משתמש:AddMore-III/חילונים חלוקה פנימית
לפי סקרי הלמ"ס החל מ-2002, בקרב ישראלים יהודים בני 20 ומעלה, שיעור המזדהים כ"חילונים"/"לא דתיים" נע בין שפל של 41.4% ב-2009 לשיא של 45.3% ב-2022.[1] בסקר מרכז גוטמן ב-2009, 46% הגדירו עצמם כחילונים (43% "לא אנטי-דתיים" ו-3% "אנטי-דתיים").[2] בסקר של מרכז המחקר פיו מ-2015, 49% הזדהו כחילונים.[3]
בתוך הכלל החילוני, חוקרים שונים הציעו חלוקות לתתי-קבוצות. ישעיהו ליבמן ויעקב ידגר פילחו את החילונים לשלוש: הרוב הגדול הוא של "חילונים ממילא", שהזדהותם כחילונים נובעת מנסיבות חברתיות, הם חסרים השקפה ברורה ומתאפיינים בפסיביות;[4] שלמה דשן הביא את הנתון, לפיו רק 58% מ"שאינם שומרים מסורת כלל" ו-39% מה"שומרים במקצת" בין המשיבים לסקר גוטמן ב-1991 הסכימו עם הקביעה שאי-קיום פרקטיקה דתית נובע מכך ש"אנשים מוסריים אינם זקוקים למצוות", כראיה לשכיחותם של ה"חילונים ממילא".[5] מנגד, הם אפיינו שני מיעוטים אידאולוגיים: מטפחי "היהדות החילונית" וה"אוניברסליסטים".
אנשי "היהדות החילונית" הם בעלי זיקה חזקה לזהות היהודית, ועומדים על כך שמדובר במורשת חשובה. קבוצה זו קשורה תכופות לחוגי ההתחדשות היהודית, הפועלים לביסוס יהדות לא-אורתודוקסית כאלטרנטיבה לממסד הרבני, על ידי ניכוס מחדש של מסורות יהודיות[6] והקמת קהילות ואף בתי-כנסת לטעמם. בתוך ההתחדשות פועלים הן חוגים הרואים את היהדות כתרבות צרופה, ללא מימד דתי, כמו התנועה החילונית-הומניסטית; והן חוגים המאמצים תפישות רוחניות ועל-טבעיות, "רליגיוזיות", דוגמת הניו-אייג' והנאו-חסידות.[7] כמה מן ה"רליגיוזיים" מסייגים את הזדהותם כחילונים: רני יגר אמר ב-2011 כי הוא חילוני ב"הקשר הסוציולוגי" אך הוא אדם דתי בתחושתו הפנימית.[8] מספר ניכר של חילונים מזדהה עם הזרמים הדתיים הלא-אורתודוקסים, אם כי השתתפותם בפעילויותיהם זניחה, ומדובר במידה רבה במחאה נגד הממסד האורתודוקסי. ב-2018, כשביעית מהחילונים שנסקרו אמרו שהם רפורמים או קונסרבטיבים.[9]
"חילונים אוניברסליסטים", מנגד, דוגלים בערכים כלל-אנושיים, ממעטים לייחס חשיבות לזהות היהודית, ואף רואים בה נטל ומכשול. הם מזוהים עם העמדות הקוראות למינימליזציה של היבטים יהודיים במדינת ישראל, ובכלל זה פוסט-ציונות.[10] האוניברסליסטים נוטים למחנה המבקש להפוך את המדינה לדמוקרטיה ליברלית אזרחית, שייכים לקוטב הליברלי והשמאלי ביותר במפה הפוליטית –[11] בסקר מ-2018, חצי מהמזדהים עם השמאל הפוליטי היו אוניברסליסטים –[12] ומשתדלים לחקות את התרבות והאתוס המערביים.[11] עוז אלמוג תיאר קבוצה שכינה "יאפים פוסט-ציונים": הם היו מסורים לערכים ליברליים, קפיטליסטיים וגלובליסטיים; התייחסו בביקורתיות ובריחוק לערכים הציוניים הישנים, ובכלל זה למיליטריזם; והיו עוינים ומנוכרים מאוד לדת.[13] בעוד שהוגי ההתחדשות מבקשים להוציא את היהדות מידי הרבנות, האינטלקטואלים המזוהים עם האוניברסליסטים מבטלים גישה זו. הם נוטים לראות באורתודוקסיה את המייצגת האותנטית של המסורת, שהיא בעיניהם פרימיטיבית ומאוסה מטבעה ואין טעם לנסות לערוך לה מודרניזציה. ברוך זיסר וליבמן זיהו ב-1995 בערך 10% מהאוכלוסייה היהודית כאוניברסליסטים;[14][15] עוז אלמוג, ב-2004, העריך ששיעור ה"יאפים הפוסט-ציונים" הוא בין 5% ל-10%;[13] ושמואל רוזנר וקמיל פוקס מהמכון למדיניות העם היהודי, בסקר שערכו ב-2018, מצאו 13% אוניברסליסטים.[12] למרות שיעורם הקטן יחסית, קבוצה זו מיוצגת מאוד באליטה הישראלית, והשפעתה נרחבת.[14][15]
רוזנר ופוקס חילקו את החילונים, שמנו 49% מן המדגם שלהם, לשתי תתי-קבוצות: "חילונים לחלוטין", שהיוו 57% (או 28% מכלל היהודים) ו"חילונים קצת-מסורתיים", שהיוו 43% (21% מכלל היהודים). שתיהן היו שונות זו מזו בפרמטרים רבים, ברמה שהצדיקה התייחסות בנפרד. ה"קצת-מסורתיים" היו דתיים בהרבה מה"חילונים לחלוטין": 59% מהראשונים הגיעו לבית-הכנסת בחלק מהחגים לעומת 17% מהאחרונים, 59% שמרו כשרות בביתם לעומת 12%, ו-85% האמינו באלוהים לעומת 36%. גם מבחינה אתנית ופוליטית, 43% מה"קצת" היו מזרחים לעומת 17% מה"לחלוטין", ו-50% הזדהו כתומכים בימין ובימין-מרכז לעומת 26%. ככלל, ה"לחלוטין" היו ליברלים יותר וגילו חשש, התנגדות ופסימיות כלפי התחזקות הדת בחברה הישראלית, בעוד שה"קצת" היו שמרנים יחסית ונינוחים כלפי ההתפתחויות.[16] רוב מוחלט של מי שרוזנר ופוקס זיהו כאוניברסליסטים היו "חילונים לחלוטין".[12]
בנוסף להם, תת-קבוצה אחרת בחברה היהודית שאופיינה בידי רוזנר ופוקס ומנתה כ-15% מכלל היהודים, היא מי שכינו ה"ישראלים". כמעט כולם היו חילונים. ה"ישראלים" שילבו לאומיות ציונית חזקה, כולל מיליטריזם עמוק, עם זיקה מועטה לדת, ברוח השמאל הישראלי הישן (רבים מה"ישראלים" התגוררו בקיבוצים).[12] עוז אלמוג אפיין ב-2004 קבוצה דומה, שקרא לה "הבורגנות הציונית החילונית הוותיקה". הם מנו בשעתו בין חמישית לרבע מאוכלוסיית המדינה, והיו כבר אז בטווח גילאים מתקדם (40-70). "הבורגנים הציונים" חשו נוסטלגיה לאתוס ולתרבות הצבריים הישנים שחלפו מן העולם, על חשיבות הצבא הכרוכה בהם, וחששו מפני הימין והשמאל הפוסט-ציוני גם יחד. הם היו מרוסנים באימוץ ערכי המערב שהשפעתם גברה בישראל, ולא היו אנטי-דתיים.[13]
- ^ הסקר החברתי 2020 – כולל נושא ייחודי: העידן הדיגיטלי. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 3 באוקטובר 2022. עמ' 120; ישראל במספרים ערב ראש השנה תשפ"ב, למ"ס, 5 בספטמבר 2021, עמ' 4; ישראל במספרים ערב ראש השנה תשפ"ג, למ"ס, 20 בספטמבר 2022, עמ' 4.
- ^ אשר אריאן (ראש צוות) ואיילה קיסר-שוגרמן (ניתוח נתונים), יהודים ישראלים - דיוקן: אמונות, שמירת מסורת וערכים של יהודים בישראל, 2009, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011, עמ' 26
- ^ החלוקה הדתית בחברה הישראלית, מרכז המחקר פיו, 2016
- ^ ישעיהו ליבמן ויעקב ידגר, "Secular-Jewish Identity and the Condition of Secular Judaism in Israel", אוניברסיטת ראטגרס, 2009. (להלן ליבמן וידגר 2009). עמ' 2, 9-17.
- ^ The Jewishness of Israelis: Responses to the Guttman Report, State University of New York, 1997. עמ' 66; שלמה דשן בנספח שם, עמ' 130–131.
- ^ ליבמן וידגר 2009, עמ' 13-20.
- ^ רחל ורצברגר, רוחניות של חיפוש ויהדות של בחירה: נרטיב הזהות של אנשי ההתחדשות הרוחנית היהודית בישראל. עיונים בתקומת ישראל, תשע"ד. עמ' 560.
- ^ יוכי פישר (עורכת), חילון וחילוניות: עיונים בין־תחומיים, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015. עמ' 324, 331-332.
- ^ שמואל רוזנר וקמיל פוקס, #IsraeliJudaism: Portrait of a Cultural Revolution, המכון למדיניות העם היהודי, 2019. להלן רוזנר ופוקס. עמ' 161-163.
- ^ ליבמן וידגר 2009. עמ' 3, 14, 18.
- ^ 1 2 ישעיהו ליבמן, ברוך זיסר. Choosing Survival: Strategies for a Jewish Future. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1999. עמ' 125-129.
- ^ 1 2 3 4 רוזנר ופוקס, עמ' 44, 212-213.
- ^ 1 2 3 עוז אלמוג, One Middle Class, Three Different Lifestyles: The Israeli Case. עמ' 43-48.
- ^ 1 2 ליבמן וזיסר, Judaism and Jewishness in the Jewish State. The Annals of the American Academy of Political and Social Science, 1998. עמ' 20.
- ^ 1 2 ישעיהו ליבמן, "Reconceptualizing the Culture Conflict among Israeli Jews", Israel Studies 2, אוניברסיטת אינדיאנה, סתיו 1997. עמ' 174-176.
- ^ רוזנר ופוקס, עמ' 119-130; שמואל רוזנר, חילוניות ישראלית — מהי?, מתוך: "יהדות במחלוקת — שולחן עגול בענייני השעה", 2 ביוני 2019.