרים. אליגטורים בוגרים יאכלו חזירי בר ואיילים, ולעיתים אף יהרגו ויאכלו אליגטורים קטנים וחלשים יותר. במקרים מסוימים נודע כי האליגטורים צדו פומות הרים בפלורידה ודובים, עובדה שהופכת אותם ל"טורפי-על" בתחום תפוצתם. ידוע על מספר מועט של מקרים בהם תקפו האליגטורים בני-אדם שחדרו לתחום מחייתם. בניגוד לתניניים גדולים, האליגטורים לא רואים באדם טרף טבעי.

מספר המקרים בהם גרמו אליגטורים למוות של בני אדם גדל לאחרונה. בעוד שבין שנות ה-70 לשנות ה-90 של המאה ה-20 התרחשו כתשע תקיפות קטלניות בארצות הברית, מ-2001 ועד 2006 נהרגו 11 אנשים. האליגטורים אכן פוחדים מבני אדם, אולם פלישה מתגרה לבית הגידול של האליגטור יכולה להביא בסופו של דבר לתקיפת הפולש.

רבייה

עריכה

הגיל בו מגיע האליגטור לבגרות מינית תלוי יותר בגודלו הפיזי מאשר בגילו. אליגטור נחשב לבוגר מינית כאשר הוא מגיע לאורך של מטר ושמונים סנטימטרים או יותר. האליגטורים הם מתרבים עונתיים. עונת הייחום מתרחשת באביב כאשר המים חמים. הנקבה בונה קן הבנוי מצמחייה שנרקבה, ושם היא דוגרת על הביצים. הנקבה תגן על הקן מפני טורפים, ותסייע לצאצאיה להגיע למים מרגע שהם בוקעים מהביצה. היא תשמור עליהם במשך שנה במידה ויישארו באזור מחייתה.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אליגטור בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה