בית חולים אלי"ן
בית-חולים אלי"ן (ראשי תיבות: אגודה לעזרת ילדים נכים) הוא מוסד שיקומי לילדים ונוער, היחיד מסוגו בישראל, השוכן בשכונת קריית יובל בירושלים. בית החולים שהוקם בשנת 1932 מציע את שירותיו לילדים ובני נוער מכל רחבי הארץ, הסובלים מפגיעות נרכשות עקב תאונות דרכים, כוויות, מחלת הסרטן, פיגועי טרור, ילדים לאחר ניתוחים או טיפולים קשים, ילדים עם מוגבלות מולדת כגון מחלות שריר/עצב, פגיעות עמוד השדרה, שיתוק מוחין, תסמונות ועוד.
  | |
| בית חולים אלי"ן בקדמת התמונה. תצפית מקניון הראל | |
| מאפייני הארגון | |
|---|---|
| סוג | בית חולים שיקומי לילדים ונוער |
| מנכ"ל | ד"ר מורית בארי |
| היסטוריה | |
| תאריך ייסוד | 1932 |
| שירותים | |
| מספר מחלקות | 4 |
| מיטות | 120 |
| http://www.alyn.org.il/ | |
| גאוגרפיה | |
| כתובת | רח' שמריהו לוין |
| מיקום | קריית היובל, ירושלים |
| קואורדינטות | 31°46′07″N 35°10′07″E / 31.768716°N 35.168669°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   בית חולים אלי"ן | |
  | |
בבית החולים פועלות מחלקות שונות ובניהן כאלו המטפלות בילדים תלויי הנשמה. תחום השיקום הנשימתי הוא ייחודי לבית חולים אלי"ן. ייחודה של המחלקה הוא בגמילה מהנשמה או שיקום ושחרור לקהילה של ילדים הזקוקים להנשמה לטווח ארוך, לעתים לכל חייהם.
הצוות של אלי"ן מונה רופאים מומחים בנושאים שונים, אחיות, פסיכולוגים, מטפלים ממקצועות הבריאות ועוד. בנוסף מפעיל אלי"ן פרויקטים ומיזמים שונים במסגרת עבודת השיקום עם ילדים ובני נוער.
משנת 2011, מנהלת בית החולים היא ד"ר מורית בארי. המרכז הוא מלכ"ר.
היסטוריה
עריכהצעדים ראשונים
עריכהראשית המוסד במאמציו של ד"ר חנוך (הנרי) קלר, שהיה רופא אורתופד שעלה מארצות הברית ב-1934 וביקש להקים מחלקה אורתופדית באחד מבתי החולים בירושלים. לאחר שלא הצליח בכך, פתח מרפאה פרטית קטנה ברחוב בצלאל. במקביל לעיסוקו במרפאה הפרטית, טיפל בהתנדבות בילדים מחוסרי אמצעים[1]. אחר כך, שכר ד"ר קלר את הקומה הרביעית בבנין יוסיפוף ברחוב בן-יהודה[2], אליה עברה המרפאה, ורשם בשנת 1936, בסיוע עו"ד חיים מרגליות, את "האגודה לעזרת ילדים נכים" (ובראשי תיבות, אלי"ן). מרגליות התמנה ליו"ר הוועד ולצידו פעל מוריס גולדברג. השניים הקימו ועד לאגודה. ד"ר קלר נתמנה למנהל הרפואי, ומימן מכיסו את ההוצאות. האחות פני הלפרן סייעה בידו בהתנדבות ולידה אהובה ענתבי. מאמציו של קלר לגייס כספים בארצות הברית[3] לא צלחו. בשנת 1937 התקיימו לצד המרפאה קורסים להכשרה מקצועית ולהשכלה כללית[4] שבהמשך כונה בית ספר[5].
בשנת 1937 מונה שלמה נפחא למנהל האדמיניסטרטיבי של האגודה, אותה ניהל עד 1958 והפך את המרפאה לבית חולים. כדי לבצע את המהפך פנה נפחא לנציב העליון הבריטי, ארתור ווקופ להיות פטרון האגודה, ולאשת המזכיר הכללי של השלטון הבריטי, מקפרסון, להיות נשיאת הכבוד. השניים הסכימו, ובעקבותיהם הצטרפו לוועד גם דניאל אוסטר, סגן ראש עיריית ירושלים, שני הרבנים הראשיים: הרב הרצוג והרב עוזיאל, והשופט העליון המנדטורי יוסף משה ולירו. קלארק, מנהל בנק ברקליס, התמנה לנשיא האגודה והפך למתרים העקרי שלה בקרב יהודים וערבים כאחד[6]. מהערבים צרף נפחא נציגים משלושת הזרמים הפוליטיים: ד"ר טנוס, מסיעתו של ג'מאל אל-חוסייני, נתמנה לסגן-נשיא האגודה, רג'אב ביי נאששיבי, מסיעת הנאששיבים, ואמין ומוחי ביי עבדול האדי מסיעת האסתקלל. מהארמנים צורף הרוקח ארסניאן. שיתוף הפעולה בין היהודים והערבים בוועד העמיק על אף המרד הערבי הגדול שהתחולל באותן שנים.
בשנת 1938 הוקם לבית החולים סניף בחיפה[7][8][9][10][11] ובשנת 1941 פעלה האגודה להקים סניפים נוספים בתל אביב[12] ובעיר העתיקה[13]. האגודה הגיעה לבסוף לפרישה של עשרה סניפים.
בית חולים
עריכהביום פרוץ מלחמת העולם השנייה, חלה ד"ר קלר ולקה בשטף דם במוחו ונותר משותק. ד"ר יעקב (אדגר) היילברונר, שעבד לצידו של ד"ר קלר, מונה למנהל הרפואי תחת קלר. באותו חודש הוחלט על הפיכת המרפאה לבית חולים שבו תהיינה 13 מיטות. במיטה ה-13 אושפז ד"ר קלר עד מותו ב-1944[14]. לטקס ההקמה הגיע הנציב העליון הרולד מקמייקל ואשתו[15]. ד"ר קלר פגש אותם ממיטת חוליו. בשנה שלאחר מכן גדל מספר המטות ל-45.
ב-1946 עם התגברות פעולות תנועת המרי העברית, שיתוף הפעולה עם האנגלים והערבים בוועד פסק. בית החולים נקלע למשבר כספי ונסגר לשלושה חודשים. לאחר שאותרו מקורות ממימון חליפיים, בית החולים נפתח מחדש. במהלך מלחמת העצמאות, עדיין העביר ראש עריית שכם את תרומת העירייה לאגודה והילדים הערביים משכם וערים אחרות נשארו בבית החולים. לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, הורדו הילדים הנכים לקומה השלישית ואילו בקומה הרביעית אושפזו נפגעי ההפגזות. לאחר הקרב בסן סימון הובאו 16 פצועים מהפלמ"ח. משרד הבריאות הכיר בעקבות זאת בבית החולים והחל לתקצב אותו לפי מספר המיטות. בבית החולים נותרו 6 ילדים ערבים בסוף 1948[16][17]. לאחר שירדן הודיעה על צירוף יהודה ושומרון לממלכת ירדן, הוציאו ההורים הערבים את ילדיהם והודו לסגל בית החולים. באוגוסט 1950 נותר בבית החולים ילד ערבי אחד[18].
לאחר קום המדינה
עריכהבשנת 1950, פשטה בארץ מגפת הפוליו וגרמה למספר רב של חולים בשיתוק ילדים, היות שבית חולים אלי"ן היה היחיד אליו ניתן היה להפנות את הילדים, הוקצה לו שטח במנזר סן סימון, שטח עם בניינים הרוסים. בפברואר 1952 נחנך המבנה במקום[19]. בשנת 1955 נוספה מחלקה עם 115 מיטות[20]. בחצר המבנה היו בריכות קטנות בהם שטו ברווזים וספסלים וגינה למרגוע הילדים. ב-1959 מונה כמנהל הרפואי של המוסד פרופ' מאיר מייקין, מנהל המחלקה האורתופדית בבית החולים הדסה בירושלים.
לתומכים באגודה הצטרף גם ארגון "מלב"ן" של הג'וינט שסייע לחולים בקרב העולים ו"אלומה", לשכת הבונים החופשיים. בסיוע האחים רטקין, שהקימו את אגודת ידידי אלי"ן בארצות הברית, גויסו תרומות שאפשרו רכישת ציוד מתקדם. במאי 1965 בשנת 1965 הונחה אבן הפינה לבניין החדש של בית החולים[21]. בשנת 1971 הועבר בית החולים לבניין החדש בשכונת קריית יובל מול עין כרם, בו הוא שוכן עד היום. את הבניין תכנן האדריכל חנן הברון, בנו של יעקב היילברונר. המבנה בסן סימון הפך למרכז שיקומי לנכים בוגרים.
פעילות ושירותים
עריכה
אלי"ן הוא בית חולים אוניברסיטאי המסונף לביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. שירותי השיקום לילדים ונוער הניתנים בו כוללים, בין היתר:
- שיקום נוירולוגי: טיפול ושיקום לאחר פגיעות מוחיות, פגיעות בעמוד השדרה ומחלות נוירולוגיות אחרות.
- שיקום אורתופדי: שיקום לאחר ניתוחים אורתופדיים, תאונות ופגיעות גופניות קשות.
- ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה: טיפול ממוקד לקידום התפקוד הפיזי והיומיומי של הילדים ועוד.
- בריכת הידרותרפיה טיפולית.
- מרכז השאלת ציוד שיקומי לצרכי תקשורת תומכת חלופית (תת"ח).
- מרכז שיקום אכילה המסייע לתינוקות ולילדים עם הפרעות בליעה להגיע לתזונה וגדילה מתאימות תוך שימוש באמצעי אבחון מתקדמים.
נוסף על אלה, מפעיל בית החולים מסגרות שונות, מיזמים ופרויקטים המהווים מעטפת משלימה לטיפול הרפואי הבסיסי, ובהם:
- מעון יום, וגני ילדים במסגרת המתאימה לצרכי הילדים.
- מרכז ספורט טיפולי, המספק לילדים עם צרכים מיוחדים אפשרות להשתתף בפעילויות ספורט בטוחות ומותאמות.
- מעבדת תנועה המשלבת טכנולוגיות חדישות מעולם המציאות המדומה ומייצרת תרחישים ומשחקים שמאתגרים את הילדים תוך כדי טיפול.
- מרכז 'זינוק' לשיקום ספורטאים צעירים שעברו פגיעה וזקוקים להחלמה ארוכה.
- פרויקט פל"א (פתרונות לילדים מבית אלי"ן), בשיתוף קרנות הביטוח הלאומי, במסגרתו מפתחים ומייצרים עזרים טכניים המותאמים באופן אישי לילדים עם צרכים מיוחדים, לטובת התמודדות עם השגרה היומיומית.
- ALYNNOVATION מרכז החדשנות הפועל עם מיזמי הזנק וחברות בין לאומיות לפיתוח מערכות מתקדמות וחדשניות לשיפור חיי ילדים עם נכויות, תוכניות דיקום דיגיטליות ואביזרי עזר .
- מרכז המחקר PARC העוסק בקידום ובחקר שיקום ילדים, תרומת קרן הלמסלי.
- פרויקט "גלגלי אהבה" – אירוע רכיבת אופניים המתקיים מדי שנה ומגייס תרומות למען ילדי המוסד. הכספים שנאספים מועברים לתמיכה בתקציבי בית החולים ומאפשרים לו להמשיך ולפתח טיפולים מתקדמים וטכנולוגיות עזר.
בתרבות
עריכהבסרט הדוקומנטרי "הילדים ממנזר סן סימון", עוקבים סימה שמעוני ופיני נויבירט אחר סיפורם של הילדים שגדלו בבית החולים אלי"ן, בעת ששכן במנזר סן סימון. את הסרט יזמה סימה שמעוני, שהייתה בעצמה מאושפזת בבית החולים בהיותה ילדה, והוא מספר מנקודת מבטה את סיפורה ואת סיפורי ילדים נוספים שאושפזו עמה בתקופה זו.[22] את הסרט ביים שחר גל-נור והפיקו מולי וצליל לנדסמן, והוא הוקרן לראשונה בפסטיבל דוקאביב בשנת 2024.[23]
לקריאה נוספת
עריכה- אלי"ן – בית-חולים שיקומי לילדים, מאת איתי בחור, איתי בחור הוצאה לאור, 2014.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בית חולים אלי"ן- אתר בית החולים
- גלי וינרב, "יש באלי"ן את התבלין הסודי של הסטארט-אפ ניישן", באתר גלובס, 24 בינואר 2018
בית חולים אלי"ן (ירושלים), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ ראש עיריית ירושלים וסגנו, דואר היום, 8 בינואר 1936
- ^ ירושלים, דואר היום, 31 בדצמבר 1935
- ^ באגודה לעזרת ילדים נכים, דבר, 10 בפברואר 1937
- ^ למען ילדים נכים, דבר, 28 בספטמבר 1937
- ^ נפתח בית הספר לילדים נכים, דבר, 23 בנובמבר 1939
- ^ 2500 לא"י, הַבֹּקֶר, 22 באפריל 1942
- ^ מרפאה לילדים נכים, דבר, 20 במרץ 1938
- ^ לעזרת ילדים נכים, דבר, 19 בפברואר 1940
- ^ מוסד מרפא התובע תשומת לב, קול העם, 26 בפברואר 1951
- ^ מ. דרומי, על מוסד אחד בירושלים, הצופה, 16 באפריל 1939
- ^ ירושלים, לעזרת ילדים נכים, הצופה, 14 במאי 1939
- ^ אגודה לעזרת ילדים נכים, דבר, 2 בפברואר 1941
- ^ בין חומותייך ירושלים, ילדים נכים, הצופה, 18 בפברואר 1941
- ^ ד"ר חנוך קלר, דבר, 23 בנובמבר 1944
- ^ פתיחת המעון לילדים נכים בירושלים, הצופה, 10 באפריל 1940
- ^ בבית החולים לילדים נכים, הצופה, 29 בדצמבר 1948
- ^ בבית החולים לילדים נכים בירושלים, הצופה, 17 בינואר 1949
- ^ בית החולים לילדים נכים לבניין חדש, דבר, 1 באוגוסט 1950
- ^ בנין חדש לאשפוז ילדים נכים בירושלים, דבר, 20 בפברואר 1952
- ^ גמר בניית בית החולים בקטמון יחסל התור לילדים נכים, על המשמר, 7 בפברואר 1955
- ^ הונחה אבן-פינה לביה"ח החדש של אילי"ן בירושלים, דבר, 11 במאי 1965
- ^ "ניסו להחביא אותנו, שחלילה אנשים לא יראו ילדים 'מקולקלים'", דינה חלוץ, ynet, 18 ביוני 2024
- ^ "הילדים ממנזר סן סימון"