נבלט (אתר מקראי)
נְבַלָּט היה יישוב מקראי. בתקופת שיבת ציון כאשר התאפשרה חזרתם של הגולים מבבל לארץ ישראל לאחר הכרזת כורש, יושבה נבלט על ידי בני שבט בנימין, על פי המסופר בספר נחמיה[1]:
”וּבְנֵי בִנְיָמִן מִגָּבַע מִכְמָשׂ וְעַיָּה וּבֵית אֵל וּבְנֹתֶיהָ: עֲנָתוֹת נֹב עֲנָנְיָה: חָצוֹר רָמָה גִּתָּיִם: חָדִיד צְבֹעִים נְבַלָּט”.
במאה ה-20 הציעו לזהותה בבית נבאלא, הסמוכה למושב בית נחמיה של ימינו, מצפון מזרח ללוד, ואשר נמצאת צפונית לתל חדיד, וזאת בהתאם להקשר המקראי.
בתל הסמוך לבית נבאלא נתגלו שרידים מתקופת הברונזה עד התקופה הביזנטית[2].
יש לציין כי בתוספתא נזכרת על ידי חז"ל "משפחת בית נבלטא"[3], וכמו כן, בשטר גירושין בארמית ממדבר יהודה, המתוארך לתקופת המרד הגדול, מצוין כי שם האישה הוא "מרים בת יהונתן מן הנבלטא"[4].
הנחל העובר באזור נקרא כיום נחל נבלט, על שם העיר מקראית, ובראשית ימיו נקרא מושב בית נחמיה בשם "בית נבלטא".
לקריאה נוספת עריכה
- הערך: נבלט, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 644.
- יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 165.
