ספר נחמיה

ספר נְחֶמְיָה הוא אחד מספרי התנ"ך, אך על פי החלוקה המסורתית הוא נחשב כחלק מספר עזרא ולא כספר בפני עצמו. הספר עוסק ברובו בשיקומו של היישוב היהודי בארץ ישראל על ידי השבים לארץ בתקופת ראשית בית המקדש השני, בסביבות המאה ה-6 לפנה"ס. רוב הספר מתואר מנקודת מבטו של נחמיה בן חכליה, ראש יהודי הארץ באותה תקופה, שמונה על ידי השלטון הפרסי; שאר הספר מכיל תעודות שונות על התקופה (רשימת העולים, האמנה, מפת ההתיישבות), סגנון זה קיים גם בספר עזרא.

ספר נחמיה

נחמיה מביט בהרס חומות העיר ירושלים
נחמיה מביט בהרס חומות העיר ירושלים
תקופת התרחשות	שיבת ציון
מספר פרקים	13
מספר פסוקים	373
סדרת ספרים	כתובים
הספר הקודם	ספר עזרא
הספר הבא	דברי הימים
דמויות מרכזיות	נחמיה

ספר זה לא נקרא בציבור באף חג בלוח השנה היהודי, אך קטעים ממנו משולבים בתפילה.

תוכן הספר

תוכן ספר נחמיה

נושא	פרק
עלית נחמיה	א', א' - ב', ט'
בנין חומת ירושלים	ב', י' - ג', ל'
ארגון הגנת העיר	ד'
תקנות נחמיה לטובת העניים	ה'
תגובת הצרים ותככיהם	ו'
תקנות לביטחון ירושלים וישובה, ורשימת העולים בימי זרובבל	ז'
קריאת התורה בידי עזרא וחגיגת חגי תשרי	ח'
הווידוי הגדול	ט'
כריתת האמנה	י'
רשימת המתיישבים הראשונים בירושלים ובמדינה	י"א
רשימת משמרות הכהונה והלויה	י"ב, א'–כ"ו
חנוכת החומה וקידושה	י"ב, כ"ז–מ"ג
תקנות נחמיה	י"ב, מ"ד - י"ג, ל"א

עליית נחמיה

נחמיה בן חכליה, שר המשקים של המלך ארתחשסתא, בשנת עשרים למלכותו נפגש בחודש כסלו עם חנני, אחד מאחיו, ושומע ממנו על כך ששיבת ציון בידי זרובבל ועזרא עדיין לא בנתה את חומות ירושלים ההרוסות ושהעם נתון במצב נוראי. הידיעה מזעזעת את נחמיה והוא מתחיל להתענות ולהתוודות בדומה לדניאל בפרק ט',

בהמשך, בחודש ניסן, נחמיה מגיש יין למלך והמלך שואלו למה נפלו פניו. נחמיה מתאר כמה פוגעת בו הידיעה שירושלים חרבה. המלך נותן לו להיות הפחה מטעמו על יהודה וללכת לעזור לשיבת ציון. נחמיה מבקש גם חומרים ומשאבים כדי לעזור ליהודים, והמלך נותן לו ומקציב לו זמן לשהות בירושלים (בפרק י"ג יתברר שנחמיה חוזר, באופן זמני, לשירות המלך לאחר שתים עשרה שנה בירושלים.

בנין חומת ירושלים

נחמיה מגיע לארץ ומשתקע בירושלים למשך שלושה ימים. אחרי שלושה ימים נחמיה קם בלילה עם בהמתו ומסייר בחורבות חומת ירושלים. בבוקר מסביר נחמיה ליהודים שצריך לבנות מחדש את חומות ירושלים ומסביר להם שיש להם יכולת ומשאבים. כאשר סנבלט, טוביה וגשם שומעים על ההתרחשות הם באים ומתלוננים לנחמיה, והוא עונה להם שאל להם להתערב בבניית ירושלים. העם בונה את חומות ירושלים בשיתוף פעולה מרשים כשכל משפחה אחראית על בניית חלק מסוים בחומה.

ארגון הגנת העיר

סנבלט טוביה וגשם לועגים לעם הבונה אך כאשר הם רואים שהבנייה מתקדמת ומצליחה הם מחליטים לחבל בה ולפגוע ביהודים, הדבר נודע לנחמיה והוא מחמש את בוני החומה כך שיוכלו לעסוק בבניית החומה ובד בבד להגן על העיר ובוניה, וכך מסכל את מזימת סנבלט.

תקנות נחמיה לטובת העניים

נחמיה עובר לספר על הפן הכלכלי - רוב תושבי ירושלים עניים ונאלצו למכור את בניהם ובנותיהם לעבדות אצל היהודים העשירים. נחמיה רב עם העשירים, מוכיח אותם ואומר להם שלא יעשו כן יותר כדי שלא תיווצר רעה מהפרש המעמדות והם מסכימים ומשתפים איתו פעולה.

תגובת הצרים ותככיהם

החומה הושלמה אבל עדיין לא בנו את השערים. סנבלט וגשם שולחים לנחמיה שיעשו פגישה בכפירים בבקעת אונו, נחמיה מבין שזאת תרמית כדי שהם יוכלו להתנקש בו ומסרב בטענה שעדיין יש לו עבודה בעיר. אחרי חמש פעמים שהוא דוחה את השליח, השליח חוזר עם איגרת פתוחה בה כתוב שסנבלט וגשם יודעים שהתוכנית של נחמיה להפוך למלך היהודים בירושלים וגם יש נביאים (נביאי-שקר) שאומרים שזה יקרה, נחמיה דוחה אותם בטענה שהם מפחדים ממנו ולכן מפיצים עליו שקרים.

נחמיה בא אל בית שמעיה בן דליה בן מהטיבאל הנביא (נביא שקר שקיבל תשלום מסנבלט להפחיד את נחמיה) הוא אומר לנחמיה שיברח להיכל ושם יתחבא כי בלילה באים להרגו. נחמיה מבין מדבריו של שמעיה שהוא נביא שקר כי אסור למי שאינו לוי או כהן להיכנס להיכל סתם (נחמיה לא היה משבט לוי). נחמיה עונה לשמעיה "האיש כמוני יברח" מצד היותו המנהיג מה שיחליש את רוח העם בברחו "ומי כמוני אשר אבוא אל ההיכל וחי לא אבוא". נחמיה מתפלל שה' יזכור לרעה את סנבלט, טוביה ונועדיה הנביאה ושאר נביאי השקר שניסו ליירא אותו.

בכ"ה אלול, לאחר חמישים ושניים ימים, נשלמת בניית החומה. עם זאת, רבים משרי יהודה הינם בעלי ברית ושבועה או חתנים של טוביה, וטוביה מנצל זאת כדי לנסות ולהחליש את נחמיה.

ישובה של ירושלים ורשימת העולים בימי זרובבל

נחמיה מציב את השערים וממנה את חנני אחיו ואת חניה שר הבירה על השערים של ירושלים. נחמיה מחליט שיש לדאוג להגירה חיובית אל העיר ירושלים מכיוון שהיא עיר גדולה בשטחה ומצומצמת באוכלוסייתה. לצורך כך נחמיה בודק את ספר היחס שמונה את כל העולים בימי זרובבל (בדומה לעזרא ב'). בהמשך נחמיה יוזם מעבר של 10% מיהודי הארץ לתוך העיר ירושלים.

קריאת התורה של עזרא

לאחר חזרה על רשימת היחס שמופיעה כמעט מילה במילה בספר עזרא, פרק ב' מסופר על קריאת עזרא את התורה מול המון העם בראש השנה. עזרא מקריא בפני העם את התורה תוך שהלוויים מסבירים ומתרגמים לעם, וכל זאת מהזריחה ועד חצות היום. קריאת התורה גורמת צער גדול לקהל (כנראה משום שמבין שלא שמרו את התורה עד כה כפי שהיו צריכים) שמתחיל לבכות. נחמיה, עזרא והלוויים מעודדים את העם ומבקשים מהם לחגוג את היום מכיוון שמדובר ביום חג.

גם למחרת ראש השנה העם מגיע לשמוע את דברי התורה והם מגלים שהתורה ציוותה לחגוג במהלך החודש השביעי בסוכות. העם מתחיל להקים סוכות, דבר שלא עשו בהמוניהם מימי יהושע בן נון. העם ממשיך לשמוע את דברי התורה בכל ימי החג וחוגג בסופו את שמיני עצרת.

וידוי הלוויים ואמנת נחמיה

העם מתחרט על נישואיו לנשים הנוכריות. הלוויים מתפללים לאלוהים ומזכירים את חסדיו איתם ואת חטאיהם שלהם משחר היותם לעם ועד עתה. לבסוף הם מציינים את מצבם הרע מבחינה מדינית ומבחינה כלכלית בהווה.

לאחר וידוי זה ראשי העם וראשי המשפחות כורתים אמנה שבה הם מצהירים על נאמנותם לאלוהים ולתורתו. כמו כן, הם מפרטים מצוות מסוימות שהם מתחייבים להן תחת המצב השלילי עד היום בכל הקשור לקיומן (כפי שניתן לראות בספרי חגי; מלאכי; עזרא ונחמיה. המצוות הבולטות באמנה הן הקפדה על מצוות השבת, התרחקות מהנשים הנוכריות, הקפדה על מתנות הכהונה והלווייה והבאת קרבן עצים.

חנוכת החומה

העם בראשות נחמיה ועזרא חוגג את חנוכת החומה בשירה ובניגונים וקורבן תודה מיוחד. שוב קוראים בתורה על הצורך להתרחק מהמואבים והעמונים ואכן העם נבדל מהעמים הזרים.

סוף דבר

נחמיה חוזר לספר על קשיים ביישום חיי התורה בקרב העם: אלישיב הכהן הגדול ממשיך בקשריו עם טוביה ואפילו נותן לו לשכה בבית המקדש; העם לא העניק ללוויים את מתנותיהם מהיבול; חילול שבת המוני בירושלים וקיום מסחר בשבת וכן המשך הנישואין לעמים הזרים. נחמיה מתאר כיצד התמודד עם התופעות הללו ואת תוכחותיו למעורבים במעשים האלה.

ספר נחמיה כהמשך לספר עזרא

בדברי חז"ל לא נחשב ספר נחמיה כספר בפני עצמו, אלא הוא המשך של ספר עזרא ושני הספרים נחשבים כספר אחד במנין 24 ספרי התנ"ך, שהחלוקה ביניהם היא מלאכותית, (בדומה לחלוקה המלאכותית של ספר שמואל ל 2 חלקים אליו מתייחסים חז"ל כספר אחד לכל דבר). פעמים רבות מציינים מפרשים מתקופת הראשונים את ספר עזרא כמקור לפסוקים שמקורם למעשה בספר נחמיה, עובדה המעלה תמיהה אם לא מביאים בחשבון את העובדה ששני הספרים נחשבים כספר אחד. החלוקה לשני ספרים היא מאוחרת יותר ומתחילה בתרגום הוולגטה. גם מלשון הכתוב עצמו מוכח שמחבר ספר נחמיה איננו מחבר ספר עזרא, כאשר רואים שספר נחמיה חוזר לעסוק בקורות עזרא שכבר כתב את קורותיו בעצמו בספרו. הוכחה נוספת היא שיש נושאים רבים שחוזרים ונכתבים בספר נחמיה אף על פי שכבר נכתבו בספר עזרא, כגון רשימת העולים מבבל.

הגמרא מבארת שהסיבה שספר נחמיה לא התייחד כספר בפני עצמו היא משום שהחזיק טובה לעצמו ואמר "זכרה לי אלוהי לטובה" כמה פעמים במהלך הספר כהשתבחות על מעשיו הטובים. סיבה נוספת היא משום שכאשר תיאר את פועלו כפחה הגון, הזכיר בכך את הפחות הראשונות עד אותו הזמן וכך הוציא את דיבתם רעה.

גם הגמרא מציינת פסוק המובא בספר נחמיה כמובא בספר עזרא, וכן בקרב יהודי ימי הביניים נחשב ספר נחמיה כחלק מספר עזרא, ורש"י מציין על מספר פסוקים שנמצאים בנחמיה כחלק מספר עזרא.

זמן כתיבת הספר ומחברו

הספר נכתב בתחילת ימי בית שני, וסוף הספר מתאר מאורע שהתרחש בשנת שלושים ושתים למלך ארתחששתא (היו ארבעה מלכים בעלי שם זה, שני הראשונים מלכו יותר מ-32 שנה). בתארוך המסורתי מקובל לזהות את המלך כארתחששתא הראשון, ולתארך את זמן גמר כתיבת הספר, לפי רוב הדעות המסורתיות, לשנת ג'תל"ח (348 לפנה"ס). מזווית המחקר, הספר מציב אתגרים רבים לתארוך בעקבות נקודות ציון היסטוריות ושימוש בביטויים המתאימים לתקופות שונות. השערות שונות מתארכות חלקים שונים של הכתיבה על פני טווח רחב של זמן - מהמאה ה-6 לפני הספירה, ועד למאה ה-2 לפני הספירה. חלקים שונים בטקסט לא יכלו, מזווית התפתחות השפה, להיכתב לפני שנת 515 לפני הספירה, וחוקרים רבים מתארכים את עיקר המאורעות למחצית השנייה של המאה ה-4 לפני הספירה, ולכל הפחות למאה ה-5 לפני הספירה. נקודת המוצא במחקר, הנתמכת בממצאים רבים, היא שהספר הזה, כשאר ספרי התנ"ך, נוצר בהדרגה, כאשר סופרים שונים בתקופות שונות הוסיפו וערכו חלקים שונים בספר, זאת לאורך מאות שנים, עד להגעתו לגרסה שאנו מכירים היום.

ספר נחמיה נכתב ככלל על ידי נחמיה עצמו, ורוב הספר מסופר בגוף ראשון. עם זאת, יש מקומות בהם נחמיה מוזכר בגוף שלישי, מה שמעלה את האפשרות שנחמיה לא כתב חלקים אלו, והם הוכנסו לספר מאוחר יותר, ייתכן שעל ידי אנשי כנסת הגדולה. לאפשרות זו של עריכה מאוחרת לספר, ניתן למצוא חיזוק בעובדה שהוזכרו בספר שמות אנשים כמי שחיו בימי דריווש השני. על פי גישה זו, יש לתארך את עריכת הספר לכל המוקדם, לתחילת המאה ה-4 לפנה"ס.

למרות הסדר המקובל במקרא ובמסורת היהודית, שעזרא קדם לנחמיה.

תיאור חומות ירושלים בספר נחמיה

תיאור אתרי החומות בנְחֶמְיָה ג

ספר נחמיה כולל שלושה תאורים מפורטים של האתרים בחומות ירושלים של ימיו (כולל שערים, מגדלים, ואתרים נוספים): פרק ב מתאר סיור לילי של נחמיה באזור הדרומי של החומות, פרק ג כולל תיאור מפורט של כל חלקי החומה הנבנית, ופרק י"ב כולל תיאור של שתי תהלוכות חגיגיות על החומות לציון סיום בניית החומה. מהלך החומות מוסכם בדרך כלל על החוקרים, אך רק שרידים של מספר שערים התגלו, ויש עדיין חילוקי דעות לגבי מיקום השערים ששמם נמסר בספר. למעשה, תיאורי מהלך החומות בספר נחמיה הם מהמקורות העיקריים להשערת המיקום היחסי של השערים והמגדלים, וזאת מכיוון שהתיאורים עוקבים באופן רצוף אחר אתרי החומה (בסיבוב כנגד השעון בפרק ג ומדרום לצפון בפרק י"ב).

• שַׁעַר הַצֹּאן בצפון הר הבית שימש כנראה להבאת בעלי חיים לקורבן במקדש, ואולי לכן אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הוא שקיבל את האחריות על בניית החומה באזור זה.
• שַׁעַר הַדָּגִים, המוזכר גם בספר צפניה, פרק א', פסוק י', מזוהה לרוב עם שַׁעַר אֶפְרַיִם המוזכר בספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק י"ג. הדרך שיצאה מהשער הובילה כנראה לנחלת אֶפְרַיִם והתפצלה גם מערבה לכוון יפו משם אולי הובאו הדגים לשוקי העיר.
• שַׁעַר הַגַּיְא הוביל מערבה מעיר דוד לכוון ה"גיא" העובר מאזור שער שכם של היום ודרך רחוב הגיא בעיר העתיקה (אזורים שהיו מחוץ לחומות בימי נחמיה) ויורד ממערב לעיר דוד עד לנחל קדרון. בשנת 1927 גילה ז וו. קראופוט בחפירות מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל הבריטית שרידי שער מתקופת בית ראשון עם שרידי מגדלים משני צדדיו (בערך בנקודה 4 במפה). שער זה מזוהה על ידי רבים כשער הגיא.
• שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת שימש כמקום לשפיכת האשפה של העיר (מטה למדרון בכיוון גיא בן הינום הטמא). ממיקומו היחסי בתיאור חלקי החומה בנחמיה ג נראה שהשער אמור להמצא בדרום עיר דוד.
• שַׁעַר הָעַיִן היה סמוך לבְּרֵכַת הַשֶּׁלַח שבתוך החומה ששימשה גם להשקיית גַן הַמֶּלֶךְ ממזרח לחומה הסמוכה. הבריכה נמצאת ליד היציאה של נקבת השילוח שבנה חזקיהו לקראת המצור של אשור (ממעיין הגיחון שנסתם ועד בריכת השילוח - ראו ספר מלכים ב', פרק כ'. בסמוך לשרידי שער כאן נמצאו מדרגות חצובות אל מחוץ לחומה - אולי "המַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד".
• מקומו של שַׁעַר הַמַּיִם שנוי במחלוקת. בספר נחמיה, פרק ג', פסוק כ"ו הוא מופיע כנמצא ממזרח למגדל היוצא (מבית המלך העליון שבדרום הר הבית), בספר נחמיה, פרק ח' הרחבה ("הָרְחוֹב") שמול השער מוזכרת כמקום כינוס העם לשמיעת התורה, ובספר נחמיה, פרק י"ב הוא מוזכר כמצפון לשַׁעַר הָעַיִן. מקום השער במפה שכאן עוקב אחרי דעתו של עמיחי מזר לפיה נמצא שער המים בחומה המזרחית סמוך למעיין הגיחון. המעיין נסתם מאות שנים לפני ימי נחמיה (ומימיו הוסבו לנקבת ולבריכת השילוח) וספק אם בכלל היה ידוע אז, אבל ייתכן שהקשר של השער למי הגיחון שרד בשמו הקדום של השער. אחרים ממקמים את שַׁעַר הַמַּיִם במזרח הר הבית - כשער פנימי של מתחם המקדש סמוך לבית המלך.
• החוֹמָה הָרְחָבָה שמזכיר נחמיה היא כנראה החומה שהקיפה את אזור הגבעה המערבית (העיר העליונה, או אולי שכונת ה"מִּשְׁנֶה"). לפי עדויות ארכאולוגיות והיסטוריות היה האזור ממערב לעיר דוד מוקף בחומה לפחות מימי החשמונאים (כלומר כמה מאות שנים לאחר ימי נחמיה) אך לא היה מיושב יישוב עירוני לפני ימי החשמונאים. השכונה נקראה העיר העליונה בידי יוסף בן מתתיהו (בספרו - מלחמת היהודים). בעקבות חפירות באזור העיר העתיקה שנערכו אחרי 1967 התגלה קטע מחומה רחבה באזור הצפוני של קו החומה המשוער כפי שהוא מופיע במפה להלן. קטע החומה שהתגלה הוא מתקופת בית ראשון וקו החומה המשתמע ממנו נפגש עם הר הבית באזור המתאים לנקודה בה מציין נחמיה עצמו את מיקומה של חומה רחבה. עובדות אלה חיזקו את ההשערה שאזור העיר העליונה היה מוקף חומה כבר מימי בית ראשון אך לא היה מיושב אז עדיין ביישוב עירוני צפוף. אחת ההנחות היא שחזקיהו הקים את החומה הרחבה כחלק מהביצורים שבנה כהכנה למצור האשורי - בניסיון להגן על אזור פרזות כפרי סמוך לעיר. יש המשערים שהעיר העליונה היא שכונת ה"מִּשְׁנֶה" בירושלים המוזכרת למשל בספר צפניה, פרק א' או כמקום מושבה של חֻלְדָּה הנביאה.

לקריאה נוספת

• Joseph Blenkinsopp, Ezra-Nehemiah (OTL; Philadelphia: Westminster, 1988).
• Hugh G. M. Williamson, Ezra-Nehemiah (WBC 16; Waco, TX: Word Books, 1985).
• הרב יעקב אפשטיין, "החזרת עזרא ונחמיה לשני ספרים", שו"ת חבל נחלתו, חלק יח, סימן כט.

קישורים חיצוניים

• ספר נחמיה, באתר ויקיטקסט
• ספר נחמיה, באתר מקראות גדולות הכתר
• ספר נחמיה, באתר "תורת אמת"
• ספר נחמיה, באתר מכון ממרא
• ספר נחמיה, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
• רשימת מאמרים על ספר נחמיה באתר רמב"י
• ערן ויזל, הפירוש המיוחס לרש"י לספר עזרא-נחמיה, JSIJ‏ 9, 2010

• Loring W. Batten, Ezra and Nehemiah (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1913. Online copy at the Internet Archive