משתמש:Yonidebest/ארגז חול8

אוריגמי מסורתי בדמות עגור ודפי אוריגמי טיפוסיים
אוריגמי מסורתי בדמות עגור ודפי אוריגמי טיפוסיים

אוריגמי היא אמנות קיפולי נייר. מקור השם "אוריגמי" בצירוף המילים ביפנית "אוֹרוּ" (קיפול) ו"קאמי" (פיסת נייר). השם "אוריגמי" נטבע ב-1880, בתקופה שבה התגבשה האמנות בצורתה המודרנית, אך האמנות עצמה החלה להתפתח זמן רב לפני כן. לאמנות האוריגמי משמעות תרבותית עמוקה בתרבות היפנית והיא משמשת בטקסים שונים בדת השינטו, הנפוצה ביפן. לאחר פתיחת גבולותיה של יפן למערב בסוף המאה ה-19 התפשטה אמנות האוריגמי לעולם כולו והפכה לחלק מתרבות הפנאי.

עם חדירתו של האוריגמי למערב חלה עלייה חדה במספר העוסקים בו. כתוצאה מכך עברו שיטות הקיפול שינויים רבים, השתכללו והתפתחו באופן משמעותי. כיום משמש האוריגמי גם במוסדות חינוכיים וטיפוליים רבים ככלי עזר מרכזי להוראה ולריפוי בעיסוק – זאת בזכות השילוב הייחודי של יצירתיות, דיוק ואתגר טכני. כמו כן, בסוף המאה ה-20 התעורר גם העניין המתמטי, המדעי והטכנולוגי באוריגמי. המחקר בנושא חשף את המורכבות הרבה האפשרית בקיפולי נייר, ויצר פתח לניצול מורכבות זו בחידושים טכנולוגיים וננוטכנולוגיים שונים.


דרישה וחקירה הן כליו של הדיין במשפט העברי לחקירת עדים – בכל תחום. אלה לא רק כלים העומדים לרשותו, אלא מדובר בציווי מחייב (מדאורייתא) לחקור כל עדים שבאים בפני בית הדין, ובלעדי זה העדות לא תתקבל (למעט עדים בתחום המשפט האזרחי, שם ביטלו חז"ל את הצורך בדרישה וחקירה לצורכי התנעת השוק). קיימות 7 שאלות-ליבה ספציפיות אותן יש לשאול את העד הנחקר, שאלות שנסובות אודות זמן ביצוע העבירה ומיקומה, ושאלות אלו מוגדרות כ"חקירות". כה חשוב לשאול שאלות אלו, עד שהלכה – למעשה יש לשאול אותן אפילו במקרה בו התשובות להן ידועות.


בנוסף לשבע השאלות הללו קיימות קטגוריות נוספות של שאלות, הנקראות "דרישות" ו"בדיקות". לגבי קטגוריות אלו לא מופיע פסוק המחייב את ביצוען, ולכאורה הן בגדר "רשות" ולא חובה, ואכן כך סבורים חלק מהראשונים. אך לדעתו של הרמב"ם גם אותן שאלות נוספות שמעבר לשבע הללו, שאלות בסיסיות וכאלה שנוגעות למהותה של העדות, גם הן מחויבות להישאל ובלעדיהן העדות אינה מתקבלת. שאלות אלו, לדעת הרמב"ם, מוגדרות כ"דרישות".
בהשוואה לחקירה בבית משפט ישראלי, ההבדל הבולט ביותר הוא בנוגע לזהות החוקר; במשפט הישראלי החוקר הוא עורך הדין ובמשפט העברי הדיינים הם החוקרים. בנוסף נראה כי במשפט הישראלי אין ירידה לפרטים בנוגע לתוכן השאלות, ונשאר מרווח רב יותר לשיקול דעת מצדו של השופט.