משתמש:Yair/שליחות (הלכה)

שליחות הינה מושג הלכתי, המגדירה מעמד אדם המבצע פעולה עבור אדם אחר ובשליחותו, כאשר תוצאת המעשה נזקפת רק לזכותו של המשלח ולא לזכותו של השליח.

מי יכול למנות ולהתמנות לשליח? עריכה

כתוב בתורה: "כן תרימו גם אתם" (במדבר כח יח), ומכאן למדו חז"ל שניתן לתרום תרומות ומעשרות על ידי שליח, מריבוי מילת "גם". ודרשו חז"ל: "מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית" (כלומר: השייכים בבריתו של אברהם אבינו ובברית המצוות), ישנם בתורת שליחות. לפיכך, יכולים גברים ונשים יהודים או עבדים ושפחות כנענים למנות ולהתמנות לשליח, אבל לא גויים. (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף כג עמוד ב).

חרש, שוטה וקטן אינם יכולים לשמש כשליחים ולא למנות אחרים להיות שלוחם. נשים ועבדים יכולים להיות שליחים בדברים שהם שייכים בהם, אך מצוות שאין נשים ועבדים חייבים בהם, כמצוות עשה שהזמן גרמן, אין נשים ועבדים יכולים לשמש בהן כשליחים.

במה ניתן למנות שליח עריכה

שליחות מעשה עריכה

כמו תרומה

שליחות לקידושין עריכה

שליחות לגירושין עריכה

להבחין בין שליח להולכה ולקבלה

שליחות קניין עריכה

אחר

סייגים עריכה

  • במצוות שבגופו, כגון הנחת תפילין, אין אדם יכול לעשות שליח......... כפרע
  • אחד הכללים בנושא קובע כי "לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא", כלומר: פעולה שאדם אינו יכול לעשותה עכשיו, גם אינו יכול מעכשיו למנות שליח שיעשנה עבורו לאחר שתתאפשר עשייתה.
  • אין שליחות מועילה אלא בדברים שיכולים להתנות בהם תנאים, אך כל מעשה שאין מועיל בו תנאי אין מועילה בו שליחות.
  • קיים דיון לגבי עבד החפץ למנות שליח לקבל גט שיחרור מרבו, לדעת הסוברים שאין הוא יכול לקבל ולזכות בגט זה בעצמו, או להיעשות שליח לקבל גט עבור עבד אחר. המסקנה היא שהוא יכול.
  • לעניין שליח לדבר עבירה, עיין להלן

ברוב דיני התורה ניתן למנות שליח. למשל:

  • הבעל יכול למנות שליח לכתיבת גט לגרש בו את אשתו, או למסירתו לאשה אם היא בעיר אחרת, וכן האשה יכולה למנות שליח לקבלת הגט.
  • המוכר יכול למנות שליח למכור עבורו נכסים, או לקנות עבורו, והוא הדין לכל צורה אחרת של העברת בעלות על כל קניין שהוא, הן על ידי מתנה, זכייה במציאה, וכיוצא בזה.
  • אדם יכול למנות שליח לקדש עבורו אשה, והאשה יכולה למנות שליח להתקדש לאיש.
  • אדם יכול למנות שליח להפריש עבורו תרומות ומעשרות.

שלוחו של אדם כמותו עריכה

על פי גדרי ההלכה, שלוחו של אדם נחשב כמשלחו. עם זאת, לא כל פעולה שעושה השליח עולה למשלח כאילו עשה אותה הוא, ואם השליח יניח תפילין, לא יחשב הדבר כאילו המשלח הניח תפילין. לבירור גדרי הדברים נאמרו מספר דרכים, הקובעות את גבולות הכלל ששלוחו של אדן הוא כמותו.

בתוספות רי"ד (קידושין מב, ב) מבואר, שתקפותו של הכלל ששלוחו של אדם כמותו היה בה כדי להועיל גם לענין קיום מצוות כהנחת תפילין, אלא שאין בכוונת התורה שיוכל אדם לעשות שליח לקיום המצוות ועל ידי כך יהיה בטל מן המצוות. לדבריו, אין הבעיה מכלל דיני שליחות, אלא מכלל דיני קיום המצוות המעשיות.

לדעתו של הקצות החושן (סימן קפב ס"ק א), אין "שלוחו של אדם כמותו" מועיל אלא בעניני מעשה, כאשר מעשיו של השליח נחשבים כמעשיו של משלחו. אך גופו של השליח לא נעשה כגופו של המשלח, ולכן כשהשליח יניח תפילין יחשב הדבר כמו שהמשלח הניח תפילין על ידו של השליח, ומשכך לא יצא ידי חובתו.

יש מהאחרונים, ובראשם רבי שמעון שקופ (שערי יושר שער ז פרק ז ועוד), שטענו שקיימות שתי דרכים שונות בשליחות. יש שהשליח חסר כוח פעולה, כשליח לקניינים, שאין בכוח אדם אחד לקנות דבר מה עבור אדם אחר, ובמקרים אלו עניינה של השליחות היא שיפוי כוחו של השליח שיוכל לפעול עבור המשלח. ויש שנדרשת פעולה של המשלח דווקא, כשחיטת קורבן פסח על ידי בעליו, ששם עניינה של השליחות הוא להחשיב את מעשה השליח כאילו עשאו המשלח.

שליח עושה שליח, נשתטה המשלח וכו'.

אין שליח לדבר עבירה עריכה

כלל בדיני שליחות אומר שאם אדם ממנה שליח תחתיו על מנת לעשות עבירה, כגון להזיק לרכוש חבירו, אין העבירה והאחריות לתשלום נזקפת לחובת המשלח אלא לחובת השליח. אולם אם אין השליח יודע שהוא נשלח לבצע עבירה, כגון הנשלח למעול בהקדש ללא ידיעתו שמדובר בהקדש, חלה העבירה והאחריות על המשלח.

הרחבה ונימוק.


שליחות בחוק עריכה

ייפוי כח

[[קטגוריה: הלכה]]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.