משתמש:שניר גולדפינגר/פרויקט חוקה דמוקרטית למדינה יהודית

פרויקט חוקה דמוקרטית למדינה יהודית הוקם בשנת 2017 כדי לעגן את זהותה היהודית של מדינת ישראל ומשטרה הדמוקרטי באמצעים חוקתיים ולמען הפרדת הדת מהמרחב הציבורי-פוליטי. בדומה למדינות דמוקרטיות-ליברליות רבות שציינו את רעיון עליונותו של האל בחוקותיהן, מבקשת גם הצעת חוקה זו לאזכר את האל וזאת לצד אזכור תורת ישראל ומורשתה בסעיפים הרלוונטיים. הדבר יבסס את זהותה היהודית של המדינה מחד ויאפשר מאידך את הפרדת הדת מהמרחב הציבורי-פוליטי.

כמו כן, פועל הפרויקט לקידום שיח ענייני ומכבד על עיצובה של מדינת ישראל.

רקע

הדיון סביב זהותה של מדינת ישראל הוא ויכוח שתחילתו בהקמת התנועה הציונית והמשכו עד ימינו. התעצמותו של הוויכוח על אופייה וערכיה של מדינת ישראל התעצם לאחר חקיקת של "חוקי היסוד של 1992"- "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" ו"חוק יסוד: חופש העיסוק"- סביב המונח "מדינה יהודית ודמוקרטית". בקרב חוגים משפטניים, אקדמיים ומדיניים התפתחה תפיסה לפיה קיימת סתירה בין זהותה היהודית של המדינה לבין זהותה הדמוקרטית. לפי תפיסה זו, זהותה הדתית והלאומית הייחודית של מדינת ישראל מנוגדת לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית. בין הערכים הפרטיקולריים היהודיים לבין הערכים ההומניסטיים-אוניברסליים קיימת סתירה. הרצון להתבסס על חוקי ההלכה, במלואם או בחלקם, אינו עולה בקנה אחד עם ההשקפה הדמוקרטית. מנגד התפתחה ספרות ענפה המצביעה על כך שהשקפת העולם היהודית נושאת בתוכה יסודות דמוקרטיים ותורת ישראל ומורשתה היוו מקור לרבים מערכיה של הדמוקרטיה המערבית. בשעה שהשופט אהרון ברק פירש את המונח "מדינה יהודית ודמוקרטית" באופן שמבטל את המשמעות הייחודית של מערכת הערכים היהודית ומכפיף אותה תחת הערכים הדמוקרטיים, ראה השופט מנחם אלון את השילוב בין הערכים באופן כזה שאחד תורם לשני.

המחלוקות בישוב העברי והתנועה הציונית סביב אופייה וערכיה של המדינה היו גורם מרכזי בכישלון לחוקק חוקה עם הקמתה של מדינת ישראל. מתחילת שנות ה-80 של המאה העשרים נעשו מספר ניסיונות לכונן חוקה למדינת ישראל. ניסיונות אלו נעשו בעיקר על ידי קבוצה אקדמית-משפטית שהשתייכה לאליטה החילונית-ליברלית הגמונית לשעבר, שביקשה לעגן את מערכת הערכים שלה באמצעות החוקה והעברת סמכויות לבית המשפט העליון, שחלק מערכת ערכים זהה, במטרה להכריע את המאבק על אופייה וערכיה של המדינה. ניסיון זה היה תגובה לשינויים פוליטיים שהתרחשו מאז אמצע שנות השמונים של המאה ה-20, שעיקרן התחזקות השפעתן של קבוצות דתיות בפוליטיקה, במנהל הציבורי ובחברה.

פרויקט חוקה דמוקרטית למדינה יהודית מציג אלטרנטיבה להצעות החוקה שהוצגו מאז שנות ה-80 ולתהליך החוקתי שמבקשת לקדם אותה קבוצה אקדמית-משפטית מתוך האליטה החילונית-ליברלית.

השקפת עולם

לצד הצורך לשמור על אופייה היהודי של המדינה ומרכזיותה של הדת היהודית במרחב הציבורי, קיימת גם הבנה כי חלק מהציבור אינו מגדיר את עצמו דתי ולכן אין לכפות עליו אמונה דתית מסוימת. הפתרון שמציעה הצעת החוקה לסוגיה זו מתבסס על הגותו של ג'ון לוק. לוק ראה מצד אחד חשיבות בקיומה של הדת במרחב הציבורי-חברתי ומאידך תמך בהפרדת הדת מהמרחב הציבורי-פוליטי. במרחב הראשון מתקיימות התארגנויות חברתיות שאחדות מבניהן הן התארגנויות דתיות. המרחב השני הוא התחום בו פועלות רשויות השלטון ונמצא מחוץ לתחום פעולתה של הדת. את האיזון יצר באמצעות הכפפת המחוקקים והחוקים למוסר האלוהי, "חיוביו של החוק הטבעי אינם בטלים בחברה, אלא במקרים רבים קונים יתר חומרה, והחוקים של בני אדם מצרפים אליהם עונשים ידועים לציבור כדי לאכוף את שמירתם. החוק הטבעי הוא אפוא בבחינת כלל נצחי לכל אדם, למחוקקים וכן לאחרים. הכללים שקובעים המחוקקים למעשיהם של בני אדם אחרים, צריך שיהיו, כמעשיהם שלהם וכמעשי שאר התושבים, מותאמים לחוק הטבעי, כלומר לרצונו של האל אשר חוק זה הוא ביטוי לו" . בהיותה של החוקה מסגרת נורמטיבית וערכית לפיה כל האזרחים והרשויות צריכים לפעול, אזכור האל בחוקה מכפיף את כל האזרחים והרשויות לחוק הטבעי ולכללי המוסר האלוהי. רעיון זה קיים בחוקותיהן של מדינות דמוקרטיות רבות. בחוקת קנדה נכתב "מכיוון שקנדה מיוסדת על עקרונות המכירים בעליונותו של האלוקים ובשלטון החוק". בראשה של החוקה האוסטרלית נכתב, "הואיל והאנשים של ניו סאות' ויילס, ויקטוריה, דרום אוסטרליה, קווינסלנד, וטסמניה, מסתמכים בענווה על ברכתו של האל הכל יכול, הסכימו להתאחד בחבר עמים פדרלי אחד...". באופן דומה, גם החוקה השוויצרית נפתחת בברכת האל ומוסיפה את מחויבותם של האזרחים למוסר האלוהי, "בשמו של האל הכל יכול! האנשים השוויצרים והקנטונים, מודעים לאחריותם כלפי הבורא...".  חוקת אירלנד מתייחסת לדת הנוצרית באופן מפורש ורואה בשילוש הקדוש את מקור הסמכות וכל פעולות האדם והמדינה מתקיימות מתוך המחויבות לאל, "בשם השילוש הקדוש, מי שהוא כל הסמכות ולמי, אשר בסופו של דבר, כל הפעולות של בני האדם והמדינות צריכות להיות מופנות, אנחנו העם האירי, מכירים בענווה בכל ההתחייבויות שלנו לאלוהי אדוננו, ישו הנוצרי...". במדינות דמוקרטיות ליברליות אחרות החוקה ממסדת דת רשמית בתוך המדינה. חוקת יוון ממסדת את הדת הנוצרית אורתודוכסית-מזרחית כדת רשמית, "הדת השלטת ביוון היא זו של הכנסייה הנוצרית האורתודוקסית המזרחית". חוקת דנמרק ממסדת את הנצרות הלותרנית האוונגליסטית כדת הרשמית של המדינה, "הכנסייה הלותרנית האוונגליסטית תהיה הכנסייה הרשמית של דנמרק, ובתור שכזו, תהיה נתמכת על ידי המדינה". גם חוקת נורווגיה ממסדת את הנצרות הלותרנית האוונגליסטית כדת הרשמית, "הכנסייה של נורבגיה, הכנסייה הלותרנית האוונגליסטית, תישאר הכנסייה המייסדת של נורבגיה ומכוון שכך תהיה נתמכת על ידי המדינה. בנוסף מציבה החוקה הנורווגית את ערכי הנצרות כערכים עליה מבוססת המדינה, "הערכים שלנו יישארו המורשת הנוצרית וההומניסטית שלנו. חוקה זו תבטיח דמוקרטיה, מדינה המבוססת על שלטון החוק וזכויות אדם". כפי שמדינות דמוקרטיות רבות מצאו מקום לאזכור האל בחוקותיהן ראוי שגם החוקה של מדינת ישראל תמצא מקום לאזכר את האל, לצד אזכור תורת ישראל ומורשתה בסעיפים הרלוונטיים. המטרה היא לבסס את זהותה היהודית של המדינה מחד ומאידך להפריד את הדת מהמרחב הציבורי-פוליטי.

פרקי הצעת החוקה

הצעת החוקה מבוססת על חוקים קיימים, שחלקם עוגנו כחוקי יסוד וחלקם כחוקים רגילים בלבד, הצעות חוק שהועלו בכנסת ורעיונות של גופי מחקר ומדיניות שנוסחו כחוקים. באתר הפרויקט מצויים 10 פרקים בנושאים הבאים:

1. מבוא- פרק זה מכיל נימוקים וזכויות היסטוריות לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ובסופו חותם על מחויבותה של מדינת ישראל להחיות את קנייני הרוח של תורת ישראל ומורשתה, לפתוח את שערי הארץ לכל יהודי ולהשרות בטחון ושפע על כל השוכנים בתוכה ובגבולותיה.
2. עקרונות היסוד- פרק עקרונות היסוד עוסק בלב ליבן של המחלוקות המרכזיות שבגינן נמנעה קבלתה של החוקה עד היום: הגדרת זהותה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. פרק עקרונות היסוד מגדיר את מדינת ישראל כמדינה יהודית, כפי שהוגדרה בתכנית החלוקה של האו"ם ובהכרזת העצמאות של מדינת ישראל. זאת בשונה מההגדרה בהצעת "חוק הלאום", שמבקשת להגדיר את מדינת ישראל כ"מדינת הלאום של העם היהודי". חלקים נוספים של הפרק עוסקים בענייני נישואין וגירושין, כשרות, שבת ומועדי ישראל, הגדרת סמלי המדינה, אזרחות ומחויבותה של מדינת ישראל לפיתוחה וחיזוקה של המדינה לרווחת כל תושביה. הסעיפים בפרק זה מבוססים על שילובם של חוקים רגילים לתוך החוקה, תוך שינויים נדרשים.
3. זכויות יסוד של האדם- פרק "זכויות היסוד של האדם" בהצעת החוקה עוסק בהגדרת כל אחת מזכויות היסוד של האדם. עקרון הבסיס לזכויות האדם בפרק זה הוא בריאתו של האדם בצלם האלוהים. כל שאר הזכויות נגזרות מעקרון יסוד זה. פרק זה אינו מכיל זכויות אזרחיות וחברתיות, כפי שקיים בהצעות חוקה קודמות.
4. הרשות המחוקקת- הפרק עוסק בשיטת הבחירות, בזכות לבחור ולהיבחר, בתקופת כהונת הכנסת, בעקרונות לעניין הבחירות לכנסת, בכהונת חברי הכנסת, בחסינותם ובחסינות בנייני הכנסת, בעבודת הכנסת וועדותיה ועוד. החידוש העיקרי בהצעת החוקה הוא שינוי שיטת הבחירות לשיטה רשימתית פתוחה. בשיטה זו מוצגים שמותיהם של 30 המועמדים הראשונים של כל מפלגה/רשימה מאחורי פתק ההצבעה למפלגה. הבוחר מסמן את המועמד המועדף עליו מתוך רשימת המועמדים. כך את רשימת המועמדים הסופית של המפלגה קובעים כלל בוחרי המפלגה. שיטה זו מפחיתה את האפשרות של בעלי אינטרס להשפיע דרך‮ '‬קבלנות קולות‮'‮ או קיומם של סוסים טרויאנים בתוך המפלגות. לציבור הבוחרים תהיה השפעה גדולה יותר על הרשימה הסופית ולפיכך תגדל המחויבות של הנציגים לבוחרים. בנוסף, שיטה זו תחזק את התרבות הדמוקרטית במדינה, מאחר והיא מעבירה את הכוח לבחירת סדר הרשימה ממנהיגי המפלגות והועדות המסדרות במפלגות הלא דמוקרטיות לציבור.
5. הרשות המבצעת- הפרק מגדיר את אופן הרכבת הממשלה, תפקידיה וסמכויותיה. בפרק זה שלושה חידושים מרכזיים: הגבלת מספר השרים ל-11 והגבלת התיקים ששר יכול להחזיק, הענקת זכות ראשונים להקמת ממשלה ליו"ר הסיעה הגדולה ביותר, הגבלת חקירות נגד שר/ראש ממשלה בעת כהונתו.
6. הרשות השופטת- הפרק מגדיר את סמכויות בתי-המשפט בערכאותיהם השונות וקובע עקרונות משפטיים, ובהם פומביות המשפט ואי-תלות הרשות השופטת. כמו כן, הוא קובע את הנהלים לבחירת שופטים. סעיף 114 מעניק באופן מפורש לביהמ"ש העליון לפסול חקיקה של הכנסת ב-2 מגבלות. עם זאת, סעיפים נוספים בפרק זה מצמצמים את התערבותו של בית המשפט העליון בנושאים הנוגעים למדיניות המשלה בתחום המדיני, הביטחוני והתקציבי ואת זכות העתירה לבג"צ רק למי שנפגע או צפוי להיפגע בעצמו מפעולת המדינה או אחת מרשויות המדינה. כמו כן, קובע הפרק כי מינוי השופטים לבית המשפט העליון ייעשה על ידי הכנסת.
7. היועץ המשפטי לממשלה- הצעת החוקה מותירה את מוסד היועמ"ש כמוסד מנחה ומייעץ לממשלה ולכלל המנהל הציבורי בישראל בלבד.
8. התובע הכללי- פונקציית התביעה הכללית עוסקת בהגשת כתבי אישום ובניהול הליכי משפט פליליים. מידת עצמאותה של התביעה הכללית מן הממסד הפוליטי משפיעה על מידת יכולתה להיאבק בפשיעה בכלל ובפשיעה פוליטית או שלטונית במיוחד. לפיכך פיצולה ממוסד היועץ המשפטי לממשלה מאפשרת לתביעה הכללית לבצע את תפקידה בלי לסבול פגיעות במעמדה ובעוצמתה עקב קונפליקטים הנובעים מהיותו של התובע הכללי גם היועץ המשפטי לממשלה.
9. מבקר המדינה- מבקר המדינה אחראי לקיים ביקורת על המשק, הנכסים, הכספים, ההתחייבויות והמנהל של המדינה, של משרדי הממשלה, של כל מפעל, מוסד או תאגיד של המדינה, של הרשויות המקומיות ושל גופים או מוסדות אחרים שהועמדו על פי חוק לביקורתו של מבקר המדינה.
10. צבא ההגנה לישראל- דן בחובת השירות והגיוס וכן בהוראות הצבא ופקודותיו.

מייסד הפרויקט

שניר גולדפינגר הוא בעל תואר מוסמך בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים באוניברסיטה הפתוחה ובעל תואר ראשון בלימודי רוח ותקשורת מטעם אוניברסיטת בר אילן. במהלך לימודי התואר השני, במסגרת קורס ליברליזם, חקר את הקונפליקט הקיים בין תהליך הקדמה והשפעתו על חירות האדם. במסגרת המחקר התוודה להגותם של ההוגים הליברליים- ג'ון לוק ואלכסיס דה טוקוויל, שראו צורך חשוב בקיומה של הדת במרחב הציבורי. השקפת עולמם של הוגים אלו הובילה את שניר לחשיבה מחודשת על מקומה של הדת היהודית בציבוריות הישראלית והיחסים בין דת ומדינה בישראל.

במסגרת עבודת התזה לשם קבלת תואר מוסמך חקר את התהליך החוקתי בישראל. נקודת המוצא של המחקר הייתה התהייה אודות היעדרותה של תורת ישראל ומורשתה מהיוזמות החוקתיות שהועלו מאז שנות ה-80- "חוקה לישראל", "חוקי היסוד של 1992", "חוקה בהסכמה" ו"חוקה בהסכמה רחבה". הניסיון למצוא תשובה לתהייה זו הוביל למסע אל תוך מאבק הזהות על אופייה וערכיה של מדינת ישראל. לאחר המהפך הפוליטי של 1977 התקיים המאבק על אופייה וערכיה של המדינה ללא קיומה של קבוצה דומיננטית אחת ולקבוצות שלא היו חלק מההגמוניה של תנועת העבודה היו אפשרויות רחבות יותר להשפיע על עיצוב אופייה היהודי של המדינה. התחזקות השפעתן של קבוצות דתיות בפוליטיקה, במנהל הציבורי ובחברה הובילה גורמים באליטה החילונית-ליברלית לחשוש מפני שינוי אופייה וערכיה של המדינה כפי שעוצבו בתקופת ההגמוניה של תנועת העבודה, קרי, מדינה חילונית, דמוקרטית, מודרנית, בעלת זיקה לתרבות המערב, שערכיה מבוססים על מערכת הערכים של הציונות וערכי הליברליזם המערביים. חשש זה הוביל לניסיונות לעגן את מערכת הערכים של האליטה החילונית-ליברלית באמצעות החוקה ולהעברת סמכויות לבית המשפט העליון, שחלק מערכת ערכים זהה, במטרה להכריע את המאבק על זהותה ואופייה של המדינה. מאחורי התהליך החוקתי עמדו בעיקר קבוצות מתוך האליטה האקדמית והמשפטית, שהשתייכו לאליטה ההגמונית לשעבר.

מייסד הפרויקט היה שותף לכתיבת מצע מפלגת זהות וחלקים מהשקפת העולם של הפרויקט הוכנסו למצע המפלגה.

קישורים חיצוניים

• דף הפייסבוק של הפרויקט: https://www.facebook.com/project.cjs
• אתר האינטרנט של הפרויקט: https://projectcjs.wordpress.com
• ערוץ היוטיוב של הפרויקט