ניו פומבדיתא

ניו פומבדיתא הוא שמו של שיר מאת נתן אלתרמן שנכלל במדורו "הטור השביעי" בשנת 1950.[1] זהו כינוי שהטיח אלתרמן ביהדות ארצות הרווחה, ובפרט ביהודי ארצות הברית, שביקשו לקיים חיים בגלות ללא עלייה לארץ ישראל. השם מורכב מהלחם של המילה ניו (new, חדש, וראשית השם ניו יורק) ופומבדיתא, עיר בבבל, בה התקיים יישוב יהודי בתקופת התלמוד ובה פעלה ישיבת פומבדיתא, שהפכה לסמל לחיים יהודיים מלאים בגלות ואף עלתה על ישיבות ארץ-ישראל. זהו גם שם המדור בכינוס השני של שירי הטור השביעי, הכולל טורים בנושא שלילת הגלות.

ניו פומבדיתא

ייתכן באמת - עד חכם הרזים! -
כי דרושים לנו
שני מרכזים.

במדינת ישראל
שתפרח ותשיש,
ישכנו חכמי טבריה, מרוקו, תוניס.

אבל שאר חכמיא ושאר אמוריא
ישכנו להם
בסינסינטי אוהיו.

כך בברוקלין ישבו כל העם שרעית
ויהיו אזרחיה של ניו פומבדיתא.

האידאולוגיה שמאחורי השיר עריכה

אלתרמן העריך וכיבד מאוד את יהודי הגולה מארצות הקיפוח והמצוקה, הן מארצות האסלאם והן ממזרח אירופה ומבחינה זו תמך בגרסה מתונה של שלילת הגלות מאשר רוב בני תקופתו והשקפת עולמו, אותה ניתן לראות הן בטורי "הטור השביעי" והן ב"ליל תמורה", חלקו השישי של מחזור שירי "עיר היונה", המתייחסים לעולים בכבוד.[2]

עם זאת סלד אלתרמן באופן חד ותקיף מציונות שאין עמה עלייה. אלתרמן אימץ את נוסחת בן-גוריון שציונות משמעה עלייה וראה בתמיכה הפוליטית והכלכלית שמעניקים יהודי ארצות הברית למדינת ישראל תירוץ אפולוגטי לאי-הגשמה מעשית של הציונות. בעקבות כך הטיח חיצי ביקורת אירוניים ביהודי ארצות הברית, הרואים בציונות רק תנועה של תמיכה במדינת ישראל ואינם מגשימים בגופם עלייה לארץ. אלתרמן התקומם לנוכח הפער שבין יהודים המשוועים לעלות ממדינות נעולות ויהודי תקופת ההעפלה שלא יכלו לעלות עקב נעילת שערי הארץ, לבין יהודי מדינות הרווחה המסוגלים לעלות ללא קושי ואינם עושים זאת.

פרסום השיר ותוכנו עריכה

השיר התפרסם בדבר ב-28 ביולי 1950 כטור תשובה לטענת הציונות האמריקאית ש"יעודה ותפקידה של יהדות אמריקה – להיות מרכז שני לאומה, מחוץ למדינת-ישראל, כמו גולת בבל בשעתה", ציטוט אותו ייחס אלתרמן כלקוח "מן המחשבה הציונית בארצות הברית". השיר נדפס שוב בשינויים קלים ב"הטור השביעי", ספר שני (תשי"ד), עמ' 69–70 וב"הטור השביעי, ספר ראשון" (תשל"ב), עמ' 239–241.

השיר לא היה ראשון מסוגו אלא השתלב במגמה כללית בין שירי הטור השביעי מאותה תקופה, שגינו את יהדות ארצות הרווחה שאינם עולים לארץ.[3]

השיר הוא סאטירה חריפה ועוקצנית שבבסיסה הלעג להשקעה האינטלקטואלית אותה שמשקיעים יהודי ארצות הברית על מנת לתרץ מדוע אין לעלות.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה