נורם פרגוסון
ויליאם נורמן "נורם" פרגוסון (באנגלית: William Norman "Norm" Ferguson; 2 בספטמבר 1902 – 4 בנובמבר 1957) היה אנימטור אמריקאי שעבד באולפני וולט דיסני ותורם מרכזי להתפתחות הסגנונית של האולפן בשנות ה-30. הוא ידוע לרוב בזכות תרומתו ליצירת פלוטו, אחת הדמויות המוכרות והמתמשכות ביותר של הסטודיו, והוא האמן המזוהה ביותר עם דמות זו. הוא בנוסף תרם בפיתוח דמויותיהן של פיט רגל-עץ והזאב הרע.[1] בנוסף הוא היה האנימטור הראשי של המכשפה ב"שלגיה ושבעת הגמדים", הראשונה מתוך שורה ארוכה של נבלים גדולים מבית דיסני.
 | |
| לידה |
2 בספטמבר 1902 מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
4 בנובמבר 1957 (בגיל 55) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| שם לידה | ויליאם נורמן פרגוסון |
| תקופת הפעילות | 1923–1953 (כ־30 שנה) |
| תחום יצירה | אנימטור |
| פרסים והוקרה |
אגדות דיסני (1999)  |
| בת זוג | גלדיס פ. (1924) |
| מספר צאצאים | 1 |
  | |
פרגוסון, שנקרא בחיבה "פרגי" על ידי חבריו באולפני וולט דיסני, מעולם לא היה מרוסן על ידי האנטומיה וחוקי הציור. כאמן אינסטינקטיבי הוא צייר מה שהרגיש נכון, ולעיתים קרובות הפתיע את עמיתיו עם התוצאות הלא צפויות. כפי שאמר פעם האנימטור ואגדת דיסני פרד מור "פרגי לא יודע שאי אפשר להרים את הגבות מעל עיגול הראש, אז הוא מתקדם והולך על זה וזה נותן אפקט נהדר". עמיתו ואגדת דיסני, מרק דייוויס, סיכם את תרומותיו של פרגוסון כשאמר "נורם פרגוסון היה אמן במה שנון ואיש הצגה".
ביוגרפיה עריכה
פרגוסון נולד ב-2 בספטמבר 1902, לאב סקוטי ולאם אירית, הוא למד ב-"Brooklyn’s Heffley Institute", בית ספר לקצרנות והקלדה, ואחריו במכון פראט, שם למד אמנות מסחרית. בשנת 1920, לאחר שעבד בעבודות קצרנויות שונות, הוא החליט לרדוף אחר קריירה במדיום ההנפשה המתפתח וזכה במהירות בעבודה בחברה "Fables Pictures" של הקומיקסאי פול טרי.
עבודתו בדיסני עריכה
תשע שנים מאוחר יותר, הוא עזב את "Fables" כדי להצטרף לאולפני וולט דיסני. לאחר שהתחיל באולפן בשנת 1929 כצלם, עבר פרגוסון למחלקת ההנפשה ועלה במהירות, למרות היעדר הכשרה פורמלית באמנות. ההנפשה המוקדמת שלו, הכלב שיהפוך לימים לדמותו של פלוטו, גררה תגובה חזקה באולפן ועל המסך על כך שהעניקה לדמות אישיות וחיים לכאורה, שנחשבו לצעד גדול קדימה עבור אופן האמנות הרך בשנים של ההנפשה. האנימטורים פרנק תומאס ואולי ג'ונסטון הוקירו רבות את עבודתו של פרגוסון בספרם "Disney Animation: The Illusion of Life" משנת 1981, וכינו את "רצף נייר הזבובים" המפורסם שלו מהסרט הקצר "פלוטו השובב" משנת 1934 - שבו הכלב נדבק לפיסת נייר זבובים - "אבן דרך בהנפשה אישיותית...לאורך כל זה, תגובתו למצוקה שלו והמחשבות שלו על מה לנסות הלאה, משותפים עם הקהל. זו הייתה הפעם הראשונה שדמות נראתה חושבת על המסך, ואף על פי שזה נמשך רק 65 שניות, זה פתח את הדרך להנפשה של דמויות אמיתיות עם בעיות אמיתיות".
בדיסני הוא שימש כאנימטור בלמעלה מ-75 סרטים קצרים, כולל "כנופיית השלשלאות", "היתומים של מיקי", וזוכה פרס האוסקר "שלושה חזירים קטנים" (1933). פרגוסון היה מהיר עם העיפרון שלו, והפיק עד 12 מטר של הנפשות ביום (אופן מדידה המבוסס על קטעי פריימים בסרטים); הממוצע היה 3 עד 5 מטר, לפי דברי ההיסטוריון של דיסני בוב תומאס.
בשנת 1935, וולט דיסני מינה את פרגוסון לשמש כאנימטור מפקח על סרט ההנפשה באורך מלא הראשון של הסטודיו, "שלגיה ושבעת הגמדים". עבור סרט זה, פרגוסון פיקח על ההנפשה של הראשונה מבין הנבלים הגדולים של דיסני, המכשפה הרעה; הוא המשיך אחר כך עם הופעת דמותו של השועל ג'ון הישר בסרט "פינוקיו".
פרגוסון המשיך לשמש כבמאי רצף/מפקח הפקה/אנימטור ברבים מהסרטים הקלאסיים של דיסני כמו "פנטסיה" ו"דמבו", "סלודוס אמיגוס", "שלושת הקבלרוס", "סינדרלה", "עליסה בארץ הפלאות" ו"פיטר פן". בשנת 1941 פרגוסון ערך הופעת קמאו בסרט "הדרקון העקש".
חוש כישרון ההפקה של פרגי נבע מקומיקאים וותיקים של מופעי וודוויל שאהב לצפות בהם במהלך שנות התפתחותו בניו יורק. הוא זכור כמי שעבד באופן "גס" ו"רופף", במונחים של הנפשה, תוך התמקדות בתחושה, פעולה ואישיותה של הדמות מאשר בפרטים, תבנית או שרטוט פורמלי.
לאחר דיסני עריכה
פרגוסון, שבהמשך חייו סבל מסוכרת, עזב את אולפני דיסני כשבריאותו והקריירה שלו בדעיכה בערך בשנת 1953. מיד לאחר תפקיד קצר ולא מוצלח בחברה של האנימטור שמוס קולהאן, שתיאר בספרו "Talking Animals And Other People" משנת 1986, נורם פרגוסון נפטר כתוצאה מהתקף לב ב-2 בנובמבר 1957 בלוס אנג'לס, קליפורניה.[2]
פרגוסון קיבל לאחר מותו את פרס וינזור מקיי בשנת 1987, ובנוסף, בשנת 1999, נבחר לאגדת דיסני על ידי האולפן יחד עם עמיתו האנימטור המילטון לוסק (גם לאחר מותו).
פילמוגרפיה עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
נורם פרגוסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Steve Watts, The Magic Kingdom: Walt Disney and the American Way of Life, University of Missouri Press, pg. 132
- ^ Michael Barrier interviews Corny Cole (אורכב 24.08.2016 בארכיון Wayback Machine)