אליעזר גורדון

רב העיר וראש ישיבת טלז

אליעזר גוֹרְדוֹן מטלז (תר"א, 1841ד' באדר א' תר"ע, 1910) היה ראש ישיבת טלז ורב העיר טלז.

אליעזר גורדון
לידה 1841
ה'תר"א
בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1910 (בגיל 69 בערך)
ד' באדר א' ה'תר"ע
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות קובנה, סלבודקה, קלם, טלז
תקופת הפעילות ?–1910 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות תנועת המוסר עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה, פסיקה, מוסר
תפקידים נוספים ראש ישיבה עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו הרב ישראל ליפקין מסלנט
תלמידיו חתנו, הרב יוסף יהודה לייב בלוך
חיבוריו "תשובות רבי אליעזר", חידושים על הש"ס
צאצאים שמואל גורדון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו

עריכה

נולד בכפר צירניאן הסמוך לעיירה סוייר שבפלך וילנה, לאברהם שמואל גורדון, תלמיד רבי חיים מוולוז'ין שהתפרנס ממסחר ביין. למד בתלמוד תורה בעיירה סמרגון הסמוכה. נשלח לישיבה בעיירה שבזרצ'ה פרוור של וילנה. לאחר מכן למד בקובנה בבית מדרשו של הרב ישראל מסלנט. בגיל 15 מינהו הרב ישראל להגיד שיעור ביאורים ברי"ף בפני התלמידים[1].

בשנת תרט"ז (1856) נשא לאשה את בתו של הרב אברהם יצחק נבייזר שהיה מורה צדק בקובנה. לאחר נישואיו התגורר בקובנה ובמהלך שהותו שם קיבל הצעות לכהונת רבנות קהילות אלקסוט (אנ') (פרוור של קובנה) ואיישישוק וסירב[2]. בשנת ה'תרל"ד (1874) התמנה לרבה של סלובודקה ובאותו יום נפטר חמיו והוא התמנה במקביל למורה צדק של קובנה. לאחר חצי שנה התמנה לרבה של קלם, ובה הקים ישיבה לתלמידים מבוגרים. בשנת תרמ"א נתקבל כרבה של העיר טלז, ובנוסף קיבל לידיו את הנהגת הישיבה שהוקמה עוד קודם לכן. תחת הנהגתו גדלה והתפתחה ישיבה זו.

בשנת תר"ע (1910) נסע ללונדון על מנת לאסוף כספים עבור בניין הישיבה שנשרף זמן מה לפני כן, ונפטר שם. נקבר בלונדון. אלפים ובראשם כל רבני לונדון ליוו אותו בדרכו האחרונה בלוויה שטרם נראתה כמותה בלונדון[3].

דרך לימודו והנהגתו

עריכה

הרב גורדון ריכז את עיקר מאמציו בתפקידו כראש ישיבה. מסופר שבעת שלמד עם תלמידיו שכח מצורכי הנהגת העיר שבה שימש כרב, גם כאשר היו דחופים. נודע כאחד מאבות "שיטת ההבנה" בלימוד הגמרא, אשר התרכזה בהבנת היסודות והסברות בסוגיות התלמוד. התמקד בלימוד ספרי הראשונים, הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א וקצת מן האחרונים שאחזו בשיטת ההבנה כקצות החושן, נתיבות המשפט ורבי עקיבא איגר.

הרב גורדון היה הראשון שנתן שיעורים לפי נושאים ולא על סדר הגמרא.

התייחס בחיבה רבה כלפי תלמידיו, וכן דרש בפני בני העיר טלז על חשיבות כבודם של בחורי הישיבה.

נהג לדקדק בדברי הראשונים עד הש"ך והמגן אברהם[דרושה הבהרה], ועד בכלל, ומעולם לא פקפק בהם. על האחרונים חלק לעיתים, מלבד על רבי עקיבא איגר.

הרב גורדון חילק את ישיבתו לארבע כיתות שנקראו "שיעורים" לפי ידיעותיהם גילם וכישרונותיהם. תלמידים מצטיינים עלו במהירות לשיעור גבוה יותר. לאחר שעבר תלמיד דרך כל ארבעת השיעורים היה נכנס לשיעורו של הרב גורדון. מלבד היכולת ללמד כל קבוצת תלמידים לפי רמתה, המריצה מערכת זו את התלמידים להצטיין כדי לעלות לשיעור גבוה יותר. בין הר"מים היו חתנו הרב יוסף יהודה לייב בלוך והרב שמעון שקאפ.

הרב גורדון הדגיש את חשיבות המשא ומתן בין הרב והתלמיד במהלך השיעור ודרש מתלמידיו להשתתף במשא ומתן זה, שבו הייתה נמדדת רמת התלמיד. הוא בלט בהתלהבותו בשעת הלימוד, ופעם שבר את אצבעו של תלמידו הרב יוסף שלמה כהנמן, ללא שימת לב[4].

מאות תלמידים הגיעו לישיבה, מרוסיה, פולין ועוד.

צאצאיו

עריכה

בנו: שמואל גורדון. חתניו: הרב יוסף יהודה לייב בלוך, הרב יצחק אייזיק הירשוביץ, הרב זלמן סורוצקין.

ספריו

עריכה

לאחר מותו פורסמו תשובותיו בספר תשובות רבי אליעזר. בסוף הכרך השני מופיעים מעט מחידושיו על מסכתות הש"ס.

לקריאה נוספת

עריכה
  • יעקב מרק, במחיצתם של גדולי הדור, הוצ' 'גויל', ירושלים תשי"ח, עמ' 22–30
  • הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר, הוצ' פלדהיים, ירושלים תשס"א, כרך ב' עמ' 346–354

קישורים חיצוניים

עריכה
כתביו

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הגאון רבי אליעזר גורדון -חייו ופעליו, זאב אריה רבינר, עמוד לג
  2. ^ לימים סיפר חתנו הרב זלמן סורוצקין כי סיבת סירובו הייתה התנגדותו הנחרצת של חמיו של הרב גורדון לאפשר לו לקבל את המשרות בתואנה שרק בזכות גדלותו בתורה יש לו אפשרות לפרנס אותו ואת ביתו, לעומת חותנתו שסברה שעליו לקבל את המשרה כי הוא מהווה עליהם נטל כלכלי, בעלה השיב לה על טיעון זה: "אינך יודעת מי מחזיק את מי!". אף כשהוצעה לו רבנות סלובודקה חמיו ביקש שלא ייטול את המשרה אולם בלחץ חותנתו הסכים לכך, וביום בו הוא הוכתר לרבה של סלובודקה התמוטט חמיו בשובו מבית הכנסת ונפטר (מובא ב"הגאון רבי אליעזר גורדון - חייו ופועליו")
  3. ^ מקטעי עיתונות המובאים ב"הגאון רבי אליעזר גורדון - חייו ופועליו" עמוד קנ"ז
  4. ^ המבשר, מוסף שבת, י' בשבט תשע"ד.