פתיחת התפריט הראשי

נטע גנור (נולדה ב-28 באוקטובר 1979) היא אמנית, ציירת וסופרת ישראלית, משותקת בארבע גפיים המשתמשת בפיה על מנת ליצור.

נטע גנור
Netta Ganor.jpg
לידה 28 באוקטובר 1979 (בת 40)
ירושלים
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור, כתיבה
הושפעה על ידי רנה מגריט, סלבדור דאלי
http://www.nettaganor.com/

ביוגרפיהעריכה

גנור נולדה ב-28 באוקטובר 1979 בירושלים. בת בכורה במשפחה של שתי בנות. בנעוריה הייתה ספורטאית ותלמידה מצטיינת, שבשעות הפנאי עסקה להנאתה במלאכת יד. 

בשנת 1994, בהיותה בת 15, הפכה באופן פתאומי למשותקת בארבע גפיים בעקבות תופעה נוירולוגית שנקראת שבץ של חוט השדרה, שמתרחשת אצל אחד למיליון וחצי אנשים. הפגיעה של גנור היא בחוט השדרה של חוליות הצוואר.

במהלך שלוש שנים עברה שיקום בבית חולים אלי"ן בירושלים, במהלכו למדה לנשום בכוחות עצמה ושם גם רכשה את אמנות הציור בפה[1].

לגנור תואר ראשון במדעי המחשב ותואר שני במנהל עסקים ומערכות מידע מאוניברסיטת תל אביב. עובדת כמעצבת חוויית משתמש בחברת ההיי-טק אפלייד מטיריאלס.

בשנת 2003 התקבלה לארגון אמני הציור בפה או ברגל[2]

גנור מתגוררת בראשון לציון עם בנה איתי[1].

אחותה, נועה גנור, היא כדורסלנית בנבחרת ישראל בכדורסל נשים. השתיים נמצאות בקשר קרוב, וברוב משחקיה של נועה צופה נטע על כיסא גלגלים בצדי המגרש[3].

יצירותיהעריכה

 
נטע גנור בעת ציור בפה.

גנור מסוגלת להזיז רק את אמת ידה השמאלית. המגבלה הפיזית הקשה שלה לא עצרה אותה מלצבור ידע וניסיון בתחומים יצירתיים ותעסוקתיים ולהגיע להישגים מרשימים.

מאז שאני מכירה את עצמי היתה לי משיכה לעולם הזה. באופן ספיציפי, תמיד התעסקתי במלאכות-יד, אם זה פיסול מיניאטורות, גילוף בעץ, עיצוב תכשיטים, תפירה או אפילו סריגה, כל חומר שרק מצאתי – מצא את עצמו תחת ידיי. מאז אותו רגע בו איבדתי את היכולת להזיז את האצבעות, חיפשתי דרכים אחרות לבטא את עצמי מבחינה אמנותית. בשיקום הכרתי מישהי שמציירת עם הפה וממנה קיבלתי את ההשראה לנסות לצייר עם הפה בעצמי. בהתחלה יצאו לי ציורים ילדותיים יותר ולאט לאט עליתי ברמה. הציור הפך מהר מאוד לתרפיה האהובה עליי.

ראיון עם נטע גנור מתוך אתר "פיקסל"

גנור כתבה וציירה שני ספרי ילדים:

  • ספרה הראשון "מי זה צמר",  יצא לאור בשנת 2012. סיפור בחרוזים על חיות שגרות במושב ומגלות יום אחד שעומד להגיע דייר חדש. מאותו רגע הן מתחילות להתווכח ביניהן וכל אחת מנסה לשכנע את שאר הדיירים למה דווקא היא ראויה להיות חברתו הטובה ביותר. בסוף, מתברר שהדייר הוא כלבלב הרוצה להיות חבר של כולם[4].
  • ספרה השני "החדף שדחף את האף", יצא בשנת 2017. הספר עוסק בחדף צעיר וסקרן שרוצה להכיר את העולם ומשתמש ברחרוחים על מנת לעשות זאת למרות הסכנות הטמונות בדרך ואזהרותיה של אימו[5].

ציוריה של גנור מתקבלים בהערכה רבה, וכמה מעבודותיה אף הוצגו בכנס של הארגון הבינלאומי של אמני הציור בפה או ברגל שהתקיים בברצלונה, ספרד[1].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 סיפור אהבתם המופלא של איל ונטע, האמנית המשותקת מהצוואר ומטה, באתר Xnet
  2. ^ אמני הציור בפה או ברגל
  3. ^ אריה ליבנת, נועה גנור: "לעולם לא אהיה מרוצה", באתר הארץ, 16 ביוני 2012
  4. ^ פיקסל כחול לבן- ראיון עם המעצבת והציירת המוכשרת נטע גנור, סיון שרלג, pixelperfect.co.il, ‏25/06/2013
  5. ^ ספר - החדף שדחף את האף, mfpa.co.il